למרות ש"הצינור" הפכו ל"פקין אקספרס" וגיא לרר מורח את תחקיר "התכתבות האמהות" לאורך כל השבוע כאילו שזאת פרשת ווטרגייט 2, מהפרטים שכן פירסמו אמיר שואן ורוני אבירם אפשר לדבר על פברוק וחשד להונאה. אבל עם כל הכבוד לשתי הנשים המעורבות, הסאגה הגרוטסקית היא שיעור מאלף על הקלות שבה ניתן לעורר "סערה" ברשתות ולגרום לגופי תקשורת מסורתיים לרוץ אחריהן (מודל ש"הצינור" שיכללה לאמנות מפוקפקת למרבה האירוניה), תוך כדי התעלמות מסימני שאלה ואף התעקשות שהכל בסדר.
בשבוע שעבר, עת פרצה המהומה, פורסמו אייטמים בטלוויזיה ובאתרים מרכזיים, בהם N12 ו־ynet. החיפזון, כידוע, מהשטן, והוא ממש לא אוהב להמתין עם סיפור כה עסיסי, על אמא עשירה להחליא שדורשת מאמא ענייה להפליא שלא תביא את בתה למסיבת יום הולדת. אולם דווקא בגלל מרכיב הזמן, לא ברור איך האירוע הגיע לחדשות קשת והוצג כדברי אלוהים חיים: יונית לוי המזועזעת הפנתה לכתבה של ציונה דסטה, שהתייחסה לאמיתות ההודעות כמאה אחוז בטון יצוק. אגב, בחדשות כאן עבדו על אייטם למהדורה אך הוחלט לא לשדרו עקב הסירחון. גם בחדשות רשת נמנעו לאחר שכבר קידמו דיווח בנושא במהלך הפרסומות.
והנה למחרת, כשהערפל הלך ונעשה סמיך, דסטה לא ויתרה. "אין שום סערה ואין שום פייק... בדקתי, סמכו עליי!" כתבה בעמוד הפייסבוק שלה, שם סיפרה על שיחות עם האמא המדוברת ו"הילדה" (לפי "הצינור" אין לאמא ילדה בגיל בית ספר), תבעה את עלבונו של "עם ישראל בשיא תפארתו" וחתמה בטיפ: "חבל להפיץ פייק ואז לרדת מהעץ. זה מוזיל את מקצוע העיתונות. סתם עצה מעיתונאית קטנה". דסטה מצטנעת: זאת לא "סתם עצה" אלא עצה מצוינת. לכן היא מובאת כאן, כי הפוסט נמחק.
דסטה לפחות ניסתה להגן על כתבה שלה. אדוה דדון, לעומת זאת, טרחה לעדכן את עוקביה באווירת "נכנסתי לאירוע": "בדקתי לעומק את סערת 'הודעות האמהות'. לסיכום: לא מדובר בהונאת תרומות, אלא בסיפור שיצא מפרופורציות". אחרי שפירטה גרסאות די קלושות שנועדו לחזק את מסקנתה, גם דדון חתמה במוסר השכל: "זהירות לא רק לפני שתורמים, גם לפני שמפרסמים משהו שאמינותו מוטלת בספק". מילא שזאת מסקנה משעשעת אחרי המופע הגרוטסקי שלה בעזה ("יש כאן בובת דובי שבה כנראה הוחבא אמל"ח"): מתברר שגם ה"בדקתי לעומק" של דדון, רודפת נוכלים למחייתה, נכשל במבחן של עצמה.
"כולנו קיבלנו שיעור", סיכמה דדון אתמול, כנראה בשם האומה. אלא שה"שיעור" אינו זהה ל"כולנו": יש מאיתנו שצריכים לבדוק למה דחוף להם להפיץ תכנים כאלה. אחרים יתהו אם ההיסחפות נובעת מהתשוקה להרגיש נעלים על הזולת, אפילו אם הוא דמיוני. אבל במקרה של התקשורת בכלל וחדשות קשת בפרט הלקחים אחרים לגמרי.
בקטנה
לאחר שפחתו דרמטית הסיכויים לראות באותה מסיבת עיתונאים את ראש הממשלה, שר הביטחון והשר בני גנץ, כל אחד מהם נושא הצהרה ומשיב לשאלות ביום אחר, בדרך כלל קצת לאחר שבע בערב. עם כל הכבוד, אחרי ארבעה חודשים וחצי של מלחמה, אין באמת סיבה להסתפק בזה במקום שיישבו לראיונות ויענו על יותר משאלה־שתיים (או חנופה־שתיים במקרה של ערוץ 14 ונתניהו). את זה הם אפילו יכולים לעשות באולפן בשמונה בערב.
