לד"ר שירלי סומק
עצה ראשונה
אֲנִי כְּבָר לֹא יַלְדָּה
אֲבָל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתַי הֵן עֲדַיִן
חֹד שֶׁל עִפָּרוֹן הַמְּקַשְׁקֵשׁ
עַל רַחֲבַת רִקּוּד
אֶת מָה
שֶׁצִּיֵּר לִי הַמּוֹחַ.
פִּתְאוֹם אַתָּה נִזְכָּר בְּרֹךְ זַנְבוֹת הַחֲתוּלִים
שֶׁהִלְבַּשְׁתִּי עַל כָּל תְּנוּעָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
שֶׁדָּקַרְתִּי בֹּהֶן עַל בָּמָה,
בִּזְדֶנְקָה הַמּוֹרָה הַסֶּרְבִּית שֶׁמִּשְּׁשָׁה
אֶת קַרְסֻלַּי כְּאִלּוּ הָיִיתִי סוּס
וּבַבַּרְבּוּרִים מֵהָאֲגַם הַהוּא.
בְּרִקּוּד, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ, צָרִיךְ לְכוֹפֵף סוֹרָגִים
וְלַחְשֹׁב שֶׁהַגּוּף
הוּא חַיָּה בּוֹרַחַת מִכְּלוּב.
עצה שנייה
תָּמִיד תַּגִּידוּ שֶׁהָרִצְפָּה עֲקֻמָּה.
מַגִּיעַ לָהּ.
מָה אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת מִמִּי שֶׁפָּנֶיהָ שׂוֹנְאוֹת
אֶת הִתְעַקְּשׁוּת נַעֲלֵי הָרִקּוּד
וְשֶׁהַחֲלוֹם הָרָטוּב שֶׁלָּהּ הוּא
סְפּוֹנְגָ'ה.
