את החתולה מארי, גורה לבנבנה ורכה עם עיניים קרח, קיבלה השחקנית עומר נודלמן במתנה מההורים שלה, לאחר שנפרדה מבן הזוג עידו ברניקר. השניים כבר היו מאורסים והתחילו לרהט דירת חלומות במיאמי, אבל אז הגיעה השבת השחורה, וגם אצל נולדמן כל הקלפים נטרפו, וכל מה שהיא רצתה זה הביתה.
עכשיו, ארבעה חודשים אחרי, אנחנו נפגשות ביחידת המגורים המרגיעה והיפה שלה, שנמצאת בחצר הנחלה המשפחתית שבמושב נטעים, הסמוך לראשון־לציון. "כל המשפחה שלנו גרה כאן: ההורים, אחי, אחותי עם בעלה והילדות, שהן דור חמישי של משפחת חקלאים במושב. אבא שלי, דן, מגדל הדרים ואבוקדו ובמשק שלנו אפשר לקנות פירות וירקות ושמן זית, ואמא שלי, גל, היא מזכירת המושב כבר 16 שנה", עומר מספרת ומציעה לי סודה מהמקרר שנמצא בכניסה, כחלק ממטבח חיצוני שבו היא מרבה לבשל. מארי ("כמו בחתולים בצמרת") מתפנקת על הספה בסלון האינטימי שמעוצב בגוני לבן־בז'־חום־ירוק שמסמלים אדמה ושייכות, ועץ הדרים שמנוקד בתפוזים כתומים שמחים משתקף מבעד לדלת הזכוכית. "חתול זו חיה עצמאית ואני לא צריכה כל היום לדאוג לה, למרות שאני מגדלת אותה כאילו היא כלב", עומר אוספת לחיקה את מארי שעוצמת עיניים בהנאה. "אבל בעל חיים זה בעל חיים, הוא נותן לך חיים והייתי צריכה את זה אחרי הפרידה. ההורים הפתיעו אותי תוך כדי שבישלתי פסטה פה בחוץ. 'מה, מאיפה הבאתם אותה עכשיו?' אמרתי להם. אבל הם פשוט הרגישו שאני צריכה חום ואהבה. יש בחיים במושב את הבלנס והיציבות שאני צריכה עכשיו. אור הזרקורים יכול מאוד לסנוור, אבל עם הזמן מצאתי את הסנטר שלי, ואת ההפרדה של החיים המקצועיים והחיים הפרטיים".
לא תמיד מצליחים להפריד.
"היום אני כבר מצליחה. אני מדברת לעצמי וכל הזמן זוכרת את הדברים החיוביים ואת מה שטוב בי וגם אם מישהו מוריד אותי, אז אני מקפידה להגיד לעצמי שאני מאה אחוז, ולזכור שזה הכי בסדר להיות אני. לקח לי זמן להבין את זה, כי הקריירה הזו זו עבודה מאוד לא פשוטה. כל הזמן בוחנים אותך ואת כל הזמן בפה של אנשים ואת צריכה להיות עם לב מאוד חזק".
אין כמו אמא
היא בת 25, יפה ורכה וחייכנית, ומי שמחזיקה לה את הלב זו אמא שלה, גל, שעליה עומר אומרת "אמא היא העוגן שלי בתעשייה, היא מנהלת אותי, היא סוכנת שלי בנוסף ליוני דותן מ־ADD ועוד אנשים שעובדים איתי, אבל בלי אמא שלי אין לי ידיים ואין לי רגליים".
מזכיר, ולטובה, את בר רפאלי ואמא שלה.
"אמא זאת אמא. אין לה תחליף. איזה מזל שיש לי אמא כזאת שנותנת את כל כולה בשבילי. להגן עליי ולשמור עליי. אני גם אהיה אמא כמו אמא שלי, למרות שאני מקווה שהילדה שלי לא תבחר בעולם הזוהר. לא פשוט להיות חשופה כל הזמן".
ועד כמה זה לא פשוט היא חוותה על בשרה לפני כמה ימים, כאשר הוזמנה כאורחת של אולפני פרמאונט לפרמיירה הנוצצת שנערכה בלונדון לסרט "בוב מארלי: One Love", וניצלה את המעמד כדי להעביר מסר חד להשבת החטופים. על השטיח האדום, לצד כוכבי הסרט ההוליוודים, התייצבה עומר האמיצה בשמלה חושפנית במיוחד שצדה את תשומת הלב גם בזכות סיכת ענק שננעצה בקדמתה עם המשפט BRING THEM HOME.
"לא היה לי בכלל ספק שאני הולכת ללבוש את השמלה עם המסר הזה. אנחנו במלחמה ויש לנו חטופים בעזה שאנחנו לא יודעים מה המצב שלהם, ואני לא יכולה לדמיין מה עובר עליהם שם, בידיים של מפלצות שרצחו תינוקות וכרתו ראשים ואנסו ילדות ושרפו ורצחו בני אדם בהתאכזרות וברוע של הנאצים בשואה. יש נשים שם בשבי שעדיין אונסים אותן וזה מצמרר. אלה ישראלים כמוני וכמוך שהיו במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, וזו החובה שלנו כישראלים וכיהודים וכבני אדם לעשות הכל כדי שהם יחזרו הביתה. הייתי שם עם מאבטח צמוד והיה לא נעים להוריד את המעיל ולחשוף את הכיתוב ופתאום היו סביבי מלא התלחששויות, ואנשים הסתכלו, והיו מי שממש התרחקו כשעברתי לידם, אבל הייתי חייבת לעשות את זה והמסר שהעברתי היה מאוד ברור", היא אומרת בנחישות מלאת נעורים ופטריוטיות.
הדור שלכם התגלה כדור של גיבורים. האם אנחנו, דור ההורים, איכזבנו אתכם כי לא הצלחנו לשמור על המדינה?
"וואו. איזו שאלה. אמא'לה", עומר אומרת ואני מבחינה שהיא דומעת. "אני חושבת שהמצב בארץ מאוד מורכב, כי מצד אחד יש חזרה לשגרה ומסעדות פתוחות ומלאות וזה טוב כי זה חלק מהחוסן שאנחנו צריכים, ובאותה הנשימה יש לנו גיבורים שבעודנו מדברות נלחמים ומקריבים את חייהם כדי שנוכל להמשיך לחיות כאן, ויש עשרות אלפי אנשים שנתלשו מהבתים ומהמטעים שלהם, בלי לדעת מה יהיה מחר ויש באמת חשש לעתיד המדינה, אבל הנה, יש לנו דור של גיבורים שנרתמים בצורה טוטלית למען האחר ובזכות העם הזה והדור הזה...".
מה זה הדור הזה? זה הדור שלך. שלכם.
"כן, הדור שלי. אנחנו נקום ביום שאחרי מחוזקים ומאוחדים. זאת הציפייה והתקווה שלי. אני חושבת שיש כאן דור נדיר".
בזכות מה?
"כי חונכנו טוב ונמשיך לעשות טוב. אני חושבת שבאמת דרוש פה שינוי, אבל זה לא הזמן להתעסק בפוליטיקה. זה זמן מלחמה", היא אומרת וממלאת את פיה בשלוק ארוך מהקפה שהכינה בכוס זכוכית גבוהה. "מה שאני מאוד מקווה זה שכל החקלאים בדרום ובצפון יחזרו לעמוד על הרגליים כמה שיותר מהר. בתור בת למשפחה חקלאית אני יודעת כמה זה יכול להרעיד לך את האדמה מבחינה כלכלית כשהעבודה נפסקת, כי על זה הבית נשען. למזלנו, המשק שלנו מתבסס על פרדסים של תפוזים ומטעים של אבוקדו, והחזרה לשגרה במדינה הייתה בדיוק הזמן של הקטיף, אז אנחנו בסדר. אני מקווה שכולם יהיו בסדר".
שמה את הבכי בצד
כשהיא רוצה לברוח במחשבות, היא מבשלת. בין הסירים, היא אומרת, את לא מתעסקת בעצמך אלא בשאלה איך יצא המרק, והאם התבשיל ירשים את הדייט. בחורף היא אוהבת להכין מרקים, ומבשלת גם קוסקוס, פסטות ובכלל אוכל איטלקי.
הזכרת דייטים. את כבר שם?
"אם ניגע עכשיו בפרידה מעידו, אז לפעמים אנחנו מתכננים תוכניות, אבל לאלוהים יש בשבילנו תוכניות אחרות. בשבוע שלפני המלחמה, עידו ואני עוד ריהטנו את הדירה ששכרנו במיאמי והכל היה רגיל, אבל מאותה שבת באוקטובר, לא יכולתי לנשום כרגיל והייתי חייבת לחזור לישראל. ישנתי שעות בודדות בכל לילה, וגם כשלא בכיתי הלב שלי כאב והדבר היחידי שרציתי זה לחזור למשפחה שיושבת במקלט ולכל מה שקורה במדינה, ומכאן התעורר בינינו משבר".
למה?
"כי אנחנו בני אדם שונים ויש לנו השקפות עולם שונות. אם לפני המלחמה כן ראיתי את עצמי גרה בקצה השני של העולם, מאז 7 באוקטובר כבר לא הצלחתי לחשוב על עצמי רחוקה מהמשפחה. נכון, היו רגעים שחשבתי שנצלח את המשבר, אבל לא צלחנו וזה בסדר".
ומה מפלס הדמעות?
"פרידה זו פרידה, זה בכי, זו עצבות, אבל הגדולה היא לאסוף את עצמך ולהתקדם ולהאמין שאת יודעת מה טוב לך. אז אני שמה את הבכי בצד, התחלתי את 2024 עם חיוך, ואני מתרגשת לקראת העתיד שלי. אני פשוט יודעת בתוכי שיהיה לי טוב".
לא רק לגבי עצמה היא יודעת שיהיה טוב, גם לגבי המדינה שלנו היא מרגישה אופטימית ומלאת תקווה: "כשפרצה המלחמה הוכחנו לעצמנו ולעולם שאנחנו משפחה אחת גדולה. באמת אין עוד עם כזה, עם שנרתם בעת צרה בצורה טוטאלית למען האחר, ואני גאה להיות חלק מהעם הזה, גאה להיות ישראלית, ובאמת חושבת שמגיע לנו שיהיה לנו הכי טוב במדינה הזאת. פשוט מגיע לנו", היא אומרת ושוב העיניים היפות שלה נוצצות.
ראיתי באינסטגרם שהיית בבארי.
"ממש בהתחלה, נסעתי לעשות הסברה, עוד הספקתי להריח את הריח של אבק השריפה ושל הדם. דיברתי באנגלית לכל העוקבים שלי בעולם וחטפתי לא מעט הודעות נאצה - GO TO HELL, FREE PALESTINE, ודיווחו עליי, אבל על אפכם וחמתכם אני אמשיך לעשות הסברה. העולם רואה אחרת את מה שקורה פה. גם בפרמיירה בלונדון, הם רואים את הכיתוב שמתייחס להחזרת החטופים אבל מוצאים בזה אמירה פוליטית. וזו ממש לא אמירה פוליטית. חבל שהם לא יודעים עד הסוף את המשמעות של לחיות תחת שלטון שפוגע בהומוסקסואלים, או לא מרשה לנשים ללכת בחצאית. כולנו חייבים לעשות הסברה".
אין לי ארץ אחרת
אל הבית שלה הזמינה גם את משתתפי הנובה, שפתחו בפניה את הלב ואמרו "לא נפסיק לרקוד אף פעם", וסיפרו על ההודיה שהם מרגישים כיוון שנשארו בחיים. "פגשתי אנשים שיודעים לקחת את הטוב ממה שקרה להם ואני חושבת שמאז 7 באוקטובר, פתאום כולנו מבינים שהחיים קצרים ושצריך לחיות אותם כמו שאת רוצה, כי אי־אפשר לדעת מה יהיה מחר. ההבנה שאין לנו ארץ אחרת ושזה המקום שלנו מאוד התחדדה, וגם זה שצריך לחיות את החיים עכשיו".
בזמן האחרון את עושה הרבה תפקידים בסדרות ישראליות.
"נכון. בלקספייס שהשתתפתי בה עם גורי אלפי יצאה לנטפליקס, בקרוב מתחילים הצילומים גם לזגורי אימפריה שם אהיה בת הזוג של ישראל אטיאס, ואני מתחילה לצלם סרט קולנוע בשם 'בחורים טובים', שבו אני משתתפת לצד מאור שוויצר וניב סולטן במין משולש אהבה כזה".
איזה משולש!
"זה באמת וואו, לגמרי אבן דרך בקריירה עבורי לשחק עם שחקנים שאני כל כך מעריכה כמו מאור שוויצר, ניב סולטן, עמית רהב, גורי אלפי, עוז זהבי, חן אמסלם", היא אומרת ועיניה מתרחבות. "זה שמות, זה כבוד, ואני תופסת את הראש ואומרת לעצמי, 'את מתחילה להיות ביניהם, תאמיני בעצמך, תראי לאן הגעת'. בעבר לא הייתי נהנית מהדרך, הייתי רק במחשבות על הדבר הבא, על מה יהיה. אבל השתניתי. זה לא פשוט, אבל זה כיף להגיע להבנה הזאת".
ומה זה אומר מבחינתך שבלקספייס נרכשה על ידי נטפליקס?
"זו במה, מלא אפשרויות ודלתות שיכולות להיפתח שאת אפילו לא יודעת...".
אבל את לא רוצה לעזוב את הארץ.
"נכון, אבל לעשות תפקיד או שניים, אני אטוס באהבה גדולה. את הילדים שלי אני רוצה לגדל כאן במושב, כמו שאני גדלתי. הייתי טום בוי לגמרי, לא התעסקתי בשום דבר שקשור לביוטי. אנחנו לא גדלים ככה כאן. השאלה איך אני נראית הגיעה בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים שלי, ביחד עם השאלה לאן עוד אני יכולה להתפתח בקריירה. יש כל כך הרבה מקומות שאני עוד יכולה להגיע אליהם".
ואולי במחשבה על אותם מקומות, ודאי כחלק מהמסע שלה לגילוי עצמי, החליטה עומר בחודש שעבר על פרידה נוספת, הפעם מקצועית, ולאחר מספר עונות שבהן הייתה חלק מנבחרת הפרזנטורים של רנואר, היא יוצאת עכשיו לדרך חדשה. בבית האופנתי שבחרה, טרמינל X. "אני חושבת שזו ההחלטה הכי נכונה עבורי ומסתבר שהחלטה אמיצה אחת מובילה להחלטה אמיצה אחרת, אם פרידה ושינויים - אז כבר עד הסוף", היא בוחשת בפרווה המושלגת של מארי. "הרגשתי שגם בתחום המקצועי הגיע הזמן לצאת לדרך חדשה וביחד עם הנשים הנפלאות בטרמינל X אנחנו מפתחים קולקציית בגדים שאני חתומה עליה, החל מהתכנון והעיצוב, בחירת הבדים, הצבעים, הגזרות – הכל".
ומה החלום הבא?
"נכון לעכשיו? למצוא את האחד שלי. לבנות בית, משפחה, להיות אמא. זה הדבר הראשון. אחרי זה החלומות יגיעו מעצמם ואני אגשים אותם לאט־לאט".
