הציפייה לאי־שינוי בדירוג האשראי של ישראל, אומר פרופ' צביקה אקשטיין, ראש מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן, לא הייתה מציאותית. אין הרי מצבה של המדינה ב־6 בפברואר כמצבה ב־6 באוקטובר אשתקד; החשיפה לסיכונים ביטחוניים, אזרחיים, מדיניים וכלכליים גברה דרמטית. "סוכנות מודי'ס", מבהיר אקשטיין, "בסך הכל נתנה ביטוי דירוגי להחלטות שכבר קיבלו ביחס לישראל שוקי הון ואשראי כשייקרו לנו את הריבית ואת פרמיית הסיכון".
מכאן היעדר תגובה פיננסית להורדת הדירוג.
אקשטיין: "ההורדה לא הזיקה לישראל גם משום שנכנסנו לסערת המלחמה במצב כלכלי מצוין. היחס בין החוב הממשלתי לתוצר המקומי היה נמוך, הצמיחה בריאה, התעסוקה מלאה, מאזן התשלומים הבינלאומי בעודף ניכר, עתודות מטבע החוץ גבוהות מאוד, מערכת הבנקאות איתנה, בנק ישראל מנהל מדיניות למופת ומגזר ההייטק חזק. הבט על ההתנדבות המאסיבית של ההייטקיסטים לשירות המילואים בחודשי הלחימה. כל עוד הם כאן, גם משקיעי ההייטק יבואו הנה. אני רואה בחברה האזרחית הישראלית המלוכדת והמגויסת נכס כלכלי ממעלה ראשונה".
למה אם כן השר סמוטריץ' הגיב על החלטתה בהיסטריה והאשמות באנטי־ישראליות המצוצות מהאצבע? ממניעים אידאולוגיים או פוליטיים?
"יהיו מניעיו אשר יהיו, ההתייחסות חסרת האחריות וחסרת הרצינות שלו להודעת מודי'ס עלולה להזיק לכלכלת ישראל יותר מהורדת הדירוג המינורית בעצמה, מ־A1 ל־A2. תגובתו עלולה גם לפגוע במאמצים של בכירי האוצר לשכנע סוכנויות דירוג אחרות, ובמיוחד את הגדולה והחשובה S&P, לא ללכת בינתיים בעקבות מודי'ס. ספק אם הצעדים החשובים שהוביל סמוטריץ' בהכנת תקציב חדש ל־2024/25, בהם קיצוץ בסיס התקציב והעלאת המע"מ באחוז, יעמדו עוד לזכותו. כאשר שר האוצר מצטייר כפוליטיקאי קיצוני ומשיחי, יש לכך מחיר בדירוג האשראי של מדינה".
מה צריך לעשות כדי שפסק הדין של סוכנויות הדירוג ישתנה במהרה לטובתנו?
"ישראל צריכה לגבש אסטרטגיה לאומית־מדינית ליום שאחרי המלחמה, לגזור ממנה את צורכי הביטחון ואת תקציבי הביטחון לשנים הקרובות – ומהם את הצעדים הפיסקליים הדרושים להאצת הצמיחה ולהפחתת הגירעון ועומס החוב הציבורי. כל עוד המתווה הלאומי הזה לא נדון, קל וחומר לא מתגבש, מאזן הסיכונים של ישראל לא ישתנה לטובה והדירוג לא יעלה".
הקשב, נתניהו.
אופטימיות זהירה
"כשפורצת מלחמה והממשלה זקוקה לתקציבים נוספים גדולים, טבעי שתממן אותם על ידי הגדלת החובות שלה. זו תגובה מיידית מתבקשת והיא תלויה בנכונותם של השווקים הפיננסיים להעמיד לה אשראי. כאשר ההוצאות הלא צפויות נמשכות, עולות על הפרק ההחלטות הקשות. האם לעלות מסים ובכמה והאם לקצץ בתקציבים ובכמה", אומר ל"ממון" פול דונובן, הכלכלן הראשי של הבנק השווייצרי הגלובלי UBS, המנהל נכסים פיננסיים בכ־6 טריליון דולר – מהבכירים, המקוריים והמשפיעים בכלכלני אירופה, מחבר ספרים ומאמרים וגם איש שיחה מרתק.
זו תחילת תשובתו לשאלתי, באיזו גישה תקציבית צריכה ממשלת ישראל לנקוט לנוכח עלויות המלחמה הכבדות? "איני רואה את עצמי", ממשיך דונובן, "משיא עצות לישראל בסוגיות קריטיות אלו, אך אציין תופעה חשובה אחת. העולם כולו נכנס לתקופה של חובות ממשלתיים גבוהים יותר, יחסית לתוצר המקומי. העלייה נובעת בין היתר מהמעורבות הגוברת של המדינה בכלכלה ובחברה. בעתיד הנראה לעין צפויות בעולם המפותח נקודות פיתול חברתיות מסוכנות שיחייבו פעילות ממשלתית נמרצת ונרחבת. זו תמומן בעיקר על ידי לקיחת חובות. יחס החוב/תוצר לא יחזור, להערכתי, לשיעורים הנמוכים שלו".
אתה רואה קושי מיוחד לישראל לגייס חוב אחרי שמודי'ס הורידה את הדירוג שלה?
דונובן: "ההחלטה של מודי'ס לא הפתיעה את השווקים. המשקיעים ציפו לה, הרי פרצה אצלכם מלחמה. מעבר לכך, להחלטות על דירוג האשראי של הסוכנויות הבינלאומיות יש כיום השפעה – אימפקט – מאוד מצומצם, אם לא ממש אפסי. מנהלי תיקים, מנהלי קרנות, בנקאים וראשי תאגידים רב־לאומיים לא זקוקים לסקירות של הסוכנויות לדירוג אשראי כדי לקבל החלטות מושכלות – יש להם כלים עצמאיים הרבה יותר אמינים מבחינתם לבחון את ביצועי הכלכלות ואת כדאיות ההשקעה בהן. לכן אתה לא רואה תזוזות משמעותיות בשווקים לאחר שינויים בדירוג אשראי".
מתי ההשפעה של שינוי בדירוג בכל זאת מורגשת?
"כשאיגרות החוב של המדינה מתחילות להיות מדורגות הכי נמוך, כלומר יורדות לדירוג זבל. זה מבריח מהן את אחרוני המשקיעים ומעיד על משבר אמון קשה. אבל אומר זאת בכנות, הפחתת דירוג בשלב אחד, במקרה שלכם מ־A1 ל־A2, היא לא צעד שיש לו השפעה על העולם הריאלי".
התרחיש של דונובן לשנה הקרובה בכלכלה העולמית הוא "אופטימיות זהירה": צמיחה טיפה מתחת לממוצע הרב־שנתי, בגלל הריבית של הבנקים המרכזיים שתישאר יחסית גבוהה ובשל הידוק חגורת התקציב במספר מדינות. מצד שני, מסביר דונובן, "אני רואה במדינות המפותחות, ובמיוחד בארה"ב, מעמד ביניים מתחזק. ההכנסה הריאלית שלו חזרה לעלות, יש לו חגורת חסכונות צבורים ונכסים פיננסיים, הוא לא מכיר בסביבתו אנשים מובטלים והוא יכול להרשות לעצמו, ומרשה לעצמו, לבזבז כסף על פנאי, בילוי ותיירות. המעבר מקניית מוצרים לקניית שירותים, ובמיוחד שירותי הפנאי, מסביר היטב את הצמיחה המהירה של מדינות כמו ספרד, איטליה ויוון ואת המשבר המעמיק בכלכלת גרמניה. הסתכל כמה משקיעה עכשיו ממשלת יפן במשיכת תיירים".
והאינפלציה?
"אני מצפה להתמתנותה הנוספת, לקצב של 2.5% בסוף 2024. כאן המקום להעיר שמדדי המחירים לצרכן כפי שמתפרסמים על ידי הלשכות לסטטיסטיקה לא תמיד תואמים את תחושות הצרכן החשוף להתייקרויות יומיומיות תכופות".
ועוד לא דיברנו על המלחמות באירופה ובמזרח התיכון ועל הבחירות שבפתח.
"הסיכון הגיאופוליטי העולמי אכן מאוד גבוה – ובכל זאת, למדנו לחיות עימו ולמתן את השלכותיו. מחירי האנרגיה, לדוגמה, התייצבו, יעילות השימוש באנרגיה זינקה והתלות בגז טבעי רוסי צומצמה בהתאם. שאלה אחרת היא כיצד לתמחר כלכלית את הסיכוי שדונלד טראמפ ייבחר לנשיא ארה"ב. ומה שחשוב לא פחות, מהו הסיכוי שלמפלגה כלשהי – אם בכלל – יהיה רוב מוצק בשני בתי הקונגרס. בכל מקרה, עם כניסת טראמפ בשנית לבית הלבן, נראה מאמץ להקטין את הגירעונות התקציביים, לנהל מדיניות מכסים יותר תקיפה כלפי יבוא מסין וייתכן שגם מאירופה והורדות מסים".
את מחקריו וספריו האחרונים (לפני שנתיים יצא לאור ספר "רווח ודעה קדומה", Profit and Prejudice) מקדיש דונובן ל"מהפכה התעשייתית הרביעית", כדבריו, המתאפיינת בשימוש מוגבר ברשתות חברתיות, באמצעי תקשורת אינטרנטיים ובכלים של בינה מלאכותית. "המהפכה הזו שכבר מתחוללת תגרום להפרעות ענק בחיי האנשים", הוא אומר, "בלכידות החברתית, במורכבות הכלכלה. היא תקפיץ את פריון העבודה, תוזיל תהליכי יצור ותשפר את רווחת הכלל. אבל יהיו לה מחירים. מקצעות לא מעטים ייעלמו, כישורים יצטרכו להתעדכן. יהיו מרוויחים ויהיו מפסידים שהמתח ביניהם יגבר. כך תיווצר קרקע פורייה לפוליטיקאים פופוליסטיים המחפשים קבוצות באוכלוסייה כאלה ואחרות כדי להטיל עליהן את תפקיד השעיר לעזאזל, במטרה לטעון שהחלשתן, הענשתן וסילוקן יפתרו את כל המצוקות".
ותרופת הנגד? דונובן: "במהפכה התעשייתית הרביעית ישרדו וישגשגו כלכלות שיש להן את האנשים הנכונים, עם הכישורים הנכונים, בג'ובים הנכונים ובזמן הנכון. דעה קדומה ואפליה גורמות לתוצאה הפוכה: הן חוסמות את דרכם של עובדים מיומנים לעבודות יותר טובות, פוגעות בקבלת החלטות נכונות, מבזבזות כישרונות ושוחקות עוצמה כלכלית. הן רעות חולות לכלכלה".
כך מתמצת בשיחתנו פול דונובן את המסר העיקרי שלו. ראו הוזהרתם.
