ת"ז: בת 50, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה ארגונית, מתמודדת מול המועמד ליאור שמחה לתפקיד יושבת ראש התנועה הקיבוצית. חברת קיבוץ יגור, נשואה להרן, בן הקיבוץ, הורים לשלוש בנות.
הפעם האחרונה שבה עמדה אישה בראש אחת מהזרועות שמרכיבות את התנועה הקיבוצית הייתה בשנת 1980. תחשבו טוב. 1980. לטלפון עוד היו אסימונים. שמענו מוזיקה בקסטות. לא לכולם הייתה בבית טלוויזיה צבעונית.
אבל דווקא השנה, במיוחד אחרי שנחשפנו לכוחות האדירים של נשות הקיבוצים בעוטף, שחזרו משבי חמאס בזקיפות קומה ונפש, אפשר להדגיש כי הגיעה העת שאישה תכבוש את ראשות התנועה ותוביל את הקיבוצים קדימה.
"חברה שחרתה על דגלה שוויון ויש בה נשים כאלה מדהימות חייבת להעמיד בראשה אישה. כיום זה לא קורה. גם בארגונים הכלכליים של התנועה הקיבוצית אין נשים - לא מנכ"ליות, לא יושבות ראש, וזה בהחלט הזמן לשנות את התמונה", אומרת הדס דניאלי ילין, שמתמודדת בבחירות לראשות התנועה שייערכו בשבוע הבא.
היא בעלת ניסיון ניהולי רב לאחר שכיהנה כמנכ"לית התנועה הקיבוצית וכמנכ"לית שדולת הנשים, ובעיקר חדורת שליחות לחזור ולשקם את הנפש הקולקטיבית הפגועה של הקיבוצים לאחר אסון 7 באוקטובר ולהפוך את החוסן הקיבוצי לדבק שיחבר את חלקי החברה הישראלית כולה.
איך היית מגדירה את מצב הרוח הקיבוצית היום?
"עגום, כמו של כולנו. התנועה הקיבוצית ספגה ב־7 באוקטובר את הפגיעה הקשה ביותר. 75 אחוז מהקיבוצים יושבים בפריפריה, מאה קיבוצים יושבים על הגבולות, ככה המדינה נבנתה. שלחו את הקיבוצים לשבת על הגבולות ולחרוש עד התלם האחרון, והשנה היא ללא ספק השנה הכי קשה בתולדותינו. יש לנו בנגב המערבי וביישובי העוטף מעל 25 קיבוצים שנפגעו בשבת השחורה, יש לנו 60 קיבוצים שפונו – גם בצפון וגם בדרום. המשימה שלנו היא לבנות מחדש את הקיבוצים ולשמור על החוסן הקהילתי, בעיקר של הקהילות שיצאו מהמלונות וצריכות להתגבש בתקופת הביניים במקומות החדשים - ניר עוז שעברו לכרמי גת, רעים שהתיישבו בתל־אביב. זה ממש לא פשוט להעביר קיבוץ שלם לכמה בניינים. וחשוב מאוד לתמוך בחברים באופן פרטני, כדי לעזור להם להשתקם מהאסון שחוו".
ומה עם מפוני הגליל? הם עזבו את הקיבוצים ולא ידוע מתי ישובו.
"נכון. צריך להבין שהדבר הכי משמעותי בקיבוץ הוא החוסן של הקהילה. זה מה שמחזיק את החיים באזורים כל כך מאתגרים. ועל החוסן הזה צריך לשמור כמשימה עליונה של התנועה הקיבוצית".
ואיך תעשו את זה? למפונים מאוד קשה במלונות.
"בהחלט מאוד קשה להם. זו סיטואציה נוראית שנגרמה בגלל אוזלת יד של ממשלות לאורך השנים, הפקרה של הקיבוצים והיישובים גם לפני 7 באוקטובר וגם אחרי".
את טוענת שהייתה הפקרה מכוונת של קיבוצים?
"הקיבוצים עברו בשנים האלה הסתה נוראית, שהתחילה עוד ממנחם בגין שאמר 'המיליונרים עם בריכות השחייה'. ועל מי הוא אמר את זה? על מנרה, קיבוץ שיושב על עמדת חיזבאללה ובנימין נתניהו כבר הפך את השמצת הקיבוצים לשיטה לשימור השלטון שלו. ההסתה בתקופתו נגד הקיבוצים נוראית. בכל תקופת כהונתו הוא לא ביקר בקיבוצים - בדגש על קיבוצי העוטף. גם אחרי האסון הוא אמר את המילה 'קיבוץ' שלוש פעמים – אני סופרת", אומרת דניאלי ילין בקול כואב, "הוא לא הקשיב להתרעות, לא היה לו אכפת שיש סבב אחרי סבב בעוטף. נהגתי לבקר שם כמנכ"לית התנועה הקיבוצית, וראיתי שפשוט אי־אפשר לחיות באזור הזה, אבל אף אחד לא הקשיב להם במשך שנים עד ששילמו את המחיר. אבל לא רק הקיבוצים בעוטף הופקרו, גם שדרות ואופקים וגם קריית־שמונה בעוטף הצפוני".
כלומר הפריפריה הגיאוגרפית כולה הופקרה?
"הפריפריה הגיאוגרפית שיושבת על הגבולות גם הופקרה וגם הוזנחה לאורך השנים. גרמו לנו לריב על הפירורים בזמן שהמרכז הפך להיות מאוד שבע ועשיר".
איך את מתכוונת לשנות את זה אם תיבחרי?
"קודם כל לייצר שותפויות בפריפריה, ובעזרתן לבנות מחדש את המדינה על בסיס החיבור בין כולנו. חווינו שנים של שיסוי והסתה, כל חברה הסתגרה בעצמה, אבל המלחמה הוכיחה לנו שאנחנו עם אחד ואין לנו תקומה אם לא נעבוד ביחד. הבנייה המחודשת של ישראל חייבת להיות מתוך שותפות שצריכה להתחיל מהבנייה המחודשת של הגליל ושל הנגב המערבי".
איך עושים את זה עם תקציב 2024, שמוקדש לביטחון או לעידוד זהות יהודית?
"חלק מהבעיה זה באמת שהממשלה הזו לא הפנימה את גודל השעה וממשיכה עם כספים קואליציוניים ועם המגזריות. אין דאגה לעם ישראל ולאזרחי מדינת ישראל - קיבוצניקים ועירוניים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים. די להפריד בינינו. הקצאת כספים חייבת להיות בראייה מערכתית ולא מגזרית. הממשלה הזאת צריכה לשאת באחריות ולשלם את המחיר של ההפקרה. והתנועה הקיבוצית צריכה להיות חלק משמעותי מהבנייה המחודשת של ישראל, עם הפנים החוצה – לא רק בנייה של הקיבוצים פנימה".
איך תעשו את זה כשמפלגת העבודה נעלמה ומרצ מדשדשת?
"נצטרך לבנות מחנה רחב שלא קשור למפלגה אחת, אלא לכל חלקי החברה. מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית על בסיס ערכי מגילת העצמאות".
וכדי שזה יקרה, דניאלי ילין שוב מדגישה שגם התנועה הקיבוצית צריכה לתקן את דרכיה: "להסתכל פחות פנימה על עצמנו ויותר על החברה הישראלית, כדי לעזור להפוך אותה לחברה טובה יותר".
אבל בינתיים לא בוחרים אצלכם נשים. זה גם סוג של עיוות חברתי.
"החברה הישראלית היא שוביניסטית, והתנועה הקיבוצית גם כזו, מהיותה חלק מהחברה הישראלית. גם בפוליטיקה וגם במשרדי הממשלה וגם בחברות ציבוריות יש מיעוט נשים, יש תת־ייצוג של נשים, וכל העיוותים הללו קיימים גם בתנועה הקיבוצית".
בטוח שואלים אותך כל הזמן האם את קרובה של חיים ילין.
"כן, אבל אצלי זה פולני ואצלו זה דרום אמריקאי", היא צוחקת, "חיים הוא מלח הארץ, מייצג את התנועה הקיבוצית בתקופה הכי קשה שלנו ומביא את הקול האותנטי, הערכים, הכאב וחזון הבנייה המחודש של המדינה אחרי האסון שעברנו".
