רחפנים, אפודים קרמיים, קסדות טקטיות, תיקי עזרה ראשונה ומכשירי קשר חדישים. זהו רק חלק מרשימת הציוד מציל החיים שהוענק בטקס מרגש למתנדבי כיתות הכוננות של 19 יישובי המועצה האזורית לכיש בנגב. הציוד נרכש בסיוע מפעל הפיס, שהיו מהראשונים להיחלץ לעזרתן של הרשויות המקומיות במלחמה, וערכו נאמד בסך של כשלושה מיליון שקלים.
7 באוקטובר שינה לחלוטין את תפיסת הביטחון במדינה ובמועצה. המצב שבו פלשו ליישובים ולא היה מענה צבאי או משטרתי שיכול היה לסייע במשך שעות רבות, חיזק את הצורך בכיתת כוננות יישובית. מתנדבים, שרובם לא צעירים, קפצו, נלחמו וחירפו את נפשם כדי להגן על בתיהם. ארבעה חודשים לתוך המלחמה והצורך במענה ראשוני בתוך היישובים עצמם רק הולך ומתחזק. אזרחים בוחרים להצטרף לכיתות הכוננות, לסכן את חייהם ולהקדיש זמן בהתנדבות לאימונים ולפעילויות רבות.
"אחרי אירוע כמו שקרה באוקטובר כולנו מבינים שלא הצבא ולא המשטרה יהיו פה ברגעים הראשונים של האירוע", אמר בטקס דני מורביה, ראש מועצת לכיש, שהודה ליותר מ־200 מתנדבי כיתות הכוננות ביישובי המועצה. "תיאורטית אתה אומר לעצמך שאירוע כזה, בסדר גודל כזה, לא יכול לקרות יותר. אבל אנחנו צריכים להיערך בצורה הכי טובה גם למקרה של חולייה, או אירועים קטנים יותר. תמיד אומרים שהצבא יגיע והצבא חזק, הצבא צריך להתעסק בחזית ואנחנו צריכים להגן כאן. גם בפיגועים, אנשים באותו רגע נמצאים במקום הם אלו שנותנים את מכת האש הראשונה", הוסיף.
למרות שלא הוקפצו, ועל אף אי־הוודאות והסכנה בשבת 7 באוקטובר, הבינו מתנדבי כיתת הכוננות של מועצת לכיש שהם יוצאים מהמיטות כדי להגן על היישובים. "ברגע שהתחילו פה טילים כולם קפצו מהמיטות, זה היה מוקדם מאוד בבוקר. ישר התארגנו על הציוד בכיתת הכוננות של המועצה", משחזר ד"ר מרדכי לאסט־פולק, מפקד כיתת הכוננות שבמועצת לכיש מזה 15 שנה. "למעשה, לא הקפיצו את כיתת הכוננות למרות שפנינו לשיטור הקהילתי כדי לבדוק מה קורה. היה בלגן. בסופו של דבר נתנו הוראה לכיתת הכוננות ולמתנדבים להישאר באזורים. וכל יישוב הגן על עצמו. היו חבר'ה עם אקדחים אישיים אבל לא היו לנו נשקים ארוכים. יצאנו, עשינו סיורים והשגחנו שלא מגיעים אלינו".
המחבלים הגיעו עד לאזור מושב תלמים שנמצא במועצה, אך הסתובבו וחזרו לשדרות. "בימים שלאחר מכן תושבים מתנדבים בכל יישוב התחילו לעשות שמירות מסביב לשעון עם הנשקים הפרטיים שלהם", אומר ד"ר לאסט־פולק, "היה חשד שהגיעו לאזור כוחות נוח'בה שמתחבאים ומתכוננים לתקיפה. הערנות הייתה גבוהה מאוד וזה היה מפחיד. הציוד שקיבלנו עכשיו זה ציוד שהוא שובר שוויון".
באוקטובר האחרון קיבלו אגף הקצאות במפעל הפיס פניות רבות על הצורך הדחוף בתקציבים לצוותי החירום. "החלטנו להרחיב את יעד הסיוע שלנו ולאפשר לרשויות המקומיות לקחת תקציבים מאיתנו גם לנושאים האלה", אומרת עירית בן־מנחם ממפעל הפיס. "עשינו מהלך מאוד מהיר כדי לתת להם הרשאות תקציביות בתוך שבוע־שבועיים, כדי שיוכלו מיידית להיכנס לביצוע. אנחנו גאים להיות בארגון שדואג לקהילה. העזרה שלנו, אנחנו מקווים, תוכל לעזור לתושבים להציל חיים ולספק להם את הפתרונות כדי לאפשר הגמישות הנדרשת".
גם במועצת להבים מתאמנים במרץ. "המועצה החלה מרתון של חימוש והצטיידות בציוד חירום, בציוד אישי ללוחמים – אפודים, כוונות, פנסים, ידיות מיוחדות לנשקים והכל ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות", מסביר דני ביטון, מנהל מחלקת החירום והביטחון במועצה. "מפעל הפיס מוכיח שגם בחירום הוא יודע לעזור. התחלנו את המלחמה, אגיד בלשון המעטה, 'עניים' בציוד. כרשות מקומית לא היה לנו את הציוד שמאפשר לנו להיות מוכנים, אם זה גנרטורים, מחסני חירום, שערים".
ב־7 באוקטובר ביטון הוקפץ על ידי משטרת ישראל. "תוך כדי תנועה הקפצתי את כיתת הכוננות וחברנו לכניסה ליישוב", הוא מספר. "צריך לזכור שאנחנו נמצאים במשולש מאוד אסטרטגי – אנחנו קרובים ליישובי הפזורה הבדואית ולקו התפר. האיום של חדירה ליישוב היה על הפרק. קיבלנו התרעה לאפשרות חדירה ליישוב וזו הייתה המשימה המרכזית שלנו באותה שבת ובימים שאחריה. הבנו שהמטרה הראשונית בהיערכות היא למנוע כניסה קרקעית ליישוב".
בני דרייפוס, מנכ"ל משרד הפיס: "מפעל הפיס כמפעלן של הרשויות המקומיות, ממשיך לסייע ולעמוד לצידן גם בשגרה ובוודאי שבעיתות משבר. מאז פרוץ המלחמה אנחנו פועלים במתכונת חירום לתמיכה מיידית בכלל מערכי הטיפול האזרחיים של מדינת ישראל. מפעל הפיס גאה בסיוע ברכישת ציוד חירום וציוד לצוותי הכוננות בהיקף של 30 מיליון שקלים. בכוונתנו להמשיך וללוות את הרשויות המקומיות על מנת לסייע בהתמודדות השוטפת עם צרכי השעה".
