שני סגני ראש עיריית קריית־שמונה הובילו את נציגי מס רכוש בין הריסות הבית של משפחת אלון. בני הזוג, ירון ושולי, הלכו אחריהם בפנים חתומות. הרקטה נחתה בחצר הבית על הוויטרינה של הסלון. ההרס מוחלט. זה רחוב קטן בשכונת יובלים החדשה, שכונה של משפרי דיור, בתים פרטיים ובנייני דירות נמוכים עם מרפסות גדולות הפונות לעבר לבנון. אפשר רק לדמיין איך זה להתחיל כאן את הבוקר עם כוס קפה מול הנוף המרהיב שכל כולו ירוק ופורח עכשיו. תענוג.
אבל אלו דיבורים מימים אחרים. שלוש שנים נמשכה בניית הבית, האלונים נכנסו אליו בתחילת חודש ספטמבר האחרון. "הילדים היו מאושרים", אמר האב ירון, "חסכנו שקל לשקל ובנינו בית לתפארת. רק המטבח עלה בסביבות המאה אלף. לא הספקנו ליהנות ממנו בכלל. איזה כאב לב זה. בלתי נתפס".
7 צפייה בגלריה
ממן (מימין) ויחזקאלי בזירת נפילה בקריית־שמונה. "אנשים הבינו עד כמה דרמטי תפקיד ראש העירייה"
(צילום: אלעד גרשגורן)
הבית נפגע במטח הגדול של ערב חמישי שעבר שבו נורו כ־30 טילים לעיר. בני הזוג היו בחדרם בבית ההארחה של קיבוץ איילת השחר, לשם פונו. השכנים לידם, משפחת סמעאן, היו במלון בטבריה. הבית שלהם ספג פגיעות הדף. אחד השכנים, שגם ביתו נפגע, הצביע על בני הזוג סמעאן ואמר שהם בכלל סיפור מטורף. זוג צד"לניקים שברחו בנסיגה בשנת 2000 ועבדו בכמה עבודות במקביל כדי לבנות בית. גם הם בקושי הספיקו ליהנות ממנו. "הרקטות המקוללות שהרסו את עמל חיינו", קוננה בעלת הבית שביקשה שלא נפרסם את שמה, "עפו עלינו מהכפר שלנו בדרום לבנון".
אופיר יחזקאלי, ממלא מקום וסגן ראש העירייה, ויורם ממן, גם הוא סגן ראש העירייה, הקפידו שהשמאים יתעדו כל פריט. באנו לדבר איתם פוליטיקה מקומית, אבל המלחמה ומחירה הכבד קיבלו עדיפות. כשנשמעה שריקה צורמנית ולאחריה קול פיצוץ אדיר, יחזקאלי הרגיע: "זה נ"ט על הרכס מעלינו, באזור מרגליות, משגב עם". בדרך לפה חלפנו על פני כרזות גדולות ובהן תמונתו. "חייבים להתקדם!" נכתב בהן, "רשימת דרך חדשה, אופיר יחזקאלי לראשות העיר". גם ממן, הסגן השני, תלה לא מעט שלטים בעיר. "נתתי לכם את הכל", נכתב ליד תמונה גדולה שלו, "עכשיו תיתנו לי את הקול שלכם, יורם ממן למועצת העיר".
אתה נוסע פה ברחובות השוממים, חולף על פני שרידי מכוניות מפוחמות שנפגעו מרקטות, ומכל עבר מחייכים אליך המועמדים מתוך התמונות. הכרזות ושלטי הבחירות הן זיכרון עמום ממציאות אחרת, מהקמפיינים לקראת הבחירות המקומיות שהיו אמורות להיערך בסוף אוקטובר. ראש העירייה המכהן אביחי שטרן ביקש גם הוא אמון מחודש תחת הסיסמה "אומרים כן לעיר חזקה". המתמודד אלי זפרני תלה שלט ענק על שיכון בן ארבע קומות ומעל תמונתו נכתב "מנהיג בגובה העיניים". המתמודדת ד"ר אביבה זריהן־ויצמן העבירה מסר אחד בכרזות שלה: "הפעם בוחרים אחרת". אף אחד מהם לא דמיין או צפה בחלומותיו ההזויים ביותר שתפרוץ מלחמה ותושבי העיר יתפזרו לכל עבר וכל הקמפיינים האלו יאבדו כל קשר למציאות החדשה.
הגיבורים מדפוס בארי
אחרי שתי דחיות, ביום שלישי הקרוב יוכלו מרבית הישראלים ללכת ולבחור את הנהגת הרשות המקומית שבה הם חיים. 7,190,920 בעלי זכות בחירה רשומים בפנקס הבוחרים, מתוכם 745,078 ישראלים יעשו זאת בפעם הראשונה בחייהם. אילולי המלחמה היינו כולנו נתונים עכשיו במתקפת שכנוע רועשת של הרגע האחרון. ישנם 24,910 מועמדים ב־3,705 רשימות ב־197 עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות. כולם רוצים להיבחר.
ולנו התושבים יש לא מעט רצונות ותלונות. כל אחד והבעיות ברחוב/שכונה/יישוב שבהם הוא גר. אחד יש לו תלונה על מחסור בשקיות לאיסוף צואת בעלי חיים בגינות כלבים, לשני על הפרגולה שבנה השכן. בדרך לקריית־שמונה התקשרה אחת המתמודדות למליאת מועצת חוף הכרמל לצלם אלעד, המתגורר בתחומה, וניסתה לשכנעו שיתמוך בה בפתק בקלפי. הוא מצידו ניהל איתה מו"מ קשוח שכלל דרישה להקמת מסלול ריצה חדש.
בחיים עצמם הבחירות הללו בקושי מורגשות בגלל האווירה הכללית. את מי מעניינים עכשיו מצב הכיכרות בעיר או השטחים הירוקים במועצה שבה הוא חי, כשבעזה ישנם עדיין יותר מ־130 חטופים ישראלים. כשהילדים או בני הזוג שלנו עדיין נלחמים ברצועה או תופסים קו בלבנון. כל מה שאירע בישראל מאז 7 באוקטובר הוא תקדימי. מספר הנרצחים במתקפת הטרור, הרוגי צה"ל בסדיר ובמילואים, החטופים, הרס הקהילות. גם הבחירות עצמן תקדימיות: לראשונה מאז קום המדינה יתקיימו בחירות לרשויות המקומיות רק בחלקן. ב־11 רשויות מקומיות ואזוריות, בעוטף עזה ובגבול הצפון, ובהן קריית־שמונה, לא ייערכו בחירות. הזכות הדמוקרטית הבסיסית לבחור, לקבוע את עתידך, את חייך ואת אופיים, ניטלה מעשרות אלפי ישראלים, כ־110 אלף בני אדם שפונו מבתיהם וחיים כפליטים בבתי מלון ובדירות שכורות כבר יותר מארבעה חודשים. בלעדיהם, יום שלישי הקרוב לא יהיה יום חג לדמוקרטיה הישראלית.
ולא מעטים עמלו קשה מאוד לקראת הבחירות הללו. לא רק המתמודדות והמתמודדים. ריאן גאנם, המפקח הארצי על הבחירות ברשויות המקומיות במשרד הפנים, התחיל לעבוד עליהן כבר בתחילת השנה שעברה. "יש המון פרוצדרות. להוציא מכרזים לדפוס, לרכש של ציוד משרדי, המון פרטים. עשינו הכרזה רשמית על תקופת הבחירות ומועדן כבר ביוני. מיוני אף רשות ואף ראש רשות לא יכול לעשות מינויים בכירים ולהוציא מכרזים גדולים, בלי אישור מיוחד של משרד הפנים. ביצענו הכנות לוגיסטיות, הדרכות לראשי ועדות קלפי ועובדי קלפי. הקמנו מוקד טלפוני, עבדנו על תוכנות, מינינו מנהלי בחירות בכל אחת מהרשויות ואישרנו את רשימת המתמודדים והרשימות ואת הפתקים שלהם. זה המון הכנות. הקמנו מרכז לוגיסטי בשוהם, מרלו"ג, חתיכת קן נמלים. עבדנו שם מהבוקר עד הלילה. ופתאום פרצה המלחמה".
ההוצאות אדירות. עלות הבחירות המקומיות – כשני מיליארד שקל. מיליארד מגיע ממשרד הפנים, עוד מיליארד מקופות הרשויות עצמן. "ב־7 באוקטובר הייתי מוכן פרפקט לבחירות", אומר גאנם. "כוורות לפתקים, פרגודים, אלפוני בוחרים, עטים, מהדקים, סרגלים, שקיות ביטחון, מנעולים, הכל־הכל. ב־8 באוקטובר רשימות המועמדים היו אמורות להיסגר, והיינו אמורים להתחיל בהדפסת הפתקים בדפוס בארי. באותו היום קבענו גם מסיבת עיתונאים במשרד הפנים יחד עם השר והמנכ"ל, לקראת הישורת האחרונה של הבחירות. במקום זה גויסתי בצו 8 למילואים".
בימים הראשונים שאחרי מתקפת הפתע הוחלט להמתין עם ההחלטה על דחיית הבחירות. למרות המכה הקשה, בדפוס בארי הודיעו למשרד הפנים שהם מבחינתם ערוכים להדפיס את הפתקים ואת ההודעות לבוחר. "אבל הבנו שזה בלתי אפשרי להמשיך כמתוכנן. ראש מועצת שער הנגב אופיר ליבשטיין מכפר עזה, שהתכוון להתמודד, נרצח. תמר קדם סימן־טוב מניר עוז, מועמדת לראשות המועצה האזורית אשכול, נרצחה יחד עם בעלה ושלושת ילדיהם. אלפי מועמדים ומתמודדים גויסו למילואים. אחרי התייעצויות עם משרד הביטחון וצה"ל הוחלט לדחות בחקיקה את הבחירות ל־30 בינואר עם אופציה לדחיית הבחירות בחודש נוסף".
באמצע ינואר נדחו הבחירות פעם נוספת, ל־27 בפברואר. גאנם והצוות שלו ביחידת הפיקוח הארצית על הבחירות נתנו גז בהכנות. נפגשנו בביתו שבגליל, בסאג'ור, משם נסענו יחד למחסן ציוד הבחירות בכרמיאל. במרתף המרכז המסחרי הישן, מתחת ל"שיווק טחינה הר ברכה" ו"אדי פון", נמצאים כבר כל ארגזי 75 הקלפיות בעיר. זו עיר של 54 אלף תושבים, מתוכם כ־25 אלף בעלי זכות בחירה. ארבעה מועמדים לראשות העירייה ועשר רשימות למועצה. לכל רשימה כמה ארגזי פתקים. לכל קלפי יש "קיט" מוכן. הכל מתוקתק.
"דפוס בארי הגיבורים הדפיסו הכל", הוא אומר, "המנכ"ל שלהם בן סוכמן אמר לי: 'חטפנו מכה אבל הרוח שלנו לא נשברה, נבצע את העבודה כמו שצריך'. פתחנו מחדש את רשימת המועמדים והרשימות. המציאות השתנתה. היו מתמודדים שפרשו, רשימות התאחדו. תיכננו להוציא 1,000 קלפיות חיצוניות, לצה"ל, בתי חולים ושב"ס, ובעקבות המלחמה המספר גדל ל־1,500 קלפיות חיצוניות, כשהגידול הוא כולו בצבא. יש עדיין עשרות אלפי מילואימניקים בשירות. הם פרוסים במוצבים לאורך גבול לבנון, בבסיסים ברמת הגולן, באימונים ובלחימה ברצועת עזה. יש את החיילים הסדירים שגם הם נמצאים בכל הארץ, כולל בלחימה בחאן־יונס. אנחנו נדאג שכל מי שיש לו זכות הצבעה יצביע, לא משנה איפה הוא נמצא".
גם אם הוא כרגע נלחם בחאן־יונס?
"נגיע לכל מקום, לכל מוצב ובסיס, גם לחאן־יונס. יש לנו קלפיות ניידות והביצוע הוא של מינהלת הבחירות שהוקמה בצבא. החל מיום שלישי השבוע חיילים מצביעים בכל מקום שבו הם נמצאים".
מתהדרים בסקרים
זה בדיוק מה שמרתיח את המתמודדות והמתמודדים ברשויות המפונות, שבהן לא יתקיימו הבחירות. להכניס קלפי לחיילים לרצועת עזה המדינה יכולה, אבל להביא קלפיות ניידות לבתי המלון של המפונים, זה כבר מסובך מדי. וזו לא רק בעיה לוגיסטית: מתברר שנדרשים תיקוני חקיקה. התסכול גדול גם בגלל הזמן הרב עד הבחירות ברשויות המפונות: ב־19 בנובמבר השנה, בעוד תשעה חודשים.
את משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום יישובי קו העימות, פגשנו ביום שלישי במכללה למינהל בראשון־לציון, שם השתתף בוועידת התקומה והחוסן הלאומי של קבוצת "ידיעות אחרונות". שתינו קפה והסתכלנו על הצעירים והצעירות שחצו את הרחבה. במרכז ובמרבית האזורים בארץ חזרו החיים לשגרה, אבל בצפון הרחוק ישנה הדממה מוחלטת. ביום שלישי הקרוב יתקיימו אצלו במועצה בחירות חלקיות. בחלק מהיישובים הגיעו להסכמה בנוגע לרשימות לוועד המקומי ולא יתקיימו בהם בחירות. גם לראשות המועצה לא יתקיימו בחירות כי דוידוביץ הוא המועמד היחיד. בחירות יתקיימו רק ביישובים שבהם מתמודדות יותר מרשימה אחת לוועד המקומי. אבל מטה אשר היא לא הסיפור אלא הצפון כולו. "זה אות קין למדינה שלא יהיו בחירות ברשויות קו העימות בצפון ובעוטף", אומר דוידוביץ. "בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדת הפנים של הכנסת והגיעו ראשי רשויות מפונות. הגיעו אלון דוידי משדרות, איתמר רביבו מחוף אשקלון, תמיר עידאן משדות נגב, היה ייצוג נכבד לרשויות ולמועצות המפונים. כולם ביקשו את אותו הדבר, תנו לנו להשתתף בבחירות המקומיות. כל ראשי הרשויות אמרו: 'אנחנו יודעים איפה התושבים שלנו, איפה נמצאים אילו שנשארו בבתי המלון ואיפה אלו ששכרו דירות, אנחנו יודעים לאתר את כולם. מה הבעיה לשלוח קלפיות ניידות? שהתושבים יצביעו במעטפות כפולות כמו החיילים בצבא'. יושב ראש הוועדה ח"כ יעקב אשר (יהדות התורה) אמר שלפי החוק רק חיילים יכולים להצביע במעטפות כפולות. ענינו, 'אז תתקנו את החוק, הקואליציה הזו הוכיחה שכשהיא רוצה היא יודעת להעביר חקיקה במהירות שיא. הבוחרים שלנו נמצאים בארץ, הם לא נעדרים'. כולם רצו בחירות עכשיו, אבל הוועדה החליטה לא להיכנס לתיקוני חקיקה בזמן שנותר עד לבחירות.
"אחד מיסודות הדמוקרטיה זה קיום בחירות לכולם, לכל בעלי זכות הבחירה. זו ליבת הדמוקרטיה. העובדה שחלק מתושבי המדינה לא יוכלו להצביע ביום שלישי היא כתם בהיסטוריה של מדינת ישראל. אם חיילים יכולים להצביע בחאן־יונס אז למה אנחנו לא? או שעושים בחירות בכל הארץ או שדוחים בכל הארץ. למה לעשות אפליה בין אזרח לאזרח? גם ככה הפקירו את ביטחון תושבי הצפון למען שקט מדומה", חתם, "למה להמשיך לתת לנו להרגיש שאנחנו אזרחים סוג ב'?"
הוא היה נסער כשנפרדנו. שעתיים אחר כך, בזמן שהיה תקוע בפקקים בדרך חזרה הביתה לצפון, התבשר שכטב"ם של חיזבאללה התרסק בחצר הבית הצמוד אליו במושב בוסתן הגליל.
יחזקאלי וממן נפרדו מהשמאים של מס רכוש והלכנו לשבת בבית של יחזקאלי. הוא גר בשכונה החדשה יובלים, לא רחוק ממקום הנפילה בליל חמישי. אשתו והילדים בבית מלון בירושלים. גם אשתו וילדיו של ממן התפנו מהעיר. הם במלון בטבריה. כל אחד מהם קיבל שני מנדטים בבחירות הקודמות, שניהם הצטרפו לקואליציה של ראש העירייה אביחי שטרן. ממן קיבל תואר סגן ואחריות על תחום הספורט ועל תחום קשרי חוץ וממשל, יחזקאלי קיבל נוסף לסגנות גם ממלא מקום ראש העירייה, את תיק החינוך, תיק ההנדסה וראשות הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. "היינו כולנו באמצע קמפיין", אומר ממן, "כשאני עצמי הרגשתי מאוד טוב עם הרשימה שהרכבתי. אני חבר המועצה הכי ותיק פה, 15 שנה כבר. המלחמה תפסה אותי במומנטום מעולה, הסקרים נתנו לי שלושה מנדטים. ולהביא שלושה מנדטים בקריית־שמונה זה ממש לא קל, יש לנו 12 רשימות שמתמודדות".
יחזקאלי אומר שהוא מקפיד להגיע לכל אתרי הנפילות בעיר ולבקר את המפונים בבתי המלון. זה לא פשוט. יש למעלה מ־220 בתי מלון מאילת ועד ראש פינה ואיילת השחר שאליהם התפנו יותר מ־20 אלף תושבים מהעיר. על התמודדותו על תפקיד ראש העירייה הכריז יחזקאלי כשישה חודשים לפני מועד הבחירות באוקטובר, שנה אחרי שפרש מהקואליציה של ראש העירייה. "לא תיכננתי להתמודד על ראשות העירייה אבל הקשבתי לתושבים שדחפו אותי לרוץ", הוא אומר, "הייתה כמיהה למנהיגות חדשה, אחרת. עשיתי קמפיין ברשתות ופנים מול פנים. סיפרתי מי אני, מה עשיתי, אני במידה רבה חתום על השכונה החדשה הזו. הייתי במגמת עלייה, הסקרים הראו שאנחנו שלושה מובילים בהתמודדות על ראשות העירייה, אני, שטרן וזפרני".
מעזה לרויאל ביץ'
את המתמודדת לראשות העירייה אביבה זריהן־ויצמן, דוקטור לעבודה סוציאלית, פגשנו למחרת בלובי של מלון רויאל ביץ' בטיילת של תל־אביב. בבחירות 2018 היא קיבלה מנדט והצטרפה לקואליציה של ראש העירייה בתמורה לתיק החינוך בעירייה. אחרי חצי שנה פרשה בגלל חילוקי דעות עם שטרן, ויחזקאלי נכנס במקומה. לדבריה, גם היא הייתה במומנטום מצוין. לפי הסקרים שלה היא זו שהייתה בשלישייה המובילה, יחד עם שטרן וזפרני. גם היא עסוקה בטיפול בתושבים המפונים, והקימה חמ"ל רווחה שמאויש בסטודנטים לעבודה סוציאלית במכללת תל חי, שם היא מלמדת. כמו יחזקאלי וממן, גם היא עצרה מיד את הקמפיין. אבל ברוב חלקי הארץ חזרו המועמדים לקמפיינים, גם אם בווליום נמוך, ואילו בקריית־שמונה אין כלום.
"נשארנו מאחור", אומר יחזקאלי, "המועצה בקריית־שמונה היא לעומתית, ראש העירייה איבד את הרוב במועצה, זה אך מתבקש שיהיו אצלנו בחירות. התחושה היא שהמדינה המשיכה הלאה בחיים שלה ורק אנחנו עצרנו. התושבים שלנו שנמצאים בבתי מלון בטבריה, בתל־אביב, בכל הארץ, יראו איך מתקיימות בכל הערים האלו בחירות ורק הם לא יבחרו. אפשר היה למצוא פתרון יצירתי".
לתושבים יש בכלל קשב לפוליטיקה מקומית, חשק להתעסק בזה?
יחזקאלי: "אני חושב שאנשים הבינו עד כמה דרמטי הוא תפקיד ראש העירייה. המשבר הזה חותך את כל מרכיבי החיים, חינוך, בריאות, רווחה, עבודה, תשתיות, כל התחומים. העיר קמה ונופלת על מי מנהל אותה. פגשת אותנו במקום נפילה, כמה ימים אחרי שהתפזר עשן הרקטה וכבתה האש. זה בדיוק הזמן שהאנשים שהבית שלהם נפגע נשכחים מאחור. כולם באים זמן קצר אחרי הנפילה, מצטלמים והולכים. אני מקפיד להישאר בקשר, לבוא עם מס רכוש ולוודא שהם הוגנים".
ממן: "דווקא בגלל המשבר הזה היה צריך ללכת לבחירות כמה שיותר מהר, כדי שראש העירייה והנהלת העיר ייהנו מאמון מחודש של התושבים. העיר שלנו זקוקה לשיקום. זה מצב שמחייב קונצנזוס סביב ראש העירייה".
זריהן־ויצמן: "שכחו מאיתנו, מאנשי קריית־שמונה, שלומי, שתולה, מרגליות. זה העניין. שלושה חודשים הייתי במלון אגמים באילת, לפני חודש עברנו למלון בתל־אביב. הבן שלי השתחרר אז בדיוק מסדיר, שלושה חודשים הוא לחם בעזה. באתי לאסוף אותו מתחנת סבידור. הוא אפילו לא חזר הביתה, ישר לחדר שלנו במלון. שלושה שבועות הוא ישן איתנו, עם ההורים שלו והאחיות שלו".
רגע, איפה הוא עכשיו, איתכם בחדר?
"חדר ליד, 301 קומה 3. קיבלנו אותו אחרי שדיברתי עם מנכ"ל המלון. אמרתי לו, 'תקשיב, הילד יצא עכשיו מעזה, הוא גבר, זה לא תקין שהוא ישן עם ההורים והאחיות שלו באותו החדר'. ובהיקש לבחירות, כולנו מבינים שיש מחיר למלחמה הזו ואנחנו משלמים אותו. אבל למה להוציא אותנו מהמשחק הדמוקרטי. הבחירות האלו מייצגות את השכחה מאיתנו. שנים שכחו אותנו בפריפריה, לא ראו אותנו ממטר, וגם עכשיו שכחו אותנו בבתי המלון. לפחות היו דנים איתנו על מועד אחר, מה פתאום זרקו אותנו לנובמבר?"
מחמישה נותרו שלושה
בסוף הגענו למושב עין הבשור שבמועצה האזורית אשכול, לבית של מיכל עוזיהו המתמודדת לראשות המועצה. בשבת הארורה באוקטובר הצליחה כיתת הכוננות של המושב להדוף את המחבלים על הגדר. ליישובים השכנים לא היה את המזל הזה.
גם באשכול וגם במועצה השכנה שער הנגב התנהל מאבק בין המתמודדים לקראת הבחירות שהיו מתוכננות לסוף אוקטובר. מתקפת הפתע טרפה הכל, גם את המאבק הפוליטי המקומי. עוזיהו, 46, אומרת שהם היו חמישה מתמודדים. אחד פרש עוד לפני אוקטובר ואחרי הרצח של תמר הם נותרו שלושה, כולל ראש המועצה המכהן, גדי ירקוני.
הכרת אותה?
"בטח, היכרות שהלכה שנים אחורה. היא הייתה אישה מקסימה, אקטיביסטית חברתית עם תשוקה לעשייה, מבינה אמנות ותרבות, עסקה בזה המון".
איך היה להתמודד מולה?
"היה פייט הגון, מכבד מאוד, ענייני. הציבור פה לא מכבד ירידה למקומות נמוכים וקמפיינים אגרסיביים".
עוזיהו, שעבדה ברשות לפיתוח הנגב בקידום התיירות באזור הדרום והייתה העוזרת של ירקוני בראשית הקדנציה שלו כראש מועצה, אומרת שהסקרים הראו שיש לה יתרון בולט על שאר המועמדים. "אבל זה כבר לא רלוונטי. הכל השתנה. נרצחו פה באשכול 215 תושבים ו־128 נחטפו. כולם מכירים את כולם, זו מועצה מאוד משפחתית, כולם מחוברים לכולם דרך בתי הספר, הגנים והחוגים. בעלי עמיר גדל בגבולות אבל מכיר את רוב התושבים בניר עוז. יש לנו המון חברים בכיסופים. בכל מקום. ויש לנו עוד שבויים בעזה, למעלה מ־50. קיבלנו חתיכת מכה. ועדיין, רוב המתמודדים וראשי הרשויות המפונות בדרום רצו בחירות במועדן או כמה שיותר מהר. כשמדברים על שיקום קהילות באזור מוכה אסון אז קודם כל צריך שיהיה אמון במנהיגות. אני לא ממציאה את הגלגל. אמון במנהיגות המקומית הוא הדבר הכי חשוב כדי לצאת לשיקום אפקטיבי. הייתי מוכנה שיפתחו את הרשימות כדי לתת הזדמנות לדמויות מנהיגותיות חדשות להצטרף להתמודדות. האמון המחודש הזה הוא סופר־חשוב. היום כל החלטה שמתקבלת ברמה המקומית נחשדת מראש כהחלטה לא עניינית, גם אם היא הכי מקצועית. קשה להוביל שיקום באווירה כל כך חשדנית, באווירה של קמפיין מתמשך.
"ויש עניין נוסף. ב־7 באוקטובר לקחו לנו את הביטחון, את הזכות לחיים, את הקהילות, את הבתים שלנו שהיו המקום הכי בטוח עבור כל אחד מאיתנו. אנחנו חיים מאז בחוויית חוסר אונים מתמשכת, ומה זה בחירות? זו זכות יסוד בסיסית, הדבר הכי הפוך לחוסר אונים. זה לקחת אחריות על החיים שלך, על הקהילה, לזכור שיש לך מסוגלות להשפיע. ואת הזכות הזו לקחו מאיתנו".
אנשים כאן היו יכולים לחשוב על זה בכלל? ללכת להצביע למועצה?
"תראה, זה לא אידיאלי. אנשים בניר עוז עסוקים בחטופים שלהם. בבארי רק התחילו להרוס בתים שנחרבו כדי להתחיל בשיקום. רוב הקהילות מפוזרות. אבל זה לא אומר שאי־אפשר לעשות בחירות. בכפר עזה היו לפני כשבועיים בחירות להנהלה הקהילתית והיה אחוז הצבעה יפה. ברעים החברים הצביעו על צירוף משפחות חדשות. הפרוצדורות פה מתנהלות כחלק מהמשכיות החיים. בכל הארץ אין סבלנות לבחירות האלה ובכל זאת עושים אותן. חבל שמאיתנו זה נמנע".
הרמנו טלפון למפקח הארצי על הבחירות, גאנם.
ישנה טענה שאם אתם יכולים לאפשר לחיילים שנמצאים בלחימה בחאן־יונס להצביע, אז אפשר היה גם לקיים בחירות ברשויות המפונות, להביא אליהן קלפיות ניידות.
"מכל מקום שבו הבחירות נדחו", אמר, "קיבלנו מסרים סותרים על פי האינטרס הפוליטי של המעורבים. יש כאלה שהאינטרס שלהם לקיים בחירות כבר עכשיו ויש כאלה שהאינטרס שלהם הוא לדחות את הבחירות כמה שיותר. השיקול שלנו הוא אחד, לא פרטני, והוא ללכת לפי הכלל ולפיו ברשויות שמהם פונו תושבים, כלומר שהם לא נמצאים בבית, הבחירות יידחו לנובמבר בתקווה שעד אז הם יוכלו לחזור הביתה ולהצביע. זה חלילה לא מתוך 'שכחה', ההפך, זה אך ורק מתוך התחשבות".
