בית"ר ירושלים היא קבוצה שחיה בכאוס תמידי, ספק אם בלי רעש ובלגן תוכל להתקיים. מנהל מקצועי הוא בדיוק ההפך מזה: ניהול אחראי עם מחשבה לטווח הארוך ולא חי משבוע לשבוע. המנהל המקצועי האחרון במועדון היה יוסי בניון, שהחזיק שנה וחצי. אבל ברק אברמוב הוא לא משה חוגג, הוא נמצא בכדורגל הישראלי כבר כמה שנים טובות.
הבעלים הנוכחי זיהה שבית"ר לא תוכל להיות מכבי ת"א ומכבי חיפה, אז להיות מכבי נתניה זאת אופציה לא רעה בכלל. עם הקהל העצום וניהול מקצועי טוב - אולי יהיה אפשר לצמצם את הפער התקציבי. אבל לשם כך דרושה סבלנות, ובית"ר לא מכירה את המילה הזו. היא אוהבת לחגוג ושוכחת שכל מסיבה נגמרת בהנגאובר מהגיהינום. ניהול מקצועי משמעו מעבר לחיים של אדם מבוגר: חיפוש אחר יציבות והתקדמות מדורגת. בקיצור: להפוך להיות קבוצה קצת משעממת, ובית"ר היא הדבר האחרון שמשעמם בכדורגל הישראלי. בלגן בבית"ר זה לא באג, זה פיצ'ר. מה לה ולבנייה לטווח ארוך?
אברמוב אמר במסיבת העיתונאים, "אני לא אנדרדוג, אני בית"ר ירושלים". הוא רוצה לראות את בית"ר יוזמת, מובילה מהלכים ולא מגיבה אליהם. בשוק ישראלי קטן ומצומצם זה לא קל, אבל לאלמוג כהן יש את הניסיון המתאים. הוא יצטרך לעמוד בפני משימה קשה, כמעט בלתי אפשרית: לשכנע את בית"ר שהיא חייבת להירגע, שאי־אפשר להשיג הכל תוך עונה אחת, שצריך להתבסס כמה שנים בצמרת בשביל להתמודד על האליפות.
גם אברמוב יצטרך להבין שאם הוא רוצה להצליח, הוא לא יוכל להביא סתם שחקנים כדי למלא את הסגל ברגע האחרון. ולא רק זה, הגיע הזמן שלבית"ר תהיה מחלקת נוער איכותית. לא ייתכן שקבוצה במעמדה תצטרך ללקט שחקנים מכל מיני מקומות ולקוות לטוב. יהיה גם מעניין לראות אם בעלים דומיננטי כמו אברמוב, שאוהב להיות מעורב בכל פרט ופרט, ילמד לשחרר וייתן לאיש מקצוע לעבוד.
לבית"ר יש בסיס טוב עם ירדן שועה ועדי יונה, אבל מי יודע אם הם יישארו. מצד אחד היא בוודאי תרצה להתחיל להרווויח ממכירות שחקנים, אבל אף אחד לא יקבל "עונת בנייה". קשה מאוד לצפות בכדורגל מה יהיה מחר, בבית"ר קשה לדעת מה יהיה עוד שעה. אלמוג כהן יצטרך להפוך אותה לקבוצה שקולה ואחראית, שמגיעה כל יום לעבודה ויש לה חלומות ושאיפות ריאליות.
