לפני כמה שבועות פורסם בעמודים אלה תחקיר על ליל 6 באוקטובר. על מה שהתרחש ב־8200 בשעות הקריטיות שלפני מתקפת חמאס. על סימן מעיד שהתקבל, תוצר של פעולה מבצעית של השב"כ, ועל סימן מעיד נוסף, קריטי לא פחות, שאיכשהו לא נבדק בקפדנות ולא הועבר הלאה – לרמטכ"ל ולאלוף פיקוד הדרום. "הסימן הנוסף", אפשר להעריך, הוא מאמצעי תקשורת ברצועת עזה. בכירים לשעבר באגף המודיעין שנחשפו למידע אמרו לי כי "אם מקבלים סימן כזה, כל אמ"ן אמור להתעורר, זה צריך להוביל לצרחות".
היום אפשר להוסיף עוד פרטים על העיוורון הקשה שבו לקתה הצמרת הביטחונית, ובעצם על הכשל המערכתי שממנו סבל צה"ל.
פרט ראשון: כאשר מעירים את ראש אמ"ן אהרון חליוה, בסביבות 3:20 לפנות בוקר, צמרת אמ"ן כולה ‑ אולי לבד ממפקד 8200 ‑ לא יודעת על הסימנים הנוספים הללו. הם אינם מובאים בחשבון כלל. הם אינם מנותחים כהלכה. הסיבה שהמידע לא עבר כשורה, ולא נותח כהלכה - איננה ידועה עדיין. בפיקוד הדרום טוענים שלאורך כל אותו לילה, לא קיבלו כל ידיעה מ־8200 על אותם סימנים באמצעי תקשורת. מה הם? אפשר לנחש: נניח, מג"ד בחמאס שמחליט לתקשר עם חבר בארבע לפנות בוקר על נושא פיקטיבי ככסות לפעילות צבאית. אולי סמסים ושיחות טלפוניות.
מה הסיבה לכך שהמידע לא עבר? קשה לדעת לפני שמקיימים תחקיר מבצעי מסודר. עד אז, הצדדים לא אמורים לנהל שיחות חולין על אירועים מבצעיים שבליבם יש כשל. תחקיר כזה ‑ הכולל חיסיון לעדויות המתוחקרים, כדי שאלה יתומרצו לומר אמת גמורה ‑ טרם התבצע, בגלל המלחמה; במקביל, מבקר המדינה החליט שהוא מתחיל לחקור, תוך התעלמות מהצורך בתחקירים פנימיים. מה החשש? שכניסת המבקר ושאלותיו יחייבו את צה"ל לזנוח את התחקיר המבצעי. זה יגרום למלחמת גרסאות בין כאלה שחוששים שדוח המבקר יקטול אותם. הצורך להשתפר, מבצעית, למצוא את הכשל, עוד לפני חיפוש האשמים, יימחק. לכן המבקר חייב להגיע להסכמה עם צה"ל שלא תהרוס את מוסד התחקיר המבצעי; צה"ל, מצידו, כבר חייב לקיים את התחקירים במרץ, ובמלואם, בפרט לגבי כשלים מהותיים.
הנה שאלה לתחקיר. בלילה של 6 באוקטובר, מה מספק לצה"ל אשליה שיש זמן? מדוע צמרת המודיעין, ובהתאם לכך צמרת צה"ל, חשה בטוחה יחסית שגבול עזה לא ייפרץ עוד באותו לילה? מדוע הרמטכ"ל קובע ישיבת חיתוך מצב ל־08:30 בבוקר, דהיינו איננו מאמין שיקרה דבר לפני כן?
התשובה המערכתית היא שבשום שלב, ולמרות הפרסומים על שרשור הנגדת ב־8200, או מסמך "חומות יריחו", לא היה תרחיש ייחוס מסודר שהעריך שחמאס יכול לבצע פריצה מסיבית לשטחי ישראל. זה נבע מכשל מערכתי בחיל המודיעין, שעוד נעסוק בו.
אך התשובה הטקטית, לאותו לילה מר ונורא, היא הפרט השני: אגף המודיעין ומקבלי ההחלטות בישראל התמכרו לסוג מידע מודיעיני מסוים, שנחשב מהימן ובעל ערך להבין את חמאס. מסמך פנימי שנכתב באגף המודיעין חודשים לפני כן, בהקשר ספציפי להתרעה מפני פשיטת חמאס, הזהיר מהתמכרות והסתמכות יתרה על אותו מידע מודיעיני. באותו הלילה, המידע המודיעיני הזה סיפק אינדיקציה "מצננת" לאפשרות של התקפה.
הפרט השלישי הוא שנוצרה התראה באותו לילה על כוונת חמאס להשתמש באמצעי לחימה ספציפי, שבו אכן נעשה שימוש כעבור כמה שעות. שוב; אל מול ההתרעות האלו, היו גם סימנים שהעידו, לדעת השב"כ ואמ"ן, בהערכות כתובות שנמסרו באותו לילה ממש, שפניו של חמאס אינן מיועדות למלחמה.
הנה פרט רביעי. שבוע ויומיים לפני שכוחות חמאס חוללו את הטבח שלהם, ב־27 בספטמבר, מוציא קמ"ן אוגדת עזה מסמך. הכותרת: "סיכום דיון חשיבה – הפשיטה בחמאס". המסמך כולל מפה עם נקודות חדירה אפשריות לפי גזרות רצועת עזה. כ־20 נקודות חדירה. וכך כותב הקמ"ן במסמך: "יעדי חמאס לפשיטה פומפוזיים ואינם מציאותיים". זה ציטוט מדויק. הסבירות לפשיטה מוגדרת "בינונית". המסמך נשלח ערב חג סוכות לכל הגורמים הבכירים באמ"ן, בפיקוד הדרום – אבל גם ללשכת הרמטכ"ל. ב־27 בספטמבר אנחנו למעלה משנה אחרי מצגת "חומות יריחו" שבה הוצגה לראשונה הידיעה שייתכן שחמאס מתכונן לפשיטה נרחבת על מדינת ישראל. אנחנו כארבעה חודשים אחרי שו', הנגדת חריפת המחשבה ב־8200, מתחילה להעלות את האפשרות שהיא רואה, בשטח, את מימוש תרחיש האימים הזה. מדוע מקיים קמ"ן עזה את "דיון החשיבה" ומוציא מסמך מסודר על "הפשיטה בחמאס"? פשוט מאוד. כי בניגוד למה שהשתמע בתקשורת, מערכת הביטחון, אוגדת עזה, אמ"ן, עסקו בתרחיש הזה. ראש אמ"ן, וזה פורסם, הגדיר בביקור באוגדת עזה בנובמבר 2022 את האפשרות של "פשיטת חמאס" כ"איום המרכזי". הוא גם סיכם שיש לתת משקל מיוחד למודיעין שדה (התצפיתניות).
התיאור שעולה מהפרסומים בחודשים האחרונים הוא שהפה נסתם לכל מי שהעלה גישה אחרת. האמת טובה יותר, ועגומה ומרה בהרבה. טובה יותר, כי המערכת לא סתמה את הפה. במובן זה, לקחי מלחמת יום הכיפורים הופקו. התרחש דיון. חודשים אחרי שו' מציגה את תפיסתה, קמ"ן עזה עורך דיוני חשיבה, מוציא מסמכים, מכתב את הרמטכ"ל. האמת גם מרה ועגומה בהרבה: הדיונים האלה לא סייעו. הם המחישו כשל מערכתי נרחב ביותר. כולם דיברו, אבל לא נוצר פרויקט מודיעיני ששואף להוכיח, או להפריך, את האפשרות של פשיטה נרחבת. האווירה הייתה שיש זמן.
איך אני יודע? כי ו', וזה לא פורסם עד כה, עונה למסמך של קמ"ן עזה על איום הפשיטה של חמאס. הוא כתב שהיעדים של חמאס פומפוזיים ולא מציאותיים. היא משיבה: "הם מציאותיים מאוד". המייל שלה ארוך יחסית. ו', ייאמר לזכותה, הבינה את הקונקרטיות של האיום. קמ"ן עזה ‑ ממש לא. אך איש מהם, ובעצם איש מאנשי מערכת הביטחון, לא הבין את המיידיות. עד השעה 06:30 בבוקר, ב־7 באוקטובר.
רבותיי, ההיסטוריה נכתבת / אין ספק שמבצע צה"ל בח'אן־יונס הוא אולי המוצלח ביותר מאז תחילת המלחמה. חמאס מופתע, נאלץ להילחם, הפסיד מאות ויותר מלוחמיו, נתקל בצה"ל במנהרות ומעליהן; המעוז של יחיא סינוואר הולך ונמחק. השלושה שמובילים את חמאס ‑ סינוואר, אחיו ומוחמד דף – מופתעים. הם ציפו שצה"ל לא ישוב למבצע הצבאי אחרי ההפוגה הקודמת. הם חשבו שהשסעים הפנימיים וחוסר האמון הגמור בנתניהו יחסלו את המבצע הצבאי, אם זה יתחדש. הם האמינו שישראל תוגבל בידי ארה"ב, ולא תגיע, נניח, למערב ח'אן־יונס. תקוותיהם התבדו.
השבוע שוחחתי עם ג'ון ספנסר, ראש התחום ללוחמה בשטח בנוי בווסט פוינט, האקדמיה הצבאית החשובה ביותר של ארה"ב. ספנסר הפך לכוכב תקשורת לאחרונה, ובצדק: הוא מנתץ את התחקירים שמופיעים תדיר בכלי תקשורת אמריקאיים, ומאשימים את ישראל, בתמצית, שהמלחמה שלה היא ההרסנית ביותר במאה הנוכחית, הקטלנית ביותר נגד אזרחים – ובנוסף, לא יעילה צבאית. הוא סבור בדיוק להפך. "אני מופתע מהיכולת של צה"ל לטהר אזור אורבני צפוף מול התנגדות, במהירות כזו", אומר ספנסר, "עם כל הייחודיות של הכוח שעומד מולו. האתגר הוא הגודל של חמאס, 30 אלף לוחמים, גודל האזור, לחימה תלת־ממדית במרחב העירוני הזה, באורח יוצא דופן להיסטוריה של לוחמה בשטח בנוי. וכמובן זה שהאוכלוסייה נוכחת בעת הלחימה. אני מופתע מאוד מהקצב המהיר של צה"ל. וגם הצעדים שצה"ל נקט כדי להגן על אוכלוסייה מקומית, אל מול סך האבידות המוגבל שלו. כל אלה יוצאי דופן. אנחנו רואים היסטוריה צבאית נכתבת פה" (על עמדת ספנסר לגבי המנהרות, ראו כתבה של רון בן ישי). ספנסר אומר כי כל הניסיונות הבינלאומיים להשוות את הלחימה בעזה לאירועים אחרים (הקרב במוסול, מלחמת עיראק ועוד) לא יצלחו, בגלל שהמצב ברצועה מסובך באופן יוצא דופן. "נושא החטופים, שלא רק מגביל את צה"ל מבחינה טקטית, אלא גם קובע את לוח הזמנים של הפעולה. העובדה שתוך כדי לחימה נורים טילים משטח הלוחמה הבנויה אל עבר מרכזי האוכלוסייה של הצד השני". שאלתי על ההאשמות נגד ישראל על מספר האזרחים ההרוגים הגבוה; השמדת הרצועה מבחינה אזרחית. טענת הג'נוסייד שנשמעת בהאג, ולא רק שם. "דעתי המקצועית היא שאנשים מחפשים מידע בהסתמך על רגשותיהם או דעותיהם, ללא מומחיות בלחימה ולחימה בשטח בנוי". הוא אומר שמה שהוא קורא ברחבי העולם לוקה לעיתים קרובות בהטיות ומידע שגוי; "האם אני צריך להשוות זאת לקמפיין ההפצצה של טוקיו, במלחמת העולם השנייה, אז נהרגו בין 80 ל־100 אלף בני אדם בלילה אחד, וכ־330 אלף במהלך כל המבצע?" הוא אומר ש"מצפים מישראל לסטנדרט שאף צבא איננו מצופה לעמוד בו, כולל זה של ארה"ב", ומציין, לדוגמה, את עיכוב ההתקפה הישראלית כדי לאפשר פינוי של האוכלוסייה. "לא עשינו את זה במלחמת עיראק השנייה, בקרב על בגדד או נג'ף. באופן כללי, צריך להפסיק להשוות את ישראל־עזה לקרבות אחרים, ולהתחיל להשוות למלחמות".
שלושת הלאווים של נתניהו /
השבוע, אחרי ועידת פריז, התקשורת הערבית פתחה במתקפת אופטימיות. העסקה, כתבו עיתונים מקורבים לקטאר ולמשטר המצרי, ממש מעבר לפינה. יש שפיזרו אבק פיות: בראשית השבוע. וכל זה למה? כי לחמאס הועברה הצעה למתווה להפסקת אש ושחרור חטופים ואסירים. לא הייתה כל הערכה שחמאס מיד יגיד "כן!" יש סיבות להאמין שההערכות הוורודות על עסקה מיידית – ראש ממשלת קטאר סיפק אותן למשפחות החטופים – נועדו להפעיל לחץ פוליטי בישראל.
היו הרבה דיונים והתרגשות סביב אמירותיו החוזרות והנשנות של נתניהו – לא להפסקת המלחמה, לא לנסיגת צה"ל מעזה ולא לשחרור אלפי אסירים פלסטינים. שופרותיו הרבים של רה"מ נשלחו לחדרי ההדהוד; הם הציגו את ביבי כמי שנכפית עליו עסקה שאיננו רוצה בה. היצמדותם אל העטינים כה עזה, שהם לא הצליחו להקשיב ‑ כנראה כתוצאה מרעש היניקה של חלב התעמולה ‑ לדבריו של ראש הממשלה. אז ככה: נתניהו דיבר על שלב א' בעסקה. זה שבמסגרתו ישוחררו אזרחים, קשישים והחיילות. והוא אמר כי בשלב זה לא תסתיים המלחמה (קונצנזוס מוחלט בקבינט המלחמה), צה"ל לא ייצא מרצועת עזה (מובן מאליו) ולא ישוחררו "אלפי מחבלים" (עוד הסכמה בקבינט המלחמה, וגם מובן למתווכות). במילים אחרות, נתניהו ניפח את החזה, והודיע לאומה שהוא יעמוד, לא יוותר, יתעקש, ייאבק – עבור מה שכבר הוצע והוסכם בפריז.
מה שכן, אומר גורם שמעורה במגעים, הרצון שלו לחזור על ההצהרות הללו שוב ושוב "בהחלט יכול לגרום נזק לעסקה. היה צריך לשתוק עכשיו, לפני שחמאס החזיר תשובה. מה התועלת בהצהרות האלה כעת". הגורם ידע היטב מה התשובה: נתניהו הלך למכינת בני דוד בהתנחלות עלי ושיגר שם את שלושת הלאווים שלו כדי לעגן את סמוטריץ' ובן גביר לממשלה. השיקול שלו לא היה שרידות החטופים, אלא שרידות ממשלתו.
במערכת הביטחון רוצים את עסקת החטופים, ולא רק בגלל השבתם. זה יאפשר זמן, לדוגמה, לנסות ולתפור את שאלת היום שאחרי חמאס בצפון הרצועה, עניין שנתניהו נמנע ממנו שוב ושוב. יו"ר האופוזיציה לפיד, שהשבוע דובר באפשרות שיצטרף לממשלה, נוהג לומר על פורום קבינט המלחמה שתפקידו לא להתנהל "כפורום מג"דים שעוסק בהזזת גדודים", אלא ככזה שעוסק בשאלות של מדיניות. למשל עיסוק בשאלת היום שאחרי, פתרון מדיני בצפון. לשיטתו, זה לא מתרחש.
ואכן, האיום הגדול על ישראל, כרגע, לא נשקף מעזה, הנשלטת ברובה בידי צה"ל – אלא מחיזבאללה. הפוגה תאפשר לחיזבאללה לרדת מהעץ, להפסיק לירות על הגליל. נסראללה יוכל לומר שהמלחמה נגמרה ולרדת בנוחות מהעץ. אם ירצה בכך, כמובן.
במקביל, מחלוקת: שר הביטחון גלנט סבור שעל ישראל לא לנצור את האש מול חיזבאללה, גם אם תהיה עסקה עם חמאס. להמשיך לתקוף. מדוע? כי כך מפרידים בין הזירות, ומבהירים לחיזבאללה שהמשחק שלו, מלחמת עזה־הגליל, נגמר. במערכת הביטחון, והדברים פורסמו בהרחבה, רבים טוענים שלא יהיה מנוס מפעולה מלחמתית נרחבת. אל מול גלנט, אפשר להניח שאיזנקוט וגנץ יתנגדו להמשך האש במהלך ההפוגה. ובעולם רוצים בפתרון דיפלומטי, שיאפשר את הרחקת חיזבאללה מהגבול ‑ ללא מלחמה גדולה, עם פוטנציאל של אלפי טילים ביום על ישראל והרס אזורי. עסקה עם חמאס נתפסת כחלון הזדמנויות לכך.
טעות, קובע גלנט. הם יפסיקו, ואז יחדשו את האש – בדיוק כפי שעשו בפעם שעברה. צריך להגביר את הלחץ בדרום לבנון, וכך לדחוק את נסראללה להסדר, או להכות בו עד שירחיק את כוחותיו מהגבול, ומשמעותית. בשבוע הבא ייתכן שיגיע לאזור, שוב, עמוס הוכשטיין האמריקאי וינסה לתווך. לאף אחד אין תקוות מיוחדות שיצליח.
הטור עבר את אישור הצנזורה הצבאית.
