אנחנו, העם היושב בציון, מצטיינים בשני ענפי ספורט - הטלה והדיפה. לא הטלת כידון והדיפת כדור ברזל, חלילה, בזה יש לנו עוד הרבה מקום להשתפר. אני מתכוון להטלת רפש והדיפת אחריות.
קחו למשל את העימות בין ברק אברמוב ליוסי אבוקסיס. כמה רפש הוטל שם מכל הכיוונים, ועוד בין שני אנשים שהגדירו את עצמם כחברים טובים. זה התחיל בחילופי הודעות עוקצניות בווטסאפ, נמשך בשיחות טלפון עצבניות והגיע לשיאו בתלייה פומבית של הכביסה המלוכלכת לעיני כל. בלי להיכנס לשאלה מי צודק (האם אבוקסיס התפטר או פוטר, או האם המאמן יזם משבר כדי לעבור להפועל ת"א), צריך לדעת להתנהג בהתאם. כאשר משליכים רפש, חלק ממנו נשאר דבוק לידיים של המשליך. שוב מתברר שבכדורגל החברות היא בעירבון מוגבל, כאשר מדובר בשני אנשים שנמצאים באותו תחום. מגיע הזמן שיש התנגשות בין החברות לאינטרס המקצועי, ואז, כמו שראינו, הפיצוץ הוא ברמות חזקות בהרבה.
ובאשר להדיפת אחריות, אירוע ההרחקה של פרנצדי פיירו הוא דוגמה מובהקת לכך. כל מיני גורמים בסביבת מכבי חיפה, מעליה, מתחתיה ומשני צדדיה, ביקרו את השופט גל ליבוביץ' על כך שלא הפעיל לטענתם שיקול דעת כאשר שלף צהוב שני ואדום לחלוץ שמחא לעברו כפיים בזלזול. ומה עם שיקול הדעת של פיירו? אף אחד (חוץ ממסאי דגו) לא מטיל עליו את האחריות, כאשר הרבה יותר נוח להדוף אותה בכיוון השופט. בכלל, קבוצות רבות מטילות את האחריות על טעויות השיפוט, למרות שמספרן ירד משמעותית בעידן ה־VAR. אין מה לעשות, טעויות הן חלק מהמשחק, כולל של חלוצים שמחמיצים מול שער ריק, שחקני הגנה שמאבדים כדור במקום קריטי (בלי טעויות בהגנה כמעט כל המשחקים היו מסתיימים ב־0:0), שוערים שתופסים אוויר בכדורי גובה וכן, גם שופטים.
בעלים, יו"רים ומאמנים אוהבים להגיד שהשחקנים מתאמנים קשה כל השבוע ואז מגיע השופט וגוזל מהם את מה שמגיע להם. עוד לא שמעתי מישהו מהם שהתלונן על החלוץ שלהם, זה שעבד קשה כל השבוע אבל הגיע בשבת לאחד על אחד מול השוער ובעט החוצה.
