את כל הבעיות של מכבי ת"א אפשר היה לראות בהסתודדות של ערן זהבי, דור תורג'מן ודור פרץ אחרי ההפסד למכבי חיפה. זהבי פתח חדר מורים אחרי ההפסד וזימן את כולם לשיחה. היה רק חסר שיכינו קפה באמצע המגרש.
זה לא נראה טוב, כי זהבי הוא לא המאמן. נכון, רובי קין אמר שדיבר עם זהבי על הנושא, אבל זה היה נראה כאילו השחקנים מאתגרים את מעמדו של המאמן. הסיטואציה שבה קין נאלץ להסביר במסיבת עיתונאים מה קרה שם הייתה מביכה עבורו, כי זה עלול להעיד על מאמן שלא שולט לחלוטין בחדר ההלבשה. ואנחנו יודעים מה קורה אחר כך: התרסקות. אף קבוצה לא מצליחה לזכות באליפות בלי מאמן חזק. רובי קין היה חייב להבהיר במעשים: המילה האחרונה היא שלי, אני הבוס.
בספסול של ערן זהבי מול מכבי נתניה, קין הראה שהוא יכול להיות מאמן חזק. זהבי הוא הכוכב של מכבי ת"א, אבל מכבי ת"א היא לא הקבוצה של זהבי. הוא עדיין לא בעל הבית, ובסופו של דבר הוא גם בן אדם. גם לו יש תקופות חלשות, וגם הוא צריך להיות מודח מההרכב כדי למצוא שוב את הרעב. בתקופה האחרונה הוא היה נראה כמו שחקן שבע שחושב שהכל יבוא לו בקלות. זה לא היה ערן זהבי שאנחנו מכירים.
אם זהבי יהיה גדול יותר ממכבי ת"א, הוא אולי יכבוש הרבה שערים – אבל לא יזכה בתארים. יש לו מזל שיש לו מאמן כמו רובי קין, שלא מתרפס בפניו ומאותת לו שהמקום בהרכב לא מובטח. קין הראה שהוא ראש המערכת, שהאחריות היא קודם כל עליו, שהוא מספיק אמיץ כדי להוריד את הכוכב הגדול לספסל. בקבוצה ישראלית ממוצעת המאמן חייב להיות הסמכות העליונה, הרס"ר שאסור להמרות את פיו. אחרת יאבד את חדר ההלבשה ויגידו שהוא חלש. איך אומרים? כאן זה תרבות של חומוס, לא של סושי. המאמן והשחקנים לא יכולים להיות חברים, חייבת להיות היררכיה.
