זה קורה. עם ישראל מתייצב למרגלות הר סיני ומקבל את עשרת הדיברות. בכל שנה מחדש, בפרשת השבוע, פרשת "יתרו". מה המילים האלה אומרות לנו, כאן ועכשיו, בתקופה כזו?
• אָנֹכִי ה' אֱלֹוקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הקוד המוסרי המפורסם בעולם מתחיל באמירה מהדהדת: להיסטוריה יש כיוון, והוא חיובי. אלוקים מעורב בה, וכבר הוציא אותנו בעבר ממצרים, משעבוד איום ונורא, מגזירות קשות. עברנו את פרעה, נעבור גם את זה. הרב קוק כתב: "לא אלמנה היא ההיסטוריה". היא לא מתנהלת סתם, לבד. היא מתקדמת. סיפור יציאת מצרים צריך להיות סיפור שמשפיע עלינו לנצח.
בהמשך יגיעו ציוויים שיגידו לנו מה לעשות ומה לא לעשות, אבל קודם כל צריך פשוט להפנים, להאמין בזה. זו קביעה, ובידי האדם נותרה הבחירה עד כמה להיות מודע לה ועד כמה לתת לה ביטוי בחייו.
• לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹוקִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתַּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. אם קלטנו את העיקרון הראשון, הפסוק השני הוא המשך ישיר שלו: אל תחליף את האמונה שלך בשום דבר אחר. תדבק בערכים אמיתיים, נצחיים. אל תייחס קדושה לאלילים - פסלים או בשר ודם, כסף או לייקים. אל תשתעבד לקונספציות.
• לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹוקֶיךָ לַשָּׁוְא. לצערנו הרב, אויבינו נושאים את שם אלוקים לשווא. "אללה אכבר", ההכרזה שאלוקים גדול, היא מה שהם שואגים לפני שהם רוצחים. מבחינתם, בבוקר שמחת תורה, 7 באוקטובר, הם מילאו את צו האלוקים והפכו לשהידים, לקדושים. עוד לפני כל תיעודי הזוועה, אני זוכרת איך ההקלטה של המחבל שמצלצל למשפחתו ומתגאה שהרג עשרה יהודים הבהירה לי שיש מולנו תרבות שלמה שמקדשת את המוות.
• זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שבת בתקופה הזו היא תזכורת קריטית, קריאה להתנתק מעדכונים של 24/7 ולקחת הפסקה מהפושים, מהחרדה, מהתזזית, לטובת הבית, המשפחה, הנפש.
סרן ירון צ'יטיז הי"ד נפל בעזה. בשבת האחרונה לחייו היה בבית, ברעננה, ובאחת הסעודות אמר למשפחתו: "מה זה? שרים פה פחות שירי שבת מאשר בעזה?". הוא סיפר שהסעודות בעזה הן אולי לא כמו בבית, אבל הן עשירות בשירה, בריקודים ובדברי תורה. משפחתו הפכה זאת לצוואה. היא מבקשת שנוסיף לשבת שלנו שיר אחד, ביחד, לזכר ירון. מוזמנים להצטרף.
• כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקֶיךָ נֹתֵן לָךְ. חברה שיודעת לכבד את הדורות הקודמים היא חברה שתשרוד על אדמתה. העולם שייך לצעירים? העולם שייך למנוסים, לוותיקים. אנחנו רואים בימים אלה חיבור בין־דורי מיוחד, בין הדור שחשבו שהוא דור הטיקטוק לבין דור המייסדים. פרשנינו מסבירים שצריך ללכת עוד יותר למעלה, לאבות אבותינו. צריך לכבד לא רק את ההורים הביולוגיים אלא גם את אבות ואמהות האומה. להמשיך את הסיפור הגדול שלהם כאן.
השבוע הלכה לעולמה דמות כזו: הרבנית ד"ר שרה דרוקמן בת ה־90. אלמנתו של הרב חיים דרוקמן, ממנהיגי הציונות הדתית. היא הייתה רופאה, מחנכת, חלוצה, אשת חסד. לא יהיה מוגזם לקבוע שעשרות אלפים התארחו בביתה לאורך השנים. מאות הצאצאים שליוו אותה למנוחות סיפרו סיפור של דור שלם.
• לֹא תִרְצָח. לא ייאמן, יותר מ־3,000 שנה אחרי שקיבלנו את הציווי המוחלט הזה, עוד צריך להיאבק עליו. שימו לב שאין פה נימוק או הבטחה. לא צריך להסביר או לתת שכר על קיום המצווה הזאת. לא תרצח, חד וחלק, פשוט ככה.
• לֹא תִנְאָף. מרצח של נפשות, התורה עוברת לנאמנות בין נשמות. היא מבקשת שנקים בתים שמבוססים על ברית שלא תופר. אנחנו רואים בימים אלה אין־ספור בריתות כאלה, המון בתים שמוקמים, המון הצעות נישואים, הרבה חתונות. אבל בתים רבים חווים כרגע אתגר זוגי. משפחות שכבר חודשים במלונות, משפחות מילואימניקים שעדיין בחזית, ואתגרי פרנסה וחרדה. יש היום יותר מודעות לצורך בטיפול ולייעוץ, וטוב שכך. זהו אחד מאתגרי התקופה, לשמור על מערכות יחסים עם משמעות, התמדה ושמחה.
• לֹא תִגְנֹב. התורה ממשיכה לעצב פה עולם שיש בו גבולות. יש אסור ומותר, יש שלי ויש שלך. עצור, גבול לפניך. יש שלוש פרשנויות למילים "לא תגנוב", ואת שלושתן חמאס הפר. לפרשנות הראשונה לא שמתי מספיק לב בשנים קודמות. חז"ל מסבירים שהכוונה היא לגניבת נפשות, לחטיפת בני אדם. יש לנו אחים ואחיות שנגנבו כך לעזה, שנלקחו בשבי. המשמעות השנייה - גניבה של ממון. אויבינו הרסו, גנבו, בזזו ושרפו רכוש, בתים ושדות. הם זרעו הרס. והפרשנות השלישית של "לא תגנוב" היא גניבת דעת. חמאס גונב את דעת הקהל העולמית. ארגון טרור רצחני, זוכה למטריית הגנה של "זכויות אדם" ו"לוחמי חופש".
• לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. מערכת משפט צריכה להיות מבוססת על אמת, על עדויות שאין בהן שקר. העיקרון הזה מזכיר לנו שגם בעידן של נרטיבים - יש אמת. אנחנו מקבלים השנה תזכורת שגם בית משפט מכובד בהאג, או ארגון האומות המאוחדות ועוד שלל גופים עם שמות מרשימים, יכולים לדבוק בשקר ולשמוע עדויות שקר ולהחליט החלטות של שקר.
• לֹא תַחְמֹד. יש טוענים שזה הציווי הקשה מכולם. איך אפשר לצוות אותנו לא לרצות דברים של אחרים? פרשנינו מסבירים שזהו אתגר בעיקר בחברת השפע והצריכה כיום. ואולי המלחמה מחזירה אותנו במובן מסוים לתקופה פשוטה יותר. לחקלאות ישראלית. לקניות איש מרעהו. לסיוע לעסקים קטנים. אם מותג בינלאומי מגלה צביעות כלפי ישראל, אנחנו ממהרים להחרים אותו. חכמינו מזכירים לנו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". הם קוראים לנו לבנות חברה ששמחה בחלקה.
הסטטוס היהודי: "חשוב לזכור כי עשרת הדיברות הן לא כל התורה. הן מבוא, מעין הקדמה. אלה קווי יסוד וראשי פרקים - להמשך" (הרב שמשון רפאל הירש)
