"ברור שאני רוצה להישאר בקבוצה, אבל הנבחרת חשובה לי", הודה קפטן נבחרת יפן וקשרה הנהדר של ליברפול ווטארו אנדו. קשה לדמיין ששחקן אנגלי יתבקש להסביר את חשיבותה של אליפות אירופה, כפי שאנדו התבקש להבהיר מדוע הוא טרח להגיע לאליפות אסיה בקטאר.
הטורניר היה אמור להיפתח ביוני, אבל המארחת המקורית סין הודיעה שהיא לא תוכל לעשות זאת בשל השפעות הקורונה, ועם ההעברה לקטאר הגיעה גם הדחייה לחורף, בשל החום ששורר במדינה בחודשי הקיץ. במקביל לאליפות אסיה, בימים אלה נערכת גם אליפות אפריקה בחוף השנהב, וגם היא הייתה אמורה להתקיים בקיץ, אך המארגנים חזרו בהם בגלל החשש מהחום הקיצוני. כך קיבלנו שתי אליפויות שנושאות בשמן את 2023 למרות שהן נערכות ב־2024.
העיתוי של האליפויות רחוק מלהיות אופטימלי עבור הכדורגל באירופה, הבית של הקבוצות הגדולות בעולם ושל הליגות החזקות ביותר. אירופה היא האירוע המרכזי, וזה יוצר אפקט בעייתי של הפחתת ערך של כל מה שלא בעל חשיבות עבורה, כמו למשל אליפויות יבשתיות שנערכות בזמן שהליגות הגדולות בעיצומן.
זה טבעי שבימים אלה הפוקוס בנאפולי, למשל, יהיה על כיצד היעדרותו של הכוכב הניגרי של אלופת איטליה, ויקטור אוסימן, עלולה להשפיע על קבוצתו. אך הבעיה היא הצגתה של אליפות אפריקה כמכשול שהומצא אך ורק כדי לבחון פעם בשנתיים את עומק הסגל של הקבוצות הטובות בעולם. מבחינת רבים מהאוהדים שלהן, הכוכבים האפריקאים צריכים להישאר בקבוצה ולדחות את הזימון לנבחרת.
אותם אוהדים צריכים להבין שאם משהו לא חשוב לך, זה לא אומר שהוא לא חשוב לאחרים, ובכל משחק באליפויות האלו ניתנת הוכחה לכמה הן משמעותיות עבור השחקנים שמופיעים בהן. ממש כמו שהיורו חשוב עבור שחקן איטלקי. בנוסף, במקום להתמרמר, מומלץ להבין שהחשיפה הנוחה שהאליפויות האלו מעניקות לנו לעולמות שאנחנו בדרך כלל לא פוגשים, כמו לא מעט שחקנים מליגות רחוקות ושונות, היא דווקא דבר יפה, ולא אמור להיות מושא ללעג. מה שמבדיל אותן הוא מה שהופך אותן לשוות צפייה.
