כשאל"ם מאיר שמגר, לימים היועץ המשפטי לממשלה ונשיא בית המשפט העליון, כיהן כפרקליט הצבאי הראשי בשנות ה־60, הוא נהג לפתוח את היום בשתיית קפה בוץ חזק, תוך שהוא קורא באופן מופגן בעיתון "חרות", יומון הימין דאז, כך שכל מי שחלף על פני חדרו יכול לראות. הממסד הצבאי, כמו כל שורות השלטון, היה אז מפא"יניקי למהדרין. אך הכריזמה של שמגר ומקצוענותו נטולת הפניות קנו לו שם ומעריצים בכל המפלגות.
לימים, כשכיהן כנשיא העליון, התייחס לדרישה הפוליטית לקידום שופטים מהימין. שמגר הזהיר ששופט מזוהה פוליטית מהווה סכנה קיומית לאמון הציבור בשיפוט. משפטן כמו שמגר, שהבליט את עמדותיו הימניות אך התנהג בממלכתיות בהחלטותיו, לא היה שורד היום את המבחן הפוליטי.
1 צפייה בגלריה
מימין: השופט לוי - לוין מתעקש עליו. השופט מינץ - המינוי האידיאלי. השופט סולקין - חלומם של רגב ובן גביר
(צילומים: אתר הרשות השופטת)
* * *
החל מהשבוע הבא ובמשך חודש תתכנס הוועדה לבחירת שופטים, כדי למלא את שורות בתי המשפט השלום והמחוזי בכמאה תקנים שהתפנו ומתפנים במהלך השנה. שמינית ממצבת השופטים. על בחירת שופטי עליון אין מה לדבר בינתיים, בהיעדר הסכמות בין שר המשפטים יריב לוין, שהוא יו"ר הוועדה, לבין מ"מ נשיא בית המשפט העליון עוזי פוגלמן. עם זאת, לוין נעתר לדרישה לכנס את ועדת הבחירה כדי למלא את השורות ביתר הערכאות.
אירועי 7 באוקטובר והחלטתו של נתניהו להקפיא את המהפכה המשפטית טרפו את התוכנית הגדולה. אבל לוין ושני נציגי הימין בוועדה המלווים אותו, השרה אורית סטרוק מהציונות הדתית וח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית (שאביו הוא מחסידי הרב כהנא), לא מתכוונים לוותר. קואליציה ימנית־דתית כה הדוקה וחסרת תקדים בהיקפה מבקשת למצות את כוחה ולהשפיע על כל המינויים.
ח"כ מהימין: "לוין ראה שאין כמעט מועמדים שמרנים מובהקים בשורות המחוזי שניתן לקדם לעליון. הוא מבין שהשינוי צריך להגיע גם מלמטה. מבחינת לוין הכנת מאגר של שופטים שמרנים צריכה להתחיל במינויי שופטי שלום ומחוזי. אלה יביאו שינוי מהותי בפסיקה הישראלית שתעבור לריסון שיפוטי אמיתי. העובדה שהמדינה זזה כל הזמן ימינה מטעינה אותו ואת תומכיו ברוח גבית".
בניגוד לפרסומים, ד"ר רפי ביטון ממכללת ספיר וד"ר אביעד בקשי, איש פורום קהלת, לא נמנו באמת עם מועמדיו של שר המשפטים. אפילו על שופט העליון נעם סולברג, המועמד על פי שיטת הסניוריטי לכהן כנשיא אחרי השופט יצחק עמית, אמר לוין שאינו שמרן מספיק. השופט האידיאלי בעיניו הוא שופט העליון דוד מינץ, תושב ההתנחלות הדתית דולב שבבנימין. מדובר בשמרן מובהק, שבדעת המיעוט שלו בפסק דין עילת הסבירות קבע: "הדברים ברורים ונחרצים – אין מקור סמכות המאפשר לבית משפט זה לדון בתוקפו של חוק יסוד ובוודאי שלא לפסול אותו".
מאחורי הקלעים, כבר מופיעות מחלוקות במינויים בדרגי המחוזי והשלום והמערכת נדרכת לקראת הקרבות שבדרך.
כך, למשל, נשיאות בית המשפט המחוזי בבאר־שבע, העמוס לעייפה גם בטיפול באסירי הנוח'בה, אינה מאוישת זה ארבעה חודשים בשל מחלוקת בין לוין לפוגלמן באשר למינויו של שופט המחוזי החיפאי אבי לוי. ועדת האיתור שדנה בבחירה המליצה על שלושה מועמדים לפי הסדר: יעקב שפסר, יעל רז־לוי ואבי לוי. לוין מתעקש על השופט לוי, מקורבו של שופט העליון השמרן יוסף אלרון עוד מימיו במחוזי בחיפה, ואילו פוגלמן מתנגד לבחירה בטיעון של "שיקולים מערכתיים רחבים".
מקרה מובהק יותר הוא קידום שופט השלום הבאר־שבעי רון סולקין. השופט נחשב חלומם של השרה רגב (כשכיהנה בוועדה) ושל השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. סולקין נחשב לשופט של "חוק וסדר" הדוגל באכיפה וענישה מחמירה כלפי פורעי חוק. לא מכבר גזר שש שנות מאסר לפורץ פלסטיני, עונש חריג באורכו, תוך שהוא מצטט מפרשת משפטים וכן את רש"י והרשב"ם.
מדוברת הרשות השופטת נמסר: איננו מתייחסים לשאלות הנוגעות למועמד מסוים. בחינת מועמדותם לקידום של שופטים נעשית על סמך המידע המקצועי וחוות הדעת שנאספו בעניינם.
* * *
באופן רשמי, ולרוב גם בפועל, בחירת השופטים נעשית רק על פי אמות מידה אובייקטיביות. גם נציגי הקואליציה וגם נציגי האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים מדברים תמיד על מוסכמות יסוד, שלפיהן על השופטים להיות מקצוענים, ישרים, הגונים ובעלי מזג שיפוטי.
איש כמובן לא מודה לעולם בקולו שבוועדה לבחירת שופטים נרקמים דילים. אך לדוגמה כאשר לפני מספר שנים נציגי הימין דחפו למינוי במחוזי, בתחום העוסק בנכסים של ערביי השטחים, נתנו שופטי העליון בוועדה את הסכמתם למועמד זה, בתמורה להסכמת הפוליטיקאים למינוי אחר במחוזי, של מי שהשופטים רצו ביקרו. שני המועמדים, הן של הימין והן של השופטים, היו אנשי מקצוע מצוינים על פי כישוריהם, אבל היה דיל. המילה "ימני" או "שמאלני" לעולם לא תעלה על דל שפתיו של איש מחברי ועדת הבחירה, אבל כולם יודעים למה ואיך נכנסה כלה לחופתה.
לא רק הדילים נרקחים במחשכים. גם שלבי המיון נעשים הרחק מעיני הציבור. מלבד הליכי הסינון המקצועיים, המעניין הוא הסינון הראשוני. לפתחם של חברי הוועדה מגיעות מאות פניות של עורכי דין המבקשים להתמנות לשופטים. הפניות לתמיכה במועמדות כזו או אחרת מגיעות גם באמצעות "מקורבים", חברי מרכז המפלגה, חברים לדעה ועוד. לכאן נכנס האלמנט הפוליטי הסמוי. על זה הציבור אינו יודע דבר והוא גם לא יידע. בדיון במליאת הוועדה ידברו רק על התיק המאפיין את המועמד לכס השיפוט – ההמלצות, חוות הדעת עליו ומידת התאמתו המקצועית.
בעוד בבחירת שופטי העליון נדרש רוב מיוחס של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה, למינוי שופטי הערכאות הנמוכות נדרש רוב רגיל של חמישה חברים. מכיוון ששלושת נציגי הימין צפויים להגיע כגוש אחד לבחירה, הם יצטרכו לצרף אליהם שני חברים נוספים כדי להעביר את המינויים המתאימים להם.
כדי לגייס רוב כזה, ברור שיש לערוך דילים כפי שקרה תמיד. אבל הפעם חבר בוועדה מכריז: "לא כל מה שהיה תקף גם עכשיו. בימין לא יוותרו על מינויים שהם מעדיפים. אם לא יהיו ויתורים והסכמות מצד השופטים ובעלי בריתם מנציגי האופוזיציה, כמו ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד, או שני נציגי לשכת עורכי הדין, ייתכן שבחירת שופטים רבים תיתקע ולא יאוישו משרות".
