נסים קיוויתי, מגדולי שדרי הספורט של ישראל ועיתונאי "ידיעות אחרונות" לשעבר, הלך אתמול לעולמו בגיל 97 אחרי קריירה מרשימה ועשירה שהכניסה אותו לפנתיאון התרבות הישראלי.
קיוויתי חווה שורה ארוכה של רגעי שיא במהלך עשרות שנים של שידורים, כשאחד הגדולים ביותר נרשם ב־16 באפריל 1989 בסידני, אוסטרליה, כשהעביר בשידור חי את אחד השערים החשובים בתולדות הכדורגל הישראלי, זה שכבש אלי אוחנה לרשת של אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990. אוחנה פתח בסלאלום לשער, וקיוויתי שהבין מיד את גודל הרגע ליווה בהתרגשות את הדרך של אוחנה עד לרשת עם שאגת ה"כןןן" המפורסמת.
הוא נולד בשנת 1926 בת"א למשפחת כוויתי שמוצאה מעיראק. קיוויתי נמשך מגיל צעיר לאתלטיקה ואף זכה באליפות ארץ ישראל בריצת 1,500 מטר. הוא היה לוחם בגדנ"ע ובהגנה ובהמשך בחטיבת גבעתי במלחמת העצמאות, ושנה אחרי המלחמה כבר חזר לאתלטיקה וזכה באליפות ישראל בריצות 400 ו־800 מטר. בהמשך עבר ללונדון, למד הנדסה, התחרה במכבייה וזכה במדליות, ואז החל לעבוד ב־BBC ששידרה אז בעברית למאזינים בישראל. ב־1952 סיקר מטעם הרשת הבריטית את אולימפיאדת הלסינקי, הראשונה שלו, ואף היה שנה אחר כך בצוות שדרני טקס ההכתרה של אליזבת' השנייה. קיוויתי מונה בהמשך לכתב הטלוויזיה הישראלית בלונדון והצטרף ל"ידיעות אחרונות", כשבשנת 1973 מונה לכתב העיתון בוושינגטון.
קיוויתי היה ידען מופלג בתחומים רבים של ספורט, בעיקר אתלטיקה אבל גם שחייה וכדורגל. הוא סיקר ושידר מכל האירועים החשובים ביותר, אולימפיאדות, מונדיאלים, אליפויות עולם באתלטיקה ובשחייה. קולו הדרמטי ליווה למשל את המשחקים במינכן 1972, שם סיקר את טבח י"א הספורטאים לצד רפאל נאה ז"ל, כתב "ידיעות אחרונות".
אהבה עצומה לספורט
הביטוי "אסתר שלנו", למשל, על האצנית אסתר רוט, היה מזוהה איתו מאוד וקשה היה שלא להבחין בהתרגשות שבקולו בכל מרוץ מכריע שלה. הוא היה אחר, נבדל בנוף הישראלי, צנוע, כמעט נחבא אל הכלים, אנטי־כוכב, הציב סטנדרטים מקצועיים גבוהים ובלע בשקט את הביקורות חסרות הפרופורציה שנשלחו לפעמים לעברו.
אחד השידורים החשובים שלו נרשם באולימפיאדה האחרונה שסיקר, סיאול 1988, שם תיאר את המרוץ ההיסטורי ל־100 מטרים בין קרל לואיס לבן ג'ונסון הקנדי, שאחר כך נאלץ להחזיר את מדליית הזהב בבושת פנים, כשהתגלה שהשתמש בחומרים אסורים.
קיוויתי סיים את הקריירה מוקדם מדי, בגיל 65. כישוריו היו אמורים להשאיר אותו על המסך הרבה יותר שנים, אבל הוא מעולם לא היה מרפקן ובמזגו הנעים העדיף לוותר לא פעם. קיוויתי השאיר את רעייתו זיווה וארבעה ילדים. הלווייתו תתקיים מחר ב־13.00 בקיסריה.
עמיתו לעבודה יורם ארבל, שפגש את קיוויתי בחודש שעבר בבית החולים, אמר: "נסים היה לפני הכל חבר טוב, עיתונאי שלם. עוד לפני שהפך לשדר ספורט אגדי, עשה גדולות בעיתונות הכתובה. איש עניו, מפרגן וישר דרך. לא מכיר שדר יסודי כמוהו. תמיד עם חיוך ואהבה עצומה לספורט. יהי זכרו ברוך".
איש הרדיו וחברו, גדעון הוד, הוסיף: "לנסים הרבה מאוד זכויות כשדר רדיו וטלוויזיה. הוא היה מקובל ואהוב על חבריו בהיותו אדם ישר וכספורטאי עבר באתלטיקה שאותה ואת השחייה הרבה לשדר. הוא השתתף במכביות הראשונות כרץ וכקופץ למרחק ומשולשת. היה איש השעה העברית של ה־BBC והביא לרדיו את התוכניות 'אור ירוק' ו'מצעד הספורט' שאותן הוריש בהמשך לי. יהיה זכרו ברוך".
