ת"ז: תושבת כפר מימון בעוטף עזה, אחראית על האגף לשירותים חברתיים – ובכלל זה על כל העובדים הסוציאליים – במועצה האזורית שער הנגב.
"בזמני חירום כמו שאנחנו עוברים מאז 7 באוקטובר, לעובדות ולעובדים הסוציאליים אין שום אפשרות להשתבלל, להסתגר, או להישאר בבית עם המשפחה. השעות הקשות של המדינה הן השעות שבהן נדרשות מאיתנו הכי הרבה נוכחות ופעילות. זה מצריך מאיתנו חוסן פנימי עצום והשקעה גבוהה, בעיקר בהתחשב בכך שכולנו תושבות העוטף ומתמודדות עם המצב גם באופן אישי וגם כנשות מקצוע", כך אומרת תהילה רביבו, תושבת העוטף, שאחראית על האגף לשירותים חברתיים במועצת שער הנגב.
היא, למשל, מצאה את עצמה בשבת השחורה עם בן זוג בכיתת הכוננות של כפר מימון, ובן, חייל בצנחנים, שהוקפץ גם הוא לכיתת הכוננות. לאחר מכן שניהם הוצבו בחזית, ורביבו נשארה לטפל לא רק בשאר המשפחה, אלא גם בכל אנשי היישוב שהתחילו להפציץ את הטלפון שלה בהודעות קריאה לעזרה. מאותו רגע, היא מתפעלת את עשרות העובדות והעובדים הסוציאליים שבאחריותה להגשת סיוע לתושבים, וכמובן לנסיעות בכל הארץ לעשרות מלונות שבהם משתכנים המפונים.
"מהרגע הראשון התחלקנו לצוותים, עלינו על המכוניות, והגענו לכל מקום בארץ שבו היו תושבים שלנו שפונו מהבתים שלהם, ועדיין, ארבעה חודשים אחרי, לא יודעים מתי ולאן יחזרו", אומרת רביבו, "צריך לזכור שעוד לפני 7 באוקטובר היינו מועצה במצב ביטחוני מאתגר. לאורך שנים העובדות הסוציאליות שלנו מלוות את היישובים באזור גם בשגרה וגם בחירום ומכירות היטב את התושבים. לכן כל אחת מאיתנו, וגם אני, קיבלנו בשבת השחורה עשרות הודעות לנייד עם קריאות לעזרה של תושבים שכתבו שהם רואים אנשים קופצים מתוך בתים שרופים ודברים דומים. חיפשתי כל היום את ראש המועצה שלנו אופיר ליבשטיין, שאחר כך נודע שנהרג, וכל זה כשבעלי והבן שלי נמצאים בלחימה בכיתת הכוננות והבן השני, שגם הוא חייל, מצלצל להודיע שהשתלטו על האוגדה שבה משרתת החברה שלו והיא לא עונה לטלפון. בצהריים בעלי כבר מוקפץ למילואים, ולמחרת בבוקר המועצה כולה מתפנה, ואני מתחילה לנווט עובדות סוציאליות לכל רחבי הארץ לנסוע למלונות שאליהם התפנו התושבים של שער הנגב. המטרה מבחינתנו היא להיות נוכחות ולייצר רציפות שחשובה כל כך לחוסן של התושבים ושל ממלאי התפקידים".
בעצם הילדים ובן הזוג בחזית, הילדה בבית מלון עם שאר המפונים, ואת בדרכים בין המלונות השונים?
"כן, נוסעת גם כדי לפגוש את העובדות שלי ולעזור להן במורכבויות שעולות, וגם כדי לפגוש את ראשי היישובים ואת אנשי המועצה בחמ"ל שהקמנו ברוחמה, וזה תוך כדי שאנחנו מתמודדים עם הירצחו של ראש המועצה שלנו וכניסתו לתפקיד של ממלא מקום, וצריכים לתפקד בסיטואציה שהמדינה לא ידעה מימיה, אבל בתוך הקושי הרגשתי גאווה גדולה בעשייה. הרגשתי שאנחנו, העובדות הסוציאליות, נותנות מענה לכל כך הרבה צרכים בו־זמנית, צרכים שבכלל לא דמיינו שיהיו קיימים, ולמדנו תוך כדי תנועה. בעצם לומדות עד היום, כי הצרכים של המפונים כל הזמן משתנים. אנחנו עובדים ועובדים וזה לא מספיק".
אילו צרכים של מפונים את יכולה לסמן?
"מהיום הראשון, בעיקר צורך במטפלים ובתמיכה. עד היום, בכל מלון או בכל מקום שהמפונים עברו לגור בו יש רבים מאוד שצריכים טיפול, וזה לא אתגר שיסתיים. האתגר הכי בולט מהזמן האחרון הוא ההתמודדות של אנשים עם החשש לחזור לעוטף, מה גם שבתוך כל קהילה יש לתושבים קצב שונה של חזרה, וזה תלוי גם בחוסן הנפשי של כל אחד, בשאלה אם יש או אין לך ילדים קטנים, וגם בהתמודדות עם הפחד הגדול והשבר של האמון מול המדינה".
מה את רואה בהקשר הזה של השבר אצל המפונים?
"חוסר אמון מאוד גדול. אנחנו לא מתמודדים רק עם אבל ואובדן, אלא גם עם הכעס בעקבות הטבח שעברנו, כשהיינו כל כך הרבה שעות בלי שום עזרה".
ומה התושבים הכי צריכים עכשיו?
"ודאות היא המצרך שהכי חסר לתושבים. אין לנו מושג מתי תיגמר המלחמה, מתי ואם תהיה הכרעה, מתי ואם יהיה בטוח לחזור הביתה, אם ומתי יהיו מסגרות חינוך, וזה כמובן בשילוב ההתמודדות עם הכאב והדאגה בנושאי החטופים והנרצחים בכל משפחה. העבודה כל כך מרובה ואין לנו מספיק עובדים סוציאליים שיתמכו בתושבים".
בואי תקראי להם מכאן.
"כן, אני ממש מנצלת את ההזדמנות הזו כדי לקרוא לעובדים סוציאליים לבוא לעבוד איתנו. אני צריכה עוד ועוד כוח אדם מחויב ואיכותי, שמבין את גודל השעה וירצה להירתם. אני מתפללת שיהיו עובדים סוציאליים שיבינו את המצב ויעברו דירה כדי לגור פה ולעבוד איתנו. אני ממש מבטיחה להם את התנאים הכי טובים".
אבל המערכת לא מעודדת אנשים צעירים לעסוק במקצוע. המשכורת מאוד נמוכה יחסית להשקעה הנדרשת, בטח עכשיו.
"איגוד העובדים הסוציאליים הצליח לייצר שינוי בתנאים, אבל זה לא קרוב להיות מספיק לרמת המחויבות שנדרשת מאיתנו, בטח בשעת החירום הזו. אנחנו בחוסר של אנשי מקצוע ואני מנסה לגייס עכשיו עובדים זמניים".
ואיפה המדינה?
"זה לא סוד שלאורך השנים המדינה הייתה צריכה לעשות הרבה יותר בשביל העובדים הסוציאליים. אם זה היה נעשה, לא היינו מגיעים בשעה כל כך קריטית למצב משברי שכזה. ועם זאת, חשוב לי להדגיש שמשרד הרווחה עמד לימיננו בכל דבר מ־7 באוקטובר, ועזר ועוזר בכל דרך אפשרית".
