הפועל כפר־סבא, הפועל אשקלון, עירוני קריית־שמונה, הפועל עכו. זו רשימה די מייצגת של הקבוצות שמסאי דגו אימן בקריירת האימון הלא ארוכה שלו. עונה אחת בקבוצת הנוער של מכבי חיפה גרמה ליעקב שחר, משום מה, להעניק לו את המשרה הכי יוקרתית בכדורגל הישראלי כיום, ועוד במקומו של ברק בכר.
גם האופטימיים שבאוהדים הירוקים לא האמינו ביכולתו של דגו להיכנס לנעליים הענקיות של בכר, ורבים טענו שזו הולכת להיות "עונה פיננסית". זה לא עזר כשעומר אצילי ומוחמד אבו־פאני עזבו - וגם הכדורגל בתחילת העונה לא היה מרשים, בלשון המעטה. ובזמן שמכבי ת"א של רובי קין לא הפסיקה לנצח, האלופה דישדשה ונקלעה לפיגור של 10 נקודות מהפסגה. תוסיפו לכך את צ'ארון שרי, שחזר להולנד במפתיע, ותקבלו מועדון בצרות.
בדרך כלל מצבים כאלו היו גורמים לבעלים לשבור את הכלים ולהחליף מאמן - אבל חיפה, שלא כהרגלה, שמרה על שקט תעשייתי, נתנה לדגו לעבוד והוא החזיר עם ריבית. הכדורגל נהדר, הפער נמחק לחלוטין, מכבי ת"א חסרת אונים. שישה ניצחונות בשבעת המחזורים האחרונים, שניים מהם על הצהובים, שאפילו לא מצאו את הרשת באחד הקאמבקים הכי לא צפויים בתולדות הליגה.
לא בטוח שהעונה הזו תסתיים באליפות ירוקה, אבל אם כן, היא תהיה חתומה בלעדית על שמו של דגו. צריך להעריך את שחר על ההימור הבאמת חריג הזה – הוא אולי פינטז על איזה פפ גווארדיולה שמתחבא לו בקבוצת הנוער, וכנראה שזה לא המקרה, אבל עדיין מדובר באחד הסיפורים המדהימים של העונה הזו, שמוכיח שלפעמים צריך קצת סבלנות.
