אנחנו חיים בעידן חסר היגיון. זה אחד הדברים הקשים ביותר בהתמודדות עם המצב הנוכחי. התגובה המיידית להתקפה המחרידה ביותר שאפשר לדמיין היא הפגנות פרו־פלסטיניות ועלייה קיצונית באנטישמיות; מעט לפני יום השואה הבינלאומי, ישראל היא זו שמתמודדת עם האשמות ברצח עם בבית הדין הבינלאומי בהאג. אין יותר אמת או צדק, רק מוסריות מזויפת ואנשים שדוחקים את עצמם לחד־צדדיות בכך שהם נחשפים אך ורק למקורות שמהדהדים את הדעה שלהם.
אין גם שום היגיון בהתקפלות של פיפ"א בפני הסעודים עם הענקת מונדיאל 2034. לא היגיון ספורטיבי בחזרה לטורניר חורף במפרץ שישבש את הלוח הבינלאומי, לא היגיון תרבותי במגבלות שיוטלו על האוהדים, לא היגיון חברתי בהענקת פרס למדינה בה זכויות האדם גרועות אפילו יותר מאשר בקטאר. אבל העיקר הכסף, והשקר שמלובה על ידי מונחים עדכניים פופולריים כמו "רב־תרבותיות" ו"רצון להיפתח לעולם". גם המונדיאל הזה, הרשו לי להמר, יהיה מוכתם בדם של פועלים מוחלשים ופעילים חברתיים נטולי קול שינסו להזהיר את המערב ללא הצלחה.
המונדיאל לא יזוז משם, וסכומי הכסף שיוזרמו מסעודיה לכדורגל העולמי רק יגדלו. אבל כל אחד, בכל פינה, צריך להילחם בדרך שלו נגד חוסר ההיגיון. ואחת התופעות המבורכות שמתרחשות לאחרונה היא ההתפכחות של הכוכבים שקיבלו חוזים מופרכים בליגה הסעודית, ועכשיו מבינים כמה טעו, מבחינת הקריירה שלהם ומבחינת מה שעשו למשפחות. לא כריסטיאנו רונאלדו, שחי כמו שייח' ויוכל להבקיע 40 שערים בעונה בליגה המגוחכת הזו עד גיל 45, אלא בקנה מידה שפוי יותר.
בנוגע לנקודה הראשונה, שווה לקחת את ג'ורדן הנדרסון כדוגמה. אחרי חצי שנה בסעודיה, הובהר לו שכדי לשמור על סיכוי להיות חלק מסגל נבחרת אנגליה ביורו הקרוב הוא יהיה חייב לעזוב. הנדרסון חתם באיאקס, והשאיר מאחור ליגה ברמה ירודה, שגם הצירוף המלאכותי של כוכבים יקרים לא עזר לה להתרומם. ברוב המקרים, השחקנים עם הכיסים המרופדים פשוט התאימו את עצמם לסביבה ומשחקים בהליכה.
הנקודה השנייה חמורה יותר. ההתרפסות בפני הכסף הסעודי, בתואנת שווא של "הם משתנים ונפתחים יותר למערב", הובילה לקשיים רציניים של נשות השחקנים. בתחקיר מזעזע שפורסם בימים האחרונים ב"דיילי מייל", חלק מבנות הזוג חשפו את היחס המחפיר לו הן זוכות בסעודיה. הן סיפרו שמעבר לעובדה שהכוכבים שחתמו שם סובלים מחום אדיר במשחקים מול יציעים ריקים, החיים שלהן מוגבלים מאוד: הן חוטפות קללות ושריקות ברחובות ובקניונים, ננזפות אם אינן מתלבשות בצורה צנועה מספיק, ואפילו לא יכולות לבלות בחוף בלבוש רגיל. השורה התחתונה שלהן הייתה ברורה: פחד.
אולי הדברים הללו יובילו לפחות לכך שכמה מהחבר'ה שמקבלים הצעות לא נורמליות יחשבו פעמיים, יחשבו איזו תרבות של שנאת נשים הם מנציחים, שנאה כללית לכל מה ששונה, ויבינו שהכסף לא שווה את זה. זו תובנה שבפיפ"א לא יגיעו אליה לעולם.
