יום בהיסטוריה >> 24 ביוני 1998. פליפה לופס לא היה שחקן הכדורסל הטוב בהיסטוריה מהרפובליקה הדומיניקנית. אבל כשלופס, כוכב מכללת סיינט ג'ונס ברובע קווינס נבחר במקום ה־24 בדראפט, כל וושינגטון הייטס, שכונת המהגרים, הייתה על הרגליים. הוא לא הגשים את הפוטנציאל שלו, אבל זכה לפרק בסדרת הסרטים "30 על 30" בשם "החלום הדומיניקני".
אוצר לאומי >> פדרו מרטינס. נראה שהחובט אלברט פוהולס הוא שחקן הבייסבול הדומיניקני הטוב בכל הזמנים, אבל מרטינס היה מגיש שהשיג את המספרים העצומים שלו דווקא בעידן שהיה שייך לחובטים מפוצצים בסטרואידים. הוא היה הילד הדומיניקני ששם את אצבעו בסכר ההום־ראנס והיה לו חלק ענק בשבירת בצורת האליפויות של בוסטון רד סוקס ב־2004, אחרי 86 שנים שחונות.
אויב העם >> סמי סוסה. היה לו הכל: כסף, תהילה, אהבה מיציעי שיקגו קאבס, הוא הכה הום־ראנס בקצב לא אנושי, והיה נשוי לרקדנית מארצו. ב־1998 הוא היה שותף, יחד עם מארק מגווייר, למרוץ אחרי שיא ההום־ראנס בעונה של רוג'ר מאריס. אבל סוסה נחשד בלקיחת סמים אסורים. בשימוע בקונגרס הוא הכחיש, אבל אף אחד לא האמין לו. הוא הועמד עשר פעמים לבחירה להיכל התהילה, ולא נכנס.
מספר חזק >> 47.63. בין 2001 ל־2004, פליקס סאנצ'ס ניצח 43 פעמים ברציפות בריצת 400 מטר משוכות, זכה פעמיים באליפות העולם והביא למדינתו מדליה ראשונה במשחקי פאן־אמריקה. הוא חתם בזכייה במדליית זהב אולימפית באתונה בזמן של 47.63 שניות. באולימפיאדת לונדון 2012 הוא הפך לאתלט הוותיק ביותר שזוכה בזהב במקצה. והזמן שלו? ניחשתם נכון.
