מטורף לחשוב שאם לא היה מונדיאליטו, ענאן חלאילי היה משחק היום בהפועל עפולה, או במקרה הטוב יותר בבני ריינה או בהפועל פ"ת מהתחתית. היו נותנים לו עונה, אפילו שתי עונות בשביל "להתחשל". אבל למזלה של מכבי חיפה והכדורגל הישראלי, נבחרת הנוער הצליחה ושינתה את המחשבה על הכדורגלנים הצעירים. מכבי חיפה בוודאי ידעה שחלאילי שחקן מוכשר, אבל ספק אם היא ידעה שהוא יהיה התשובה הירוקה לאוסקר גלוך. למכבי חיפה יש יהלום ביד ששווה 6־7 מיליון יורו, כמובן שאם הוא היה גדל באירופה המחיר היה יותר מכפול. 15 מיליון יורו היה סכום הפתיחה למו"מ. בכל מקרה, מכבי חיפה צריכה לשלוח צ'ק גם לאופיר חיים, לאות תודה על כך שסידר לה רכש נוצץ בחינם אחרי קיץ שבו איבדה כמעט את כל הכוכבים שלה. שחקנים ברמתו הנוכחית של חלאילי בכלל לא מסתכלים על ישראל.
חלאילי הוא אחד השחקנים הכי "אירופאים" שראינו בליגת העל, העוצמות הפיזיות שלו לא שייכות לישראל. אין כאן מגן שיכול לרדוף אחריו 90 דקות. כאן רגילים להתחמם במשך 10 דקות, ובדקה ה־60 להתחיל לשמור כוחות למשחק הבא. השחקנים הישראלים נולדו עייפים, חלאילי לא. בזמן שהמגן מולו עדיין מנסה להתחיל את המשחק, הוא כבר נוסע מולו ב־100 קמ"ש. המגינים בליגת העל גורמים לו להיראות כמו שילוב של קיליאן אמבאפה, בוקאיו סאקה מארסנל ורודריגו מריאל מדריד. השער מול בית"ר ירושלים הוא מסוג השערים שקבוצות ישראליות עומדות מולו מבולבלות ולא יודעות מה לעשות עד שהכדור נכנס לרשת. חיתוך מהיר למרכז וטיל שנוחת בפינה הרחוקה זה שער שאוהבים לראות בזכות הפתאומיות שלו, וההגנות כאן לא יכולות להתמודד עם הפתעות כאלה. באירופה מאוד אוהבים שחקנים כמותו, שלא צריך לעבוד איתם יותר מדי על פיזיות. רק לשפר כמה דברים קטנים שיהפכו אותו לסופרסטאר. עוד קצת עבודה על הדריבלים ועל הסיומת, ואפשר להתחיל לפנטז עליו כאחד השחקנים הישראלים הגדולים אי פעם.
למרות שהליגה כאן קטנה עליו בכמה מידות, טוב שחלאילי יישאר עד סוף העונה בחיפה. לדקות משחק אין תחליף, וההרכבים הסופר־התקפיים של מסאי דגו עוזרים למספרים שלו לצמוח. עדיף לצאת לאירופה ככוכב מוכח, לפרטים אפשר לפנות לליאור רפאלוב.
