נבו קטן לא ישכח לעולם את 11 באפריל 2019. הוא היה אז בקושי בן 18, ביום גיבוש לצנחנים, סמוך לבסיס שומריה שבדרום הארץ. אוטובוס ריק שהידרדר על אוהל שבו היו מועמדים לגיוס, מטרים ספורים ממנו, הרג אחד מהם, רון עובד ז"ל, ופצע אחרים.
"מתחת לאוהל היו ארבעה מלש"בים (מועמדים לשירות ביטחון)", הוא אומר ומצית סיגריה, מתקשה להסתיר את הלחץ גם חמש שנים אחרי. "היינו בתוך אוהל סמוך ויצאנו החוצה. ראינו מלא צעירים רצים לכל הכיוונים ואוהל שלם מתחת לאוטובוס ואתה כולה ילד בן 18, שרוצה להגיע לצבא".
מתי הבנת את ממדי האסון?
"בהתחלה קפאתי במקום, לא זזתי. אני ומישהו שהיה לידי הסתכלנו אחד על השני, ואחרי שלוש שניות של קיפאון, התעוררנו ושאלנו מה עושים, איך מוציאים אותם החוצה, למי הולכים לקרוא. היה שם כאוס אחד ענק. מלא אנשים רצים לך מול העיניים והכל נראה כמו סרט אימה, כמו גיהינום בלהות. אמרו לנו לפרק את האוהל, לקחת את הבזנטים ולהכניס אותם מתחת לאוטובוס כדי להרים אותו. אני זוכר איזה מאה מלש"בים מנסים להזיז אוטובוס והאוטובוס לא זז. גם מאה אנשים לא יכולים להזיז אוטובוס ששוקל שני טונות. מתישהו הגיעו מלא רכבים צבאים, אמבולנס והליקופטר צבאי. זאת הייתה פשוט סצנת אקשן מסרט ברמות הכי נוראיות. שבועיים אחר כך לא יצאתי מהבית, הייתי בדיכאון, עד שחברים והמשפחה שלי הוציאו אותי בכוח".
חשבת באותו תקופה מה תעשה עם השירות הצבאי המתקרב?
"הייתה לי אופציה ללכת לרופאת משפחה, לספר לה את הסיפור ולקבל פטור מצה"ל, אבל אז קיבלתי הודעה 'שובצת כלוחם בחטיבת הנח"ל'. גם אחי הגדול היה בנח"ל. אני בנאדם מאמין, בן למשפחה שומרת מסורת. אמרתי שזו דרך שמסומנת לי מלמעלה והתגייסתי לנח"ל. הודיתי לבורא עולם על שאני חי".
איך התמודדת מאז עם הטראומה?
"נראה לי שעיכלתי את זה רק באמצע השירות הצבאי. הייתי נורא בהכחשה. אמרתי: הכל טוב איתי, אני בסדר, אני ממשיך הלאה. עד שחבר שלי נרצח בעזה, ואחרי כמה חודשים נהרג עוד חבר. רק אז התחלתי לעכל את זה. עוד בטירונות הייתי קם שלוש פעמים בלילה, וזה נמשך עד היום. בהתחלה לא חזרתי לישון אחרי שהתעוררתי. כשאתה בטירונות אין לך טלפונים, רק שעה ביום. מאחר שלא הצלחתי להירדם קיבלתי אישור מיוחד להירדם עם טלפון. הייתי שומע מוזיקה כל הלילה ונרדם. היום, כשאני מתעורר, אני קם, מסתכל בשעון וחוזר לישון. הדברים הסתדרו עם הזמן".
בכית לפעמים?
"לא בכיתי בהלוויות של החברים למרות שאני בן אדם רגיש. קצת קשה לי כשרואים אותי בוכה. רק אחר כך נכנסתי הביתה למקלחת והתפרקתי בבכי. במקלחת, כשהייתי לבד, הדמעות התערבבו בזרם המים".
ילד סנדוויץ'
מלחמת 7 באוקטובר החזירה את קטן לתקופה ההיא. "לא עשיתי מילואים מאז בגלל הפוסט־טראומה", הוא מספר. "אני לא מוכר על ידי המדינה והצבא כסובל מפוסט־טראומה, אבל בצבא ידעו לא לקרוא לי. רציתי להתנדב, אבל ויתרתי. הבנתי שזה קצת גדול עליי. חששתי שזה יחזור אליי. גם החברים והמשפחה שיכנעו אותי לוותר. הלכתי לבדר ילדים של משפחות מפונים בבתי מלון.
"המשחק, יותר מכל, ריפא לי את הנפש. כשאני משחק אני מרגיש יותר נקי, יותר מוכן וזמין לדבר על דברים. כמעט שלא דיברתי עד עכשיו על מה שעברתי בצבא, גם לא עם אנשים שקרובים אליי, אבל דווקא בתקופה הזאת, כשכל כך הרבה חיילים נלחמים בעזה ונחשפים למראות קשים, חשוב לי לדבר על מה שעברתי. אולי זה יעזור למישהו. אני חושב שכל המדינה נמצאת בסוג של פוסט־טראומה, לא רק אני".
קטן, 23, שהספיק מאז השחרור מהצבא להצטלם לארבע סדרות ("תלאתה", "שמיים אדומים", "מתוקים" ו־"8200" שטרם עלתה), נולד בראשון־לציון. אמו יהודית עובדת בחברה ששייכת למשפחתה ואביו רז עוסק בעמילות מכס. הוא ילד הסנדוויץ' במשפחה: אחיו הגדול עידו מבוגר ממנו בשנתיים ואחותו הצעירה עמית מסיימת השנה י"ב. במשך שנים שיחק כדוריד במכבי ראשון־לציון, אבל המשחק היה החלום האמיתי שלו.
"בתור ילד בן שש אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות יהודה לוי", הוא מספר. "למה דווקא יהודה? כי ראיתי אותו באחת הסדרות הראשונות שהוא עשה ונתפסתי על הבנאדם. הוא פרפורמר מטורף ושחקן נהדר. גם האישיות שלו סוחפת. בגיל 18, אחרי שנים של עיסוק בספורט, הרגשתי שזה הזמן שלי לממש את החלום".
בקיצור, החלטת שאתה רוצה להיות יהודה לוי.
"אני לא הולך להיות יהודה לוי, אני הולך להיות נבו קטן, ואני מקווה שאני אהיה מספיק טוב".
את יהודה לוי הוא עוד לא פגש. בינתיים הוא מסתפק בעמוס תמם, שמשחק את דוד שלו בסדרה "מתוקים" של אסי עזר (ערוץ זום בהוט). "הוא איש מדהים מעבר לשחקן שהוא. בהתחלה הייתי מאוד מרוגש לשחק איתו. פחדתי גם שלא אצליח להגיע לרמת סצנה גבוהה איתו. אבל מהסצנה הראשונה הכל השתחרר. הוא נותן לך תחושת ביטחון ומכוון אותך. הוא חס וחלילה לא נותן לך להרגיש שהוא יותר ממך".
אתה מתייעץ איתו לפעמים?
"לפעמים. אני לומד עכשיו שנה ראשונה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, מקום שאני מאוד אוהב, ושולח לו לפעמים שאלות כדי לקבל עצות. המורה לטרגדיות יווניות ליהקה אותי עכשיו בתור קריאון של אדיפוס. עמוס שיחק את אדיפוס, אז הוא קצת יכול לעזור לי בזה".
קשת של צבעים
בגיל 18, קצת לפני הגיוס, קטן התחיל ללמוד משחק מול מצלמה. מאז גם הספיק להצטרף לסוכנות יולי. "הרגשתי שלא משנה מה, אני הולך על זה הכי חזק שאפשר. עד הגיוס הספקתי ללכת לעשרה אודישנים ולמלהקים, וקיבלתי רק תשובות שליליות".
איך מתמודדים עם כל כך הרבה תשובות שליליות?
"אני רגיל לשמוע את המילה לא. נראה לי שהרבה שחקנים רגילים לזה. אומרים שאחרי מאה 'לא' מגיע 'כן' אחד. מבחינתי שגם אחרי 5,000 יגיע כן אחד. בהתחלה התבאסתי על עצמי, אבל כבר מזמן הבנתי שזה תהליך. הרי לא בנו את רומא ביום אחד. אני מאמין בצעד אחר צעד. אני אעצור את החיים ואלמד שלוש שנים משחק כי זה מה שיעזור לי, לא איזו תוכנית ריאליטי. אני חושב שאלו שיוצאים מבתי ספר למשחק הם שחקנים הרבה יותר טובים ויש להם קשת של צבעים הרבה יותר רחבה ממי שלא למד".
ולא היו לך אז שום רגעי שבירה?
"אחרי הרבה תשובות שליליות אמרתי, אני טס לטיול שלי לדרום אמריקה, אחזור ואז אשבור את הראש. אבל אז הגיע הכן הראשון. כל הסביבה שלי ראתה בי משהו שאני לא ראיתי – אם זה המשפחה שלי והסוכנת שלי. בסוכנות יולי האמינו בי מאוד. אמרו לי, 'יש בך פוטנציאל אדיר, אל תוותר'. המשכתי לעשות אודישנים, ושבועיים אחר כך, כשמילצרתי במסעדה, הסוכנת שלי התקשרה ואמרה לי – 'מזל טוב, קיבלת תפקיד ראשון בסדרה 'שמיים אדומים' עם אמיר ח'ורי'. זה היה תפקיד קטן, אבל שמחתי מאוד. שבועיים אחר כך היא מתקשרת שוב ומודיעה לי שקיבלתי תפקיד בסדרה '8200' של הוט ותפקיד נוסף בסדרה 'תלאתה'.
"חודש לפני הפרמיירה של 'תלאתה', היה לי אודישן ל'מתוקים'. באותו יום הודעתי לסוכנת שלי שאני רוצה לנסוע לדרום אמריקה להתנתק קצת. היא שיכנעה אותי לוותר וללכת לאודישן. 'נדבר אחרי זה', היא אמרה, וצדקה. אם להצביע על בנאדם ספציפי שפתח לי הדלתות לעולם המשחק זו המלהקת הילה יובל. מתוך ארבע סדרות שעשיתי היא ליהקה אותי לשלוש. אני לא יודע להסביר את זה, אבל היא ראתה בי משהו שאני לא ראיתי. היא אמרה לי, 'אני ידעתי שזה רק עניין של זמן איתך'".
עיניים עם רגש
שבוע אחר כך, כשקטן טייל באמסטרדם, הוא קיבל באחת משעות הבוקר המאוחרות שיחת טלפון בווטסאפ. "עניתי חצי ישן", הוא מספר. "מי שהיה בצד השני של הטלפון אמר לי לפתוח פייס־טיים. ואז ראיתי את אסי עזר מול העיניים שלי. הוא חייך אליי ואמר, 'התקבלת'. ממש התרגשתי. אחרי זה, בצילומים, הוא אמר לי שכבר מהשלב השני של האודישנים התפקיד היה שלי. הוא משך אותי עד הסוף כדי להודיע לי עם כולם. לא פעם ולא פעמיים הוא אמר לי שאני נורא מזכיר לו אותו. הוא אמר לי שהעיניים שלי משדרות המון רגש. הרבה אומרים לי את זה.
"אחרי החופשה הקצרה חזרתי לארץ והבנתי גם שאני היחיד ששם לעצמי מקלות בגלגלים. החלטתי שאני לא בורח יותר לשום מקום ודרום אמריקה ירדה מהפרק. אני ואסי מאוד התחברנו על הסט. אני שואב ממנו הרבה ידע. התגובות על 'מתוקים' מדהימות. מאז ההצלחה ילדים וילדות רוצים שאתן להם ברכה. כשאנחנו יוצאים עוצרים אותנו כל הזמן. אני מקבל תגובות באינסטגרם מאמהות שכותבות לי כמה הסדרה מרגשת, וכמה הן אוהבות את המשחק שלי".
אתה מקבל גם הצעות רומנטיות?
"אני מקבל גם הצעות מבנות, הן כותבות לי כמה שאני חתיך'", הוא נבוך, "אבל הרוב יודעות שאני בזוגיות. הן רואות את התמונות שלי ושל נועה באינסטגרם".
ב"מתוקים", סדרת נוער שנוצרה ונכתבה על ידי אסי עזר, נעם נבו, יעל כץ ונועה גוסקוב ועקבה אחרי ארבעה אחים יתומים שמתחזקים קונדיטוריה ומתמודדים עם קונדיטוריה מתחרה, קטן שיחק לצד נועה חלפון, כיום בת זוגו, עידו טאקו ונטע כרמלי. "פגשתי את נועה באודישן לסדרה", הוא אומר. "בהתחלה היינו חברים מאוד טובים, הייתה בינינו כימיה מעולה, ורק אחרי הסדרה הפכנו לזוג. באמצע הצילומים כבר הרגשתי שזה הרבה יותר מידידות. יום אחד, באמצע הצילומים, פשוט אמרתי לה, 'בואי נדבר על זה, בואי נפתח את הנושא', כי שנינו הרגשנו שיש בינינו הרבה מעבר לזה. אני יכול להגיד לך במפורש שאני רואה איתה את העתיד שלי. אני בן 23 ולא יודע מהחיים שלי, אבל אני כן יכול להסתכל עליה ולהגיד, היא תהיה אשתי".
מה מיוחד בה?
"הכל מיוחד בה. היא ילדה בת 20 עם נפש של אישה בת 70. היא מכילה בצורה לא רגילה, היא יפהפייה שאין כמוה, היא בת זוג תומכת, וזה כל כך חשוב. אני פשוט מרגיש שאני עובר את המסע הזה יד ביד איתה, וזה כיף שיש לך תמיכה כזאת, לא משנה מה תעשה".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"מסיים את הלימודים ביורם לוינשטיין בהצלחה, עובד הרבה וחי עם נועה. יש המון שחקנים שאני רוצה לשחק איתם – יהודה לוי, עוז זהבי, מוריס כהן, תומר קפון, גל תורן וליאור רז. חלומות יפים למישהו שקיבל בהתחלה כל כך הרבה תשובות שליליות".
