היסטוריה מתמשכת
• שנות ה־2010 | yes דוקו / נהוג לומר שהעשור שהתחיל בשנת 2010 היה האחרון לפני ש"הכל השתבש". אבל מבט לאחור, כפי שמאפשרת לנו 'סדרת העשורים' עטורת השבחים, מגלה עשור סוער למדי, שכלל בין היתר את עלייתו של דונלד טראמפ, את תנועת MeToo#, את מחאת Black Lives Matter, וכמובן את התפרצות הקורונה. מצד שני, זה היה גם עשור טלוויזיוני בלתי נשכח עם יצירות מופת כמו 'שובר שורות' ו'משחקי הכס'. על כל אלו ועוד מתראיינים יועצים פוליטיים, קומיקאים ואנשי טלוויזיה שהיו מאחורי הקלעים וחוזרים עכשיו לרגעים שנרצה לזכור, או פשוט לא נצליח לשכוח. מ־4.2 / קרן מלמד־מרגלית
זה כל הקסם
• הילד והאנפה | בבתי הקולנוע / האנימטור מיאזאקי, שמתויג לעיתים כ"דיסני של יפן" (והאמת היא שהוא בכלל בליגה משלו), הבטיח כבר כמה פעמים שזהו - הפעם זה סרטו האחרון. בגיל 83, הוא מוציא עכשיו את מה שנראה באמת כסרט פרידה. כרגיל אצל מיאזאקי ('השכן שלי טוטורו', 'המסע המופלא', 'הטירה הנעה') הסיפור מתחיל בילד בודד ומשיכתו לעולם של קסמים ורוחות. הפעם זהו מהיטו בן ה־12, יתום מאם אחרי מלחמת העולם השנייה, שמובל על ידי אנפה מסתורית במסע בין דמויות סמליות ומלאות קסם. האנימציה המדהימה ביופייה (הסרט כבר זכה בגלובוס הזהב לסרט אנימציה, והביס את דיסני ופיקסאר) והסיפור המרגש שעוטף אותה ייגעו בלב של כל מבוגר וילד. / בנימין טוביאס
ערב כחול ירוק
• עמיר לב והאנדלוסית אשדוד, הבארבי החדש ביפו / עמיר לב יכול לבצע את האלבום 'פעם בחיים' בכל פורמט שירצה ואלו יהיו עדיין השירים הכי יפים בעולם. אבל במופע הקרוב לב יחבור לתזמורת האנדלוסית אשדוד והמחשבה על השילוב בין העולמות לטובת ביצוע קלאסיקות כמו 'כחול וירוק', 'עננים שחורים' ו'ערב ראש השנה' מזכירה שלפעמים יש אירועים שקורים, ובכן, פעם בחיים (ומותר לקוות שיותר). ב־5.2 / עינב שיף
מהמטבח באהבה
• טיטו ורוחו | HOT / 'טיטו ורוחו' התחילה בעצם כשטיטו היה צוקי, השף הרגשן והכובש ב'אורי ואלה', סדרה כל כך יפה שרק בישראל יכולה להסתפק בעונה אחת. אבל פבלו רוזנברג היה כל כך מרשים בתפקיד, שהוא מקבל סדרה משלו מהיוצרים של 'אורי ואלה', דינה סנדרסון ויובל שפרמן, שבה הוא מיטלטל בין זוגתו הדוגמנית בהיריון (מגי אזרזר), גרושתו שזה עתה ניסתה להתאבד (שרית וינו אלעד) ורוחו, אחיו האבוד שגם מנהל אותו (שמוליק רוזנברג, אחיו במציאות של פבלו). חגיגה? בהחלט, אבל חכו עד שמישהו ירים את הכפפה: דרבי בין רוזנברג לגל תורן, שני חברים טובים שמצאו את עצמם בקרב סכינים על תואר השף הבדיוני מספר אחת בטלוויזיה. מ־8.2 / עינב שיף
חנוך על פי דרכו
• חנוך לוין - האופרה | המשכן לאמנויות הבמה, 5-6.2 / כל הפקה חדשה שמבוססת על יצירותיו של חנוך לוין מעוררת סקרנות, ועל אחת כמה וכמה כשהיא מחברת בין עולם האופרה הקלאסי לבין הדמויות ה"לויניות" שמביאות כל סיטואציה אל הקצה. חמישה מלחינים - יוסי בן נון, דוד זבה, יונתן כנען, יונתן קרת ורוני רשף - קיבלו לידיהם מערכונים, שירים וקטעים ממחזות שכתב לוין כמו 'סוחרי גומי', 'רצח', 'שיץ' ו'הג'יגולו מקונגו'. לצידם שובצו גם כמה משיריו המוכרים כמו 'לונדון' ו'חיה לי מיום ליום'. ההפקה הייתה אמורה לעלות באמצע אוקטובר, אבל המלחמה קטעה הכל. עכשיו היא חוזרת, וקטעים כמו 'את, אני והמלחמה הבאה' ו'שחמט' רלוונטיים וצובטים מתמיד. / יואב בירנברג
אחרון חביב
• תרגיע עונה 12 | yes / כמו קודמותיה, גם העונה החדשה של 'תרגיע' מלווה בהכרזה שזו העונה האחרונה. טוב, קשה להאשים את לארי דיוויד, שיצר ומככב בקומדיית הקאלט כבר 24 שנים - נצח במונחים טלוויזיוניים - על הקושי להיפרד. כך או כך, גם בעשרת הפרקים הבאים נצטרף למסעו של דיוויד - דמות שקשה לאהוב אבל עוד יותר קשה לשנוא - כשהוא מנסה לנווט בין חייו המקצועיים והאישיים חמוש באופי נרגן, דעות מיזנתרופיות ולשון משוחררת. השמועות העקשניות מדברות על איחוד של שחקני 'סיינפלד' (שדיוויד היה מיוצריה) לרגל פרק הסיום, מה עוד אפשר לבקש? מ־5.2 / קרן מלמד־מרגלית
