ב־8 באוקטובר צילצל הטלפון במשרדה של לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר. על הקו הייתה סברין בוּאיסה, מנהלת תיאטרון ג׳מו שאליו הוזמן התיאטרון הישראלי להעלות את ההצגה "אנה קרנינה" בחודש ינואר 2024. זהו, חשבה קריינדלין לעצמה, הם מבטלים. "אלו זמנים לא פשוטים. לא היינו בטוחים איך יקבלו אותנו, אם אפשר יהיה לאבטח את התיאטרון", מספרת קריינדלין, ובואיסה מסבירה למה באמת התקשרה ביום שאחרי הטבח: "כששמעתי מה קרה רציתי לשאול אם כולם בסדר ולאחל להם 'בון קוראז׳' – שיחזיקו מעמד. לא עלה על דעתי לבטל, אבל ביטחון הצוות והקהל הפך אצלי לאובססיה".
פחדתם מהפגנות?
׳׳באוקטובר־נובמבר, כן. כשהתחילו ההצגות נרגעתי. תיאמנו את הכל עם המשטרה והעירייה ובנינו פרוטוקול בכניסה לתיאטרון שהוא שונה ממה שאנחנו רגילים לו׳׳.
כמה נעים לשמוע מחיאות כפיים סוערות להצגה ישראלית בצרפת, פשוט כי היא טובה, וללא הפגנות או מחאות. בתחילת השבוע סיים התיאטרון את הופעותיו בעיר סוֹ, מדרום־מזרח לפריז, 10 הצגות מול אולמות מלאים ותגובות נהדרות. ׳׳עיבוד מלא השראה ועומק לרומן של טולסטוי, מצחיק ומטלטל׳׳, נכתב בביקורת בעיתון הצרפתי "לה פיגארו". ב"לה מונד" היללו: "הפקה מינימליסטית וחדה", עם התלהבות מכל צוות השחקנים, ובראשם ׳׳השחקנית יוצאת הדופן אפרת בן־צור, המגלמת את הגיבורה בעלת הקסם מעורר האימה׳׳.
לאור ההצלחה מעוניין תיאטרון ז׳מו — ויחד איתו עוד מספר מוסדות תרבות בצרפת — לעבוד שוב עם תיאטרון גשר. ׳׳מדינת ישראל זו לא רק מלחמה, זו גם אמנות ברמה גבוהה. אם האולמות מלאים ורוצים אותנו, מי אנחנו שנפחד?׳׳ אומרת לנה קריינדלין.
׳׳הקהל הצרפתי מאוד אינטליגנטי, וגם צעיר מזה שבאולמות בארץ. הם מחכים בחוץ ורוצים לשוחח על מה שראו׳׳, סיפרה למחרת הפרמיירה רוני עינב, המגלמת את קיטי הצעירה והמאוהבת, תמונת מראה לדמותה של אנה קרנינה, העוזבת את בעלה למען הרוזן ורונסקי כדי לממש תשוקה שבסופו של דבר תדחוף אותה להתאבד תחת גלגלי הרכבת. ׳׳מרגש להגיע לכאן לייצג את הארץ כמשלחת של תיאטרון המפורסם במודעות כישראלי", ממשיכה עינב. "ואז מכה בך הפער: החיים התפרקו, וכאן את מתנהלת באופן נורמלי".
"כל דבר של חזרה לשגרה הוא שליחות. להרים את הראש בגאון עבורם", מהרהרת קארין סרויה, המשחקת את אחותה הגדולה, דולי. "ובכל זאת, תמיד יש משקולת. את פותחת Ynet והחדשות מושכות למטה".
שחקני תיאטרון גשר, שיחגוג באפריל 33 שנות קיום, השתחוו כל ערב כשהסרט הצהוב המייצג את החטופים והנעדרים, ענוד על התלבושת. הדיסוננס הזה, בין הרצון "להראות שישראל גם מדינה נורמלית עם אנשים נורמליים שלא רק נלחמים", כפי שמסבירה קריינדלין, לחוסר היכולת להתנתק, מלווה את כל הצוות. "אפילו לשתות קפה בבוקר נהיה מורכב", אומר גיל פרנק, המגלם את קרנין, בעלה של אנה.
לאפרת בן־צור לקח זמן לעכל את החוויה: "תראי, כל מה שאגיד מרגיש לי כמו שטויות. אנחנו חיים בתוך אסון, הכל התמוטט וקרס ואי־אפשר לברוח מזה. אז יש קצת פריז. אבל הפיצול נמצא בכל דבר, יש כאב גדול ויש חטופים שחייבים להחזיר ויש אבל נוראי. אני אוהבת לעבוד, האמנות מרפאה וכן, מעוררת חיים ותקווה. מהבחינה הזאת זה מרגש להופיע כאן, לפגוש קהל אחר, ההצגה מתקבלת מאוד יפה. יש אהבה באוויר. אבל האהבה הזאת שלנו נגועה באסון. צריך להמשיך להיאבק על חופש ושפיות ולהמשיך לעשות אמנות ולהמשיך לחלום, אבל חייבים גם להתמודד עם מציאות כל כך קשה".
יובל ינאי, המגלם את סרגיי לוין, קיבל יום לפני שנסע את ההודעה שחברו הטוב, "איתי סבירסקי המתוק וטוב הלב... כבר לא איתנו. הוא הוגדר כחטוף ויום לפני הנסיעה הודיעו שהוא נרצח. זה מוזר. אני בתודעה הזו כבר כמה זמן. מתי נקבל את ההודעה? אם לא נקבל את ההודעה? היו לי סיוטים".
היה קשה לבוא לפה?
׳׳מוזר, שונה. אתה מרגיש שאתה נוטש. יש לי משפחה וילדים׳׳.
גם האנטישמיות והמחאות הדאיגו את צוות התיאטרון. אבי אזולאי, המגלם את הרוזן ורונסקי, בו מתאהבת אנה קרנינה עד כלות, מספר ש׳׳בהתחלה דאגתי קצת. אני מסתכל ברשתות החברתיות, מצער ובעיקר מפחיד לראות את האנטישמיות. כשהגעתי הרגשתי יותר בטוח. בהתחלה חשבתי שאדבר רק אנגלית. אבל דיברנו עברית והסביבה לא עוינת. אני מאוד מתרגש לבוא לכאן׳׳. הוא הסתקרן מאוד לראות איך יגיב הקהל באירופה. ׳׳בארץ היו רגעים שהרגשתי שאני לא יכול, שאמרתי, מה אני עושה כאן? להצחיק עכשיו? כשעליתי לבמה חודשיים אחרי המלחמה ושמעתי את הקהל צוחק, הרגשתי כמה המקצוע הזה הוא מתנה בשבילנו כי אני יכול קצת לשחרר אותם ממה שהם עוברים. והקהל צמא לתרבות, לתיאטרון, לאסקפיזם׳׳.
׳׳חשבנו שיהיה כאן מפחיד אבל זה בעצם כפר קטן וחמוד׳׳, אומר גיל פרנק. ׳׳אנחנו לא חיים בפחד, אבל הכל הרי יכול להתהפך פתאום׳׳. ומיקי לאון, המגלם את קונסטנטין לוין, המאמין באהבה כדרך לגאולה, אומר שהוא ׳׳אופטימי׳׳ אבל גם שואל בחצי הומור־חצי חשש: ׳׳כמה זמן לוקח להגיע לכאן ברכבת פרברים או ברכב מסחרי מרבעים עם אוכלוסייה עוינת לישראל? אני מקווה שזו לא תהפוך לכתבת 'אמרנו לכם'".
מצרפת ממשיכה ההפקה להונגריה, לטביה ואסטוניה. שיתופי הפעולה הבינלאומיים של התיאטרון יימשכו השנה במהלך יוני, במסגרת פסטיבל Jaffa Fest, שיארח כאן אצלנו הפקות מרחבי העולם.
רימאס תומינאס (72), הבמאי הליטאי של "אנה קרנינה", הוא דמות מוערכת בעולם התרבות האירופי. עד פברואר 2022 ניהל את תיאטרון וכטנגוב המהולל במוסקבה, ועזב כשפרצה המלחמה באוקראינה. בארץ נחת ב־6 באוקטובר, כדי להתחיל בחזרות להפקת "סיראנו" המוצגת בימים אלה ב"אני מאוד כועס על כל העולם ואני רוצה לעשות משהו, הצגה מפחידה, שתתכתב עם השיגעון של העולם", הוא מסביר בדרכו הפיוטית. "אבל כשאני קם בבוקר, אני רואה את האנשים ואת הטבע ואני מחייך ומחליט ללכת בתוואי של היופי". וליופי הזה מחא הקהל הצרפתי כפיים, כשהוא מבין את המאמץ הכרוך בלהשאיר מאחור את הכאוס והסבל בבית — ולהעניק להם חוויה אמנותית למרות ובגלל האסון. •
