בעקבות סדרת הכתבות ב"ממון שישי" באשר לתופעת פיטוריהם של משרתי המילואים, חתמו אמש משרד האוצר, משרד העבודה, הסתדרות העובדים ואיגוד המעסיקים על הסכם קיבוצי להרחבת תקופת ההגנה לאנשי מילואים והגדלתה מ־30 ל־60 יום.
יש לציין שההסכם הוא בגדר ההליך המהיר ביותר האפשרי כרגע לביצוע לצורך הבטחת ההגנה מפני פיטורין, והוא ייכנס לתוקף מיד כששר העבודה יחתום על הצו הנדרש (עניין שאמור לקחת 30 יום).
בהמשך, יוסדר באופן פורמלי גם החוק שיגן על אנשי מילואים מפני פיטורים ויורחב מ־30 ל־90 יום, כמובטח. את תיקון החוק בכנסת מקדם שר העבודה, יואב בן צור, וכן חבר הכנסת אלון שוסטר מהמחנה ממלכתי, שהגיש הצעת חוק פרטית בנושא.
עו"ד שבות רענן, האחראית על תחום זכויות בפורום נשות המילואימניקים "נלחמות על הבית": "אנחנו מברכות ומודות לאוצר, למשרד העבודה ולהסתדרות על מימוש התיקונים האקוטיים המגינים על משרתי המילואים ומשפחותיהם, אבל כדי שמעבר להצהרה החשובה, ההגנה האפקטיבית על המשרתים תתממש כמה שיותר מהר, חובה לדאוג לחתימה מזורזת על ההסכם, כיוון שעבור מילואימניקים רבים מאוד תקופת ההגנה מסתיימת כבר עכשיו. כשהמילואימניקים נדרשו לצאת מהבית ב־7 באוקטובר, הם עשו את זה במיידי, וכך גם ההגנה עליהם צריכה להיות מיידית. בעוד חודש זה מאוחר מדי. כמו כן, חובה לחוקק באופן מיידי גם את החוק להגנה על חיילי המילואים".
עו"ד רענן מוסיפה שכבר היום יש מאות לוחמים שעברו את תקופת ההגנה של 30 יום וקיבלו מכתבים לשימוע, וידוע כבר שוועדת התעסוקה במשרד הביטחון, שהיא היחידה שרשאית להעניק היתרים לפטר בתוך תקופת ההגנה - התירה כבר עשרות מקרים של פיטורי מילואימניקים. אם בשנה רגילה מגיעות עשרות פניות בלבד של מעסיקים המבקשים לפטר משרתי מילואים, הרי שמאז פרוץ המלחמה נרשם זינוק בשיעור הפניות.
עד כה הוגשו לוועדה למעלה מ־200 פניות, ומתוכן אושרו כ־80 מקרי פיטורין.
בשבוע שעבר, בעת שדיבר על תחקיר ידיעות אחרונות ו־ynet מעל בימת הכנסת, מסר שר העבודה בן צור את מספר הטלפון האישי שלו והזמין מילואימניקים ומילואימניקיות שפוטרו, וכן את בני ובנות הזוג שלהם שחווים אפליה תעסוקתית, להודיע לו על כך באופן אישי. "אני קורא לכל מילואימניק שחש שזכויותיו נפגעו: אנא פנו אלינו, נעשה הכל כדי לשמור על העובדים במשק", אמר. "מחובתנו לשמור על משרתי המילואים ולהעניק להם הגנה מפני פיטורין, וכך אנחנו עושים", מוסיף ארנון בר דוד יו"ר ההסתדרות.
לצד זאת אין לשכוח שהמדינה לא מתמרצת העסקת מילואימניקים וכך, בעוד חברות גדולות אולי יכולות לשאת בנטל למשך חודשים ארוכים, הרי שכאשר מדובר במעסיקים קטנים שבעצמם הם אולי אנשי מילואים, או בחברות סטארט־אפ שתלויות בגיוס כספים שנעצרו – האתגר הוא משמעותי.
טוב תעשה המדינה אם תיכנס במלוא כוחה מתחת לאלונקה ותתמרץ העסקת מילואימניקים ובני משפחותיהם, שכן רבים מהם מציינים שכאשר יישלחו אליהם צווי גיוס חדשים בעוד מספר חודשים, לא בטוח שהפעם יזנחו את מקור הפרנסה לטובת הגנה על המולדת.
בהקשר זה, יש לברך על המדיניות של "נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה", שהצהירו כי ינקטו באכיפה כנגד מעסיקים שינהגו באפליה כלפי מילואימניקים גם במקרים שבהם הפיטורים יבוצעו לאחר תקופת ההגנה, וכנגד מעסיקים שינהגו באפליה כלפי בנות הזוג של המשרתים.
כך, למשל, מעסיקים שנמנעים מלראיין עובדים מהמערך הלוחם בידיעה שהם צפויים להיקרא לעוד סבב מילואים, או מפלים בקבלה לעבודה בנות ובני זוג של משרתי המילואים, ושואלים אותם מה יעשו במקרה של צו מילואים נוסף - חובה במקרים כאלה לדעת שזו התנהלות שמנוגדת לחוק, שניתן לדווח עליה למשרד העבודה או להסתדרות.
פורום נשות המילואימניקים "נלחמות על הבית": "כשהמילואימניקים נדרשו לצאת מהבית ב־7 באוקטובר, הם עשו את זה במיידי, וכך גם ההגנה עליהם צריכה להיות, מיידית"
