המצולמים: שלמה ואוּקי שפרן (70) מעין עירון. שלמה גמלאי, עבד כנגר, אוקי מספרת וכותבת סיפורי ילדים ומלמדת גננות. יעקב (70) ורותי (66) מסטר, מפתח־תקווה, גמלאים, ניהלו עסק לשיפוץ פגושים.
מקום: חניון הסרפנטינות, ליד מדרשת שדה בוקר
הקרוואן הראשון: "44 שנה אנחנו עם קרוואן", מתחילה אוקי, "הכרתי את שלמה כבר בגיל שבע ביסודי, ולא ממש התייחסתי אליו. בגיל 14 ישבנו באותו הספסל ללימודים בתיכון חדש בחולון, ובגיל 20 התחתנו. באוניברסיטה כבר היינו עם הילד הראשון. שלמה למד הנדסת מכונות בתל־אביב, ואני הוראה במכללת לוינסקי. לא עשינו טיול אחרי הצבא, והחלטנו שאחרי הלימודים ניסע לטייל בחו"ל. אמא שלי תפרה תרמיל לילד שהיה כבר בן שלוש, סחבנו את הצעצועים והספרים שלו ויצאנו לדרך. אחרי חודש באיי יוון נסענו לגרמניה וקנינו במינכן את הקרוואן הראשון - VW קמפר קלאסי. שנה וקצת טיילנו באירופה, ואז חזרנו לארץ".
שלמה: "ראינו מישהו עובר ברחוב, מוכר גלידות מאוטו דואר נע, דודג' D200. ביקשנו לקנות אותו ממנו והוא הסכים. הוא ירד מהאוטו ולקחנו". אוקי: "שלמה עשה את ההמרה למגורים, הכניס בו ספרייה, מגירות, ארונות ופינה לילד, וטיילנו כך עוד שנתיים בארץ. מאז היו לנו 20 קרוואנים. כתבתי ספר על ההרפתקה הזו". שלמה: "היינו עושים הפסקות בחיים לנסוע לחו"ל, וכשהיו לנו כבר שלושה ילדים נסענו לשנה ורבע לאירופה. היינו גם ארבע פעמים בארצות־הברית, כל פעם לשלושה חודשים".
חצי שבוע בטבע: "אני ממקימי בית הספר הדמוקרטי בחדרה", אומרת אוקי, "והילדים למדו לבד בטיול. הם כתבו יומן באנגלית ועזרו אחד לשני. הבכור הוא 'ביץ' בם' שגר עם אשתו בבית בחצר שלנו ונוסע לקוסטה־ריקה לגלוש. הבן השני הוא במאי ומפיק קולנוע והבת הקטנה מטפלת בילדים אוטיסטים". שלמה: "מאז שאני בפנסיה, אנחנו חצי מהזמן בקרוואן, חצי בבית". אוקי: "ריכזתי את המטלות שלי לימי ראשון עד שלישי, ומרביעי עד ראשון אנחנו יוצאים, כמעט כל שבוע. לפעמים כשאני קמה בלילה אני שוכחת איפה אני, וכבר נכנסתי בקיר בבית כי בקרוואן יש שירותים ליד המיטה".
בלי ארבע קירות: "אנחנו התחלנו יותר מאוחר", אומרת רותי. "לבר־המצווה של הבן שכרנו קרוואן גדול, שש מיטות, ועשינו טיול משפחתי בחו"ל. זה טיול שהילדים לא שוכחים, ואצל יעקב נשאר חלום. לפני הגמלאות נסענו להולנד לקנות קרוואן, נסענו איתו לוונציה ומשם העברנו אותו לישראל. הקרוואן של החברה הגרמנית Hobby הגיע מוכן עם הכל. הוא בנוי על רכב אספנות, פיאט דוקאטו 87'. חששתי שלא אתחבר לדרך החיים הזו, אבל יצא רעיון מדהים לגמלאות - אנחנו גם מטיילים וגם מכירים אנשים בדרך, כמו שלמה ואוקי. מאוד מתאים לי השילוב של להיות בטבע ולהרגיש בבית. ארבע הקירות שיש לי בבית כבר מיותרים, פה אני מחליפה בכל פעם נוף אחר ואנשים אחרים. החיים בקרוואן הם מבחן לזוגיות - כי אם היא לא טובה, אין לאן לברוח".
שלמה: "בקרוואן לא מחזיקים דברים מיותרים וחייבים להיות מסודרים, אחרת אין מקום. אתה צריך להיות מאוד חסכני, כי אתה מוגבל במים ובחשמל וגם בגישה לביוב. באירופה הקמפינג מאוד מסודר ויש הרבה אתרי קרוואנים. בישראל יש מעט מקומות המיועדים לקרוואנים והמחירים מאוד גבוהים".
אוקי: "אני אוהבת את שני העולמות של בית וקרוואן, של שגרה וההרפתקה. לכל דבר הקסם שלו. בבית גינה יפה, חברים, פסנתר וספרייה ענקית. פה אני פוקחת עיניים בבוקר ויש הר מולי. יש הרבה פחות לחצים בקרוואן. הרבה פעמים שלמה רוכב על האופניים ואני נשארת לקרוא. כשאין עוד אנשים בסביבה, אני הולכת למקום מרכזי יותר, כי אני פוחדת מהמצב הביטחוני". רותי: "בדרך כלל אתה אף פעם לא לבד, גם אם רוצים. תמיד יש אנשים בסביבה שרוצים לשאול שאלות על הקרוואן".
שלמה: "אנחנו נוסעים דרומה לשבועיים, לכיוון אילת, נראה איך יסתדר. אין תוכנית. זו לא אידיאולוגיה, פשוט אוהבים את אורח החיים הזה".
חניון לילה הסרפנטינות
מקום: בכניסה לשמורת עין עבדת, ליד מדרשת שדה בוקר
ווייז: חניון הסרפנטינות
בסביבה: נחל חווארים, חוד עקב, עין עקב ועין עבדת
תנאים: גישה לכל רכב, יש שירותים אקולוגיים, אין מים
