נוֹצָה כְּבֵדָה נוֹחֶתֶת עָלַי
מִשָּׁמָיִם וְאֵין אֹפֶק.
זֶהוּ שִׁיר יָשָׁן
עַל הַיָּמִים הַמְּאֻשָּׁרִים, הַקַּלִּים
כִּי הַזְּמַן הוּא גָּנַב, וַאֲנִי
כְּבָר מֵעֵבֶר הֶשֵּׂג יָדוֹ שֶׁל הָאוֹר
הַטּוֹב, הַמֵּיטִיב שֶׁאֵינוֹ בּוֹקֵעַ
מֵחַלּוֹנִי.
אָבוֹד אָבַדְתִּי מֵרְגָעִים אֵלּוּ
מְכֻנֶּסֶת, גְּלוּלָה כְּגֹלֶם פָּנַי
לַקִּיר.
הַיָּמִים שֶׁבָּאוּ עָלַי הֵם מִשְׂחָק לְשַׂחֵק בּוֹ,
קוּפְסַת הַפְתָּעָה רֵיקָה