אף אחד לא בא לאצטדיון כדי לצפות בכוכבי הליגה של הונג־קונג. גם לא בשביל רוברט טיילור וראיין סיילור שהבקיעו והובילו את אינטר מיאמי לניצחון 1:4 במשחק הידידות החגיגי. הם לא רצו לראות התמודדות צמודה או סוערת, כדורגל איכותי או טכני. כל האנשים האלה קנו כרטיס ביוקר כדי לראות מקרוב את לאו מסי בפעולה. וכשזה לא קרה, הבלגן התחיל.
כבר שנים שמדובר בחלק בלתי נפרד מהקריירה של הפרעוש. חברות שיווק והפקה מוכרות משחקים של קבוצותיו ונבחרת ארגנטינה לכל המרבה במחיר, בעיקר למדינות קטנות שמוכנות להשקיע באירוע (מישהו אמר ישראל?), ובחוזים מופיע בבירור שעבור התשלום, מסי צריך להיות על הדשא למספר דקות מינימלי, בדרך כלל 60. ההכנסות שמכסות את המחיר, הם יודעים, מגיעות מאנשים שזה הסיכוי היחיד שלהם לזכות בפינוק הזה כדי שיוכלו לספר לנכדים, ומשלמים כל סכום. הכעס רק גבר בגלל הרקע: המארגנים הבטיחו שזה יהיה "האירוע הגדול של השנה", ומחירי הכרטיסים נעו בין 110 ל־625 דולר (400 עד יותר מ־2,000 שקל).
המצלמות קלטו שלט ביציע בנוסח: "אין מסי, תחזירו לנו את הכסף" (או שהאוהדת שנערכה לכך מראש, או שהגיעה עם דף ועט לכל מקרה שלא יהיה); במהלך המשחק נשמעו שאגות "החזר, החזר, החזר" ו"אנחנו רוצים את מסי"; אוהד אחד אמר: "הבאתי את הילדים כדי שיחוו את ההתרגשות. הם רצו לראות את מסי ועכשיו הם נסערים מאוד", ואחד אחר הוריד בבעיטה את הראש של מסי משלט פרסום; בסיום, כשבעלי אינטר מיאמי דייויד בקהאם ניסה להתראיין, שריקות בוז אדירות הציפו את הדשא; מסי ישב על הספסל ונראה די המום. שלושה ימים של טירוף בילתה הקבוצה במקום, 40 אלף צופים הגיעו לאימון המסכם, וכל מה שהמקומיים עוטי חולצות מיאמי הוורודות רצו לקינוח זה אותו. היה מי שטען שגם בלי לשחק, ניתן היה לפצות את הקהל בפעילות כלשהי שבה מסי היה מעורב.
במקום להתייחס לכדורגל, מאמן מיאמי טאטה מרטינו נאלץ להתנצל בפני האוהדים במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק, והסביר כי מסי (וגם לואיס סוארס) סבלו מפציעות קלות, ואחרי התייעצות עם הצוות הרפואי הוא החליט לא לסכן אותם: "אנחנו מבינים את האכזבה, ומקווים שהם מבינים שאם הייתה לנו אפשרות לשתף אותם אפילו לזמן קצר היינו עושים זאת".
לא אריה בקרקס
הם לא מבינים. בזמן שהאוהדים ממתינים לתשובה בנוגע להחזר אפשרי, ממשלת הונג־קונג התערבה בעניין והביעה את מורת רוחה מהדרך שבה המארגנים, אנשי מגזין הלייף סטייל "טאטלר", ניהלו את האירוע: "הוצאנו יותר משני מיליון דולר מכספי ציבור עבור המשחק", נמסר מוועדת הספורט הלאומית. "כמו הקהל, גם אנחנו מאוכזבים מאוד מההיעדרות של מסי. המארגנים חייבים לאוהדים הסבר".
לאנשי "טאטלר" לא היה הרבה לומר (מלבד הכתבה במגזין, בה פיארו את ההופעות שנערכו לפני המשחק ותיארו את ההתרחשויות בו). הם טענו כי מסי וסוארס הופיעו כמחליפים בדף הסגלים הרשמי עליו חתם מרטינו, ורק בהפסקה גילו על מצבם. אבל יש מי שטוען אחרת: שר הספורט, התרבות והתיירות של הונג־קונג, קווין יונג, היה עצבני במיוחד, ואמר שלאורך כל המשחק הוא ושרים נוספים קיבלו הבטחות שמסי יעלה למגרש, ורק עשר דקות לסיום דווח להם כי הוא סובל מדלקת בשריר ולא ישותף. "אחד מהתנאים שלנו למימון האירוע היה שמסי ישחק לפחות 45 דקות", הבהיר יונג. בגלל הסערה הציבורית, ב"טאטלר" הודיעו אתמול כי לא ישתמשו בכספי המימון ויישאו בהוצאות.
מסי רק רוצה לשחק כדורגל ולזכות בעוד כמה תארים. בסופו של דבר, הוא האחרון שאפשר להאשים בפרשה הזו. הוא רק ספורטאי, לא אריה בקרקס.
