עו"ד בן ציון פיגלסון, האפוטרופוס הכללי והממונה על ענייני ירושה של מדינת ישראל, זוכר היטב את הלילה שבו קרא פוסט שהעלתה אסתי יניב, אמם של הלל ויגל ז"ל שנרצחו בידי מחבלים בחווארה בפברואר 2023. האם סיפרה כי ביקשה ממשרד האפוטרופוס צו ירושה, וקיבלה הודעה שהיא צריכה להוכיח שיגל הוא חלל פעולות איבה. "היא כתבה בפוסט", מספר פיגלסון, "שהאפשרויות שלה הן להמתין לתעודת הפטירה שתגיע בדואר ולהתרסק איתה שוב, או שאתם, היא התכוונה אלינו, תשאבו את המידע ממשרד הפנים. 'משרד הפנים כבר יודע שהוא חלל פעולות איבה'. ראיתי את הפוסט הזה והלב שלי נשרף. התקשרתי אליה והתנצלתי, וטיפלנו בזה. ובחרנו ללמוד מהמקרה. עשינו מיד ממשק עם הרשויות השונות כדי לקבל מידע על חללי צה"ל ופעולות איבה, כדי שמקרה כזה לא יקרה שוב".
כמעט שמונה חודשים אחר כך פרצה המלחמה, ומאז, אומר פיגלסון, הוגשו 60 בקשות לקיום צוואה שהותירו חללים ונרצחים. "בדרך כלל כשמגישים בקשה לצו קיום צוואה, צריך להציג לנו את הצוואה המקורית, כדי שנבדוק שאין מחיקות. במקרה של משפחות הנרצחים מ־7 באוקטובר השתדלנו לאסוף בעצמנו את הצוואות המקוריות. אתה מבין שאתה חייב להיות הרבה יותר גמיש ולסייע ככל האפשר".
פיגלסון (43) מחזיק באחד התפקידים היותר רגישים בישראל, במסגרתו הוא מופקד על ניהולם של כ־2 מיליארד שקל וכ־4,000 נכסי מקרקעין שלא ידוע מי הבעלים שלהם או שהבעלים נעדרים. באמצעות כ־400 עובדי היחידה שלו במשרד המשפטים הוא גם מפקח על אפוטרופוסים שמונו לאנשים שלא מסוגלים לטפל בנכסיהם. היחידה גם בודקת ומאשרת בקשות לקיום צוואה ולמתן צווי ירושה (כשאין צוואה), וגם אחראית על עיזבונות ותרומות שניתנו לטובת המדינה, ועל גילוי וניהול רכוש של נעדרים.
בקיצור, במצבים רגישים בחיים, כמו מוות ואי־כשירות של בן משפחה לטפל בעצמו, כולנו נעבור דרכו. הוא מונה לתפקיד ביולי 2022, אבל זו הפעם הראשונה שהסכים להתראיין, ובראיון הוא מדבר גם על הטראומה שעברה המדינה ב־7 באוקטובר. "כשהתחילה המלחמה", הוא מספר, "משרד המשפטים התגייס במלוא כוחו במספר חזיתות, בהובלת מנכ"ל המשרד, איתמר דוננפלד. הקמנו חמ"ל לטובת המשפחות, כדי לסייע גם בעניינים הקשורים לירושה, בפטור מאגרות ובניסיון להפחית דרישה מצידנו למסמכים".
העלית בדעתך שבמהלך השנה וחצי שאתה בתפקיד ניקלע לטראומה כזו?
"אני לא חושב שמישהו דמיין שזה מה שיכול לקרות. עם זאת, לאורך השנים העשייה שלנו הכינה אותנו להתמודד עם מצבים קשים. ציר אחד זה המחשוב וההתקדמות הטכנולוגית. כשאדם מקבל צו ירושה לאחר שקרוב שלו נפטר, הוא צריך להעביר את הבעלות על הרכוש. בעבר היה צריך להגיע אלינו ולקבל את צו הירושה, ואז ללכת איתו ממקום למקום כדי להעביר בעלות. היום, אחרי שממשקנו את עצמנו עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים, לא צריך להגיע אלינו פיזית. כשהוא פונה למשרד התחבורה, לרשות מקרקעי ישראל או לטאבו, הם מקבלים מאיתנו דרך המחשב את הצו. זה כך גם כשהבנק מבקש לראות צו ירושה. פחות טרטור, ועל הדרך גם מנענו זיופים ומרמה. הציר השני הוא הפחתת הבירוקרטיה. למשל, במקומות שהיו צריכים להגיש לנו בקשות בתצהיר – מה שמצריך אימות אצל עורך דין – והיה אפשר לבטל את דרישת התצהיר, עשינו זאת. למשל בבקשות לצווי ירושה. היום אלו בקשות שמוגשות בהצהרה, מה שלא מצריך הליכה לעורך דין.
"אני חושב שהשינויים האלה שביצענו הכינו אותנו גם למציאות הנוכחית. ידענו למקד את המשאבים שלנו במקומות נכונים ולעבוד נכון טכנולוגית, ואז כשמגיע אירוע גדול אתה יכול לטפל בו בכלים שכבר פיתחת. אין ספק שהמלחמה הפתיעה את כולנו, והתגייסנו כולנו למשימה. המלחמה גם חידדה לי כמה חשוב שאנשים טובים וכוחות חזקים יבואו לשירות הציבורי, כמו העובדים באפוטרופוס הכללי".
באילו מקרים נכנסת לפעולה במהלך המלחמה מתוקף תפקידך?
"במלחמה מצאנו עצמנו מסייעים בסיטואציה שלא דמיינו אותה – שאזרחים יהיו חטופים במנהרות בעזה. לכל חטוף יש רכוש וחשבונות בנק והתחייבויות, ולפתע אין מי שמוסמך חוקית לפעול בשמו. גם בת זוג לא מוסמכת לבצע פעולות אם העסק, למשל, רשום על שם בן הזוג. פיתחנו מתווה שמסייע למשפחות: אפשרות אחת זו הסמכה של האפוטרופוס הכללי, במסגרת צו שבית המשפט נותן לנו, לנהל את הנכסים עבור החטוף. יש למשל חטוף שאנחנו בוחנים ביחד עם הוריו איך להמשיך את העסק שלו ולשמר אותו פעיל עד שיחזור. יש לנו גם יכולת להסמיך בן אדם, כמו למשל את בת הזוג, לטפל בנכסים של בן זוגה שנחטף. יש לנו מקרה של חטופה שרכשה רכב חדש ואת הישן נתנה לאמא שלה. הן לא הספיקו להעביר את הבעלות, מה שהיה חשוב לאם, שיש לה זכאות לתו נכה. במקרה הזה הסמכנו את האח של החטופה לחתום על המסמך בשמה, וכך הרכב עבר לאמה, שתוכל לקבל את הזכויות המגיעות לה בשל הנכות.
2 צפייה בגלריה
חיילים בעזה. "לא דמיינו תסריט כזה, אבל המיחשוב וההיערכות הטכנולוגית עזרו לנו להתמודד" | צילום: דובר צה"ל
"במקרה אחר טיפלנו בחטוף שחלק מבני משפחתו נחטפו וחלק נרצחו ולא היה מי שיטפל לו ברכוש. צוות שלנו נכנס לדירה שלו, סגר את ברז הגז ושעון המים, פינה את המקרר, שילם את שכר הדירה בשמו. המטרה היא לשמור על הדירה במצב טוב, ושתהיה לו כמה שפחות בירוקרטיה, כשיחזור. גם ביקשנו פטור מארנונה עבורו. אני חושב שלאחר המלחמה נידרש לטפל גם בחוסן של העובדים שלנו, שטיפלו במקרים קשים ועשו זאת במקצועיות רבה".
צוואה דווקא לצעירים
פיגלסון, חובש כיפה, גדל בבני־ברק, שירת בדובדבן, ובמהלך השירות עבר עם הוריו למודיעין. כשהתחתן עם סיון, דוקטור לתזונה ("היא המוצלחת במשפחה"), הם נשארו לגור במודיעין, ונולדו להם ארבעה ילדים. "שני ההורים שלי עבדו בשירות הציבורי. אבי עבד במשרד התחבורה במשק לשעת חירום, ואמא שלי הייתה מורה ויועצת בבית ספר לחינוך מיוחד בשכונת מצוקה בתל־אביב. הגיעו לשם ילדים מבתים הרוסים, והיא לא ויתרה עליהם. בבית הייתה אווירה של להשפיע, של מעורבות חברתית. ההורים שלי היו ההשראה שלי בדרך, וגם סבא שלי ז"ל שהיה חרדי וחקלאי. כל משפחתו נכחדה בשואה ועדיין כל דבר קטן שימח אותו, כל אדם היה עבורו עולם ומלואו. הוא היה מאוד גאה בנו שהתגייסנו". לפיגלסון יש תואר ראשון ושני במשפטים ותואר במנהל עסקים. ב־2011 החל לעבוד כעורך דין ביחידת האפוטרופוס הכללי, עבר מספר תפקידים, עד שמונה לאפוטרופוס הכללי לקדנציה של שש שנים.
7 באוקטובר והמלחמה, שבהם נהרגו ונרצחו צעירים רבים, מעלה למודעות את הנושא של עריכת צוואה, שרבים חושבים שהיא עניין למבוגרים.
"מתחילת המלחמה הוגשו אלינו 1,075 בקשות לצווי ירושה וצווי קיום צוואה על ידי משפחות של חללי מלחמה, נרצחים בעוטף עזה ונרצחי המסיבה. רק 60 מתוכן היו בקשות לצו קיום צוואה. רוב הנרצחים והנופלים לא ערכו צוואה, מאחר שחלק משמעותי מהם היו צעירים".
למה חשוב לערוך צוואה?
"מחשבות על המוות זה לא משהו שאנשים נהנים לעסוק בו, לכן רוב הישראלים עורכים צוואה בגיל מאוחר יחסית. אבל הניסיון מלמד שדווקא לצעירים חשוב לערוך צוואה. לפי חוק הירושה, אם אדם לא ערך צוואה, בן/בת הזוג שלו ירשו 50% מהעיזבון, ואת ה־50% הנותרים יורשים הילדים. ההורה שנותר מוצא עצמו שותף בנכסים עם הילדים, ובמקרה שהם קטינים – וכך זה בדרך כלל כשנפטר אדם צעיר יחסית – כל פעולה בנכס דורשת אישור של הרשויות ושל בית משפט. למכור דירה, למשוך כספים מהעיזבון. זה עלול להקשות מאוד על ההורה הנותר.
"במהלך המלחמה, כשאנחנו מגלים שאנשי מילואים או חיילים שנהרגו הותירו צוואות, יש אצלנו אנחת רווחה, מתוך מחשבה על האלמנות. היה לנו מקרה שהיו לכולנו פה דמעות בעיניים. מילואימניק, אב לילדים, שגויס בתחילת המלחמה, ובאחת ההפוגות הקצרות כשיצא הביתה ערך צוואה וכתב משפט אחד: אני מוריש את כל עזבוני ויתרת רכושי לרעייתי. ימים לאחר מכן הוא נהרג. במשפט הזה הוא הקל על בת זוגו מאוד את ההתמודדות.
"לכן, כל חייל או חיילת, מילואימניק או מילואימניקית, חשוב שתכתבו צוואה, שקובעת שהרכוש יעבור לבן/בת הזוג אם זה רצונכם, וכך תקלו עליו/ה ותחסכו ממנה הרבה בירוקרטיה. כאיש מקצוע אני חושב שכל חייל מילואים שילדיו קטינים, בתקופה הזו של המלחמה, צריך לערוך צוואה. יש לנו שירות הפקדת צוואה: אפשר להפקיד את הצוואה גם מהבית באופן מקוון. ביום פקודה, חס וחלילה, אנחנו מקבלים הודעה מרשות האוכלוסין שהאדם נפטר, פותחים את הצוואה ומודיעים ליורשים שיש צוואה לטובתם. אם הצוואה נשארת בבית, יש סכנה שהיא תאבד או תיעלם. עלות הפעולה היא 119 שקל, ואפשר בכל רגע להיכנס ולשנות את הצוואה. כל שנה יותר ויותר אנשים עושים זאת. ב־2022 11 אלף ישראלים הפקידו צוואה אצלנו. ב־2023 המספר עלה ל־12,550 אנשים".
מה חשוב לדעת כשעורכים צוואה?
"ניתן לערוך צוואה בכל גיל מעל 18. יש ארבעה סוגי צוואות: בכתב יד, בעדים, בפני רשות (רשם הירושה) או נוטריון, וצוואה בעל פה כשאדם חושב שהוא הולך למות. אנשים לא תמיד יודעים שהם יכולים לערוך צוואה בכתב יד ולחסוך בעלויות. חשוב שתהיה בכתב ידו של המוריש, עם חתימתו ותאריך. גם צוואה בעדים לא מחייבת פנייה לעורך דין. המוריש יכול לכתוב או להדפיס צוואה ולהחתים שני עדים שהם לא יורשים בצוואה. במקרים מורכבים, כמו למשל נישואים שניים, כדאי ללכת לעורך דין שמתמחה בתחום.
"הצוואה הכי שכיחה בישראל בשנים 2018־2023 הייתה צוואה בפני עדים (72% מהצוואות), אחריה צוואה בפני רשות (24%), צוואה בכתב יד (4%) ובמקום האחרון צוואה בעל פה (350 מקרים). כלומר, רוב הציבור שעורך צוואה עושה זאת בפני עדים. הפתיע אותי שרק 4% עשו צוואה בכתב, למרות שזו צוואה לכל דבר ועניין, בלי עלויות ובלי החתמות".
כמה מהישראלים עורכים צוואות?
"בישראל נפטרים מדי שנה כ־50 אלף אנשים. בחמש השנים האחרונות רואים גידול בעריכת צוואות. בשנים 2018־2023 ניתנו כ־100 אלף צווי קיום צוואה, וכ־109 אלף צווי ירושה, כלומר כשלא נכתבה צוואה וחלוקת הרכוש נעשית על פי חוק הירושה. זה נתון מרשים שמראה שכמעט חצי מהאנשים עורכים צוואה".
ייפוי כוח מתמשך
מה חשוב לדעת לגבי מצב שבן משפחה לא מסוגל לתפקד, למשל בעקבות פציעה?
"מינוי אפוטרופוס (לרוב בן משפחה) לאדם שאיבד כשירות לנהל את ענייניו מצריכה הגשת דוחות לאפוטרופוס הכללי, קבלת אישורים לביצוע פעולות, ועמידה בפני רשויות שבודקות שבן המשפחה מתנהל כמו שצריך ברכוש של בן משפחתו. כדי להימנע מכל זה, רצוי לערוך ייפוי כוח מתמשך. מדובר בכלי משפטי יחסית חדש, המאפשר לאדם לתת הוראות לטיפול בענייניו בטרם יהפוך לא כשיר. והוא לא מתאים רק למבוגרים, אלא לכל גיל, כי אף אחד לא יודע מה יילד יום.
"במלחמה אנחנו רואים אנשים צעירים בבתי חולים והם לא בסטטוס שהם יכולים לתפקד. בייפוי כוח מתמשך האדם קובע, כשהוא עוד יכול לקבל החלטות, מי יטפל בו כשכבר לא יהיה כשיר, וידאג לענייניו הרכושיים, הבריאותיים והאישיים. הכלי מתאים גם למתמודדי נפש, ולצערי המלחמה הזו, ככל הנראה, תגדיל את המקרים והחומרה של פוסט־טראומה. זה אומר שאם אדם בהתקף וצריך לקבל טיפול, אפשר להכניס את ייפוי הכוח המתמשך לתוקף, ולהסמיך את מי שבחר בו לטפל בענייניו. כאשר האפיזודה תחלוף, והוא יהיה מאוזן תרופתית, נכניס את ייפוי הכוח לסטטוס הפקדה, והאדם חוזר לשגרה. חשוב שמתמודדי נפש יידעו שיש כלי שמכבד אותם".
הישראלים עורכים ייפוי כוח מתמשך?
"בשנים האחרונות יש גידול בהפקדות של ייפויי כוח מתמשכים. ב־2017, כשהכלי הזה נכנס לתוקף, הופקדו 500 ייפויי כוח, לעומת 45,156 ב־2023. לפי הנתונים שלנו, ב־2023 כעשרת־אלפים אנשים איבדו את כשירותם, ומתוכם ב־2,561 מקרים נכנס לתוקף ייפוי כוח מתמשך. ב־8,224 מקרים מונה אפוטרופוס".
צוואות וירושות בישראל
כ־50 אלף הנפטרים בישראל מדי שנה
כמעט 50% ערכו צוואה בחמש השנים האחרונות
60 בקשות לקיום צוואה של נופלים ונרצחים במלחמה
1,015 בקשות לצו ירושה: לא הייתה צוואה לנופלים ולנרצחים
72% - שיעור הצוואות הנערכות בפני עדים
24% - שיעור הצוואות הנערכות בפני רשם הירושות או נוטריון
4% - שיעור הצוואות הנערכות בכתב יד ללא עדים (אפשר גם ללא עו"ד)
