זה היה החשש הגדול מיד לאחר שהתבררו ממדי המתקפה ב־7 באוקטובר: בעוד צה"ל מקיז דם כדי לטהר את יישובי העוטף ממחבלים, חיזבאללה יסתער במתכונת דומה על יישובי הגליל ויציב את ישראל במלחמה בשתי חזיתות מלאות לאחר מכת פתיחה מוחצת. עכשיו אנחנו יודעים שיחיא סינוואר לא רק ייחל שכך יהיה: הוא ממש בנה על זה ואף טען כי קיבל התחייבות בנושא.
במסגרת פעילות צה"ל בחאן־יונס, צה"ל שם יד על מסמכים חדשים המספרים על הנחת המוצא של מנהיג חמאס ברצועה, לפיה הציר השיעי איראן־חיזבאללה לא יישאר בצד. במסמך הערכת מצב שהגיע לידי "ידיעות אחרונות", כתב סינוואר לאנשיו: "קיבלנו התחייבות שהציר ישתתף בפרויקט השחרור הגדול בשל אופי הקשר שאנחנו עובדים עליו". במסמכים נוספים הוא חוזר על ההתחייבות שקיבל, לפיו הפעולה בדרום תגרור פעולה מקבילה מצפון שעליה חיזבאללה התאמן תחת הכותרת של "כיבוש הגליל".
לבסוף האייתוללות בטהרן וחסן נסראללה בביירות איכזבו את סינוואר. חיזבאללה אמנם קידם 15 פוג'ים - גדודים מוקטנים של כוחות רדואן - לאורך הגבול, מראש הנקרה במערב ועד להר דב במזרח, והיה בכוננות פלישה בטווח זמן מיידי. אבל הוא גם לא ידע על המועד המדויק של פעולת חמאס, וגם לאחריה הפקודה לא ניתנה במהירות שסינוואר היה רוצה. ואז, במשך כמה שעות קריטיות, כוחות צה"ל בסדיר, ובעיקר במילואים, שהוקפצו מהבתים הגיעו לעמדות והחזיקו את הקו במשך יממה מתוחה.
הפער בין התודעה של סינוואר במסמך לעומת מה שהתרחש במציאות מעלה את השאלה, מדוע חיזבאללה נמנע מפעולה שהייתה מקשה עוד יותר על ישראל, שגם ככה ספגה מכה שממנה הציבור עוד לא התאושש. לצד ההפתעה מבחירת המועד של חמאס, אחת הסברות היא שחיזבאללה רצה לבחון את הצלחת הפעולה, ועד שכבר קלט את ממדיה, צה"ל התארגן בצפון באופן שמנע מימוש אפקטיבי של התוכנית לכיבוש יישובים בגליל. בצר לו, בוודאי לאחר האיומים של נשיא ארה"ב וה־Don’t המפורסם, חיזבאללה פתח בירי על מוצבים בהר דב, והוא מסתפק בניסיונות להתיש ולשחוק את צה"ל. כך או אחרת הוא גם חילץ הישג: פינוי יישובי קו המגע והפיכתם של יותר מ־100 אלף ישראלים וישראליות לפליטים בארצם.
לפי גורם ישראלי, הסיבה להימנעות ממלחמה מלאה בצפון היא אחרת. לדבריו, הרצון הבסיסי של חיזבאללה היה להיכנס מיד, אבל איראן ריסנה אותו משום שידעה שישראל תגיב בעוצמה רבה, ואת היכולות הגבוהות והמסוכנות של חיזבאללה לא בנו בטהרן בעלות של מיליארד דולר לשנה כדי לשמש כמכפיל כוח של חמאס, אלא כתגובה חריפה למקרה של תקיפה ישראלית את מתקני הגרעין.
לאחר שגם הרעיון של פעולה ישראלית מסיבית בלבנון ירד מהפרק, בימים הראשונים למלחמה (שר הביטחון וצמרת צה"ל רצו, ראש הממשלה גייס את גנץ ואיזנקוט כדי לבלום אותם), החל שלב המהלומות ההדדיות. בישראל רושמים הישגים טקטיים נאים: מספר המחבלים שחוסלו עומד על כ־200, כוחות רדואן הורחקו מספר קילומטרים צפונה (אך לא מספיק כדי להחזיר את התושבים) ומפקדים בכירים בכוח רדואן חוסלו. בנוסף, ישראל פותחת כל בוקר בהתקפה על מטרות צבאיות בקו המגע במקום להמתין לירי של חיזבאללה ואחריו הוצאת תגובה.
בימים האחרונים צה"ל כבר העלה הילוך עם תקיפות עוצמתיות בנבטיה, בצידון, בכילא ובבלידא. מנגד, חיזבאללה שיגר כטב"ם שנפל בחצר ביתו של ראש מועצת מטה אשר, משה דוידוביץ'. גם שלשום נפל כטב"ם נפל ליד טבריה. בשני המקרים לא היו נפגעים, אך בצה"ל בודקים כיצד הכלים הצליחו לחדור מבלי שיורטו קודם.
"בכל יום צה"ל מנצח וחיזבאללה מפסיד", אמר שר הביטחון בביקור בצפון אתמול. "אני מקווה שלא יהיו ימים קשים יותר, אך אם יהיו - אתם מוכנים". עוד טען גלנט, שהגיע להתרשם ממערכת "טל שמים", ש"תהליך המשוואות של נסראללה קרס: צה"ל פועל בדמשק, בביירות, בנבטיה ובכל מקום שצריך".
ובעוד נסראללה מנהל את משחק המוחות מהבונקר שלו, בישראל עסקו רבות בידיעה שמהימנותה מוטלת מאוד בספק, לפיה גורמים במערכת הביטחון חוששים שסינוואר הצליח להימלט מעזה ואף לקח עימו חטופים. אמנם לצה"ל אין מידע קונקרטי על מיקומו של סינוואר, אך הפרסום בעיתון הסעודי "אילאף" גרר הכחשה מצד גורם צבאי בכיר, שאמר כי אין בנמצא מידע מודיעיני שתומך בטענה. להיפך: לדבריו, יציאה של סינוואר למצרים מסכנת אותו עוד יותר. בהינתן ההיסטוריה של העיתון, לא מן הנמנע שזהו ניסיון לוחמה פסיכולוגית, על מנת להראות לציבור העזתי שסינוואר אינו הפטריוט העזתי שהוא עושה מעצמו, אלא מחבל מבוהל שנמלט על חייו. והוא יודע למה: הפעולה בחאן־יונס נמשכת בעוד צוות הקרב של חטיבת הצנחנים ממשיך להעמיק את הלחימה במערב העיר.
הלוחמים פשטו על יעדי טרור וחיסלו מחבלים רבים מטווח קרוב ובירי צלפים מדויק. במקביל, אוגדה 162 פתחה במבצע בשכונת זיתון, בצפון הרצועה, בסיוע תקיפות אוויריות. המבצע, בהשתתפות חטיבה 401 וחטיבת הנח"ל, מתמקד ביעדים ובתשתיות טרור מעל ומתחת לקרקע.
זה לא קרה בשלב התמרון העצים, אבל בצה"ל הבינו שהגיע הזמן וגם רצו להוכיח נקודה: אחרי שנים של חששות וספקות, זאת כבר לא כזאת בעיה להיכנס לזיתון ולפעול שם במשך מספר שבועות.
