בסוף השבוע שעבר היינו קרובים לטריפל נדיר. בשישי יורגן קלופ הודיע שיעזוב את ליברפול בסיום העונה, בשבת צ'אבי של ברצלונה עשה בדיוק את אותו הדבר, ולאחר מכן העיתון הספרדי "ספורט" דיווח שמיקל ארטטה מארסנל מתכוון להכריז גם הוא על מועד סיום בקיץ.
נכון לעכשיו, אין שלוש משלוש. ארטטה רתח על הפרסום והשיב: "זה פייק ניוז ואני כועס מאוד". הוא נשמע אמין, דיבר על ההתאמה שלו לארסנל ועל "המסע היפהפה" שהוא עובר עם המועדון, אבל לכו תדעו. מדובר בעיתון קטלאני שמקורב מאוד לברצלונה, ורואה את ארטטה כמועמד טבעי להגיע למועדון במקום צ'אבי – מישהו ששיחק במחלקת הנוער, היה העוזר של פפ גווארדיולה במנצ'סטר סיטי ועושה דברים יפים בפרמייר־ליג. אולי זה משהו שארטטה עדיין לא מוכן לדבר עליו, בטח שלא באמצע הניסיון להביא לתותחנים אליפות ראשונה אחרי 20 שנה.
חלק גדול מהניסיון הזה תלוי במה שיקרה הערב (18.30), כשארסנל תארח את ליברפול. זו הפעם השלישית שבה הן נפגשות תוך חודש וחצי – הראשונה הייתה לא רעה עבור ארטטה (1:1 באנפילד), השנייה הדיחה אותו מהגביע (2:0 ביתי), בשלישית אין מקום לטעויות. חמש נקודות מפרידות ביניהן, והניצחון הכרחי.
טוב, ברור שהיא יכולה. בשנה שעברה היא ממש זזה מהדרך כדי לסדר לסיטי את התואר, דווקא אחרי עונה שנראתה קרובה לשלמות ובה הובילה לאורך רוב העונה. היה נראה שהפעם היא תהיה מוכנה יותר, אחרי ששילמה שכר לימוד צורב שעזר לשחקנים להבין איך לוקחים אליפות, אבל זה לא חלק לגמרי. סיטי תמיד שם; ליברפול, שלא הייתה פקטור במרוץ הקודם, נראית נהדר; אבל מעל הכל, ארטטה לא הצליח להפוך עדיין לפפ.
למה הכוונה? מדובר בנושא שעסקו בו השבוע בהרחבה בתקשורת הבריטית. במשך שנים, פפ לא הצליח להתקדם עם סיטי באירופה בגלל חוסר היכולת שלו להכריע את המשחקים הבעייתיים, אלו שבהם אי־אפשר לנצח 0:6 עם תצוגת תכלית וצריך לגרד תוצאה. באנגליה תמיד היו מספיק משחקים לתקן ולקחת אליפות, בצ'מפיונס זה עלה לו בהדחות. ארטטה דומה לו, רק במישור אחר – הוא מאבד הרבה יותר מדי נקודות במשחקים האלה. בחודש האחרון ארסנל הפסידה לאסטון וילה, ווסטהאם ופולהאם, לא יריבות קלות (במיוחד הראשונה), אבל כאלו שחייבים לעבור בדרך לאליפות. העניין הוא שארטטה חייב לראות כדורגל מושלם, או כפי שמתארים את זה בשפה יומיומית, "להיכנס עם הכדור לשער".
זה מה שהופך אותו לאופציה מרתקת עבור ברצלונה, כי הוא משחק את הכדורגל שהיא אוהבת. זה מה שעלול למנוע ממנו לזכות באליפות עם ארסנל. לקראת המשחק הערב, הוא ניסה לברוח מזה, אבל לא ממש הצליח: "אני אוהב שערים מכוערים, תנו לי את זה. הבעיה היא שאני לא יודע לאמן ככה – לדאוג שמישהו יבעט לקורה ואז הכדור יפגע בראש של שחקן אחר וייכנס". הוא גם החמיץ את הנקודה – זה לא השער עצמו, אלא סגנון המשחק שדורש בגרות נפשית וכדורגל אגרסיבי, ומוביל ל־0:1 קריטי. יש לו מספר קטן מאוד של שחקנים שמתאימים לקו המחשבה הזה, גם מאחר שלא חיפש כאלה.
זה היופי שבפילוסופיה הברצלונאית הידועה, אבל בלי לאו מסי הרבה יותר קשה להפוך אותה לתכלס. בלי ניצחון הערב, אוהדי ארסנל כנראה ימשיכו בהמתנה.
מפגש פסגה איטלקי
אחרי שתסיימו עם אנגליה, מחכה קינוח איטלקי (21.45). בתוך ארבעה ימים בסוף ספטמבר, סאסואולו מהתחתית ניצחה את יובנטוס ואינטר – וזו הייתה הפעם האחרונה שבה שתי המוליכות הפסידו בליגה. עכשיו הן הולכות ראש בראש בסן סירו.
העניין הוא שלמרות שאינטר מובילה רק בנקודה (עם משחק חסר), ישנה הרגשה שהיא גדולה על הליגה העונה. יובנטוס שיחקה מעולה בתקופה האחרונה (פרט ל־1:1 מול אמפולי במחזור האחרון), אבל היא התמודדה עם יריבות מהתחתית שאיפשרו לה לשחק. אינטר שקטה מאוד בהתנהלות ומגובשת הרבה יותר כקבוצה.
