ביום שלישי התיישב אלי ("עזוב שם משפחה"), פעיל ליכוד, לקפה של בוקר בשדרות. חודש עבר מאז החליט לשוב לעיר. "נמאס לי מהבית מלון, הגיע לי עד כאן", הוא אומר ולוקח עוד שאכטה מהסיגריה, "אני סומך על צה"ל, על ראש הממשלה, החלטתי שאני חוזר הביתה".
אלי הוא ביביסט מוצהר, מאמין מצד אחד שנתניהו יכול להתאושש פוליטית מאירועי 7 באוקטובר, אבל מצד שני מתקשה לחיות עם חברי הכנסת של הליכוד שעוטפים את ראש הממשלה. "אני לא יודע מתי יהיו בחירות, אבל עם הקאדר הזה לא ננצח. ביבי אולי קוסם, אבל אלה עובדים בלעשות לו נזק. תראה מה היה לנו רק בתקופה האחרונה, דיסטל שפותחת, טלי וההמצאות, אמסלם והוודקה, מאי גולן והתמונת עירום, מי אתם? מה אתם? יש לנו היום את הרשימה הכי חלשה בתולדות הליכוד".
יכול מאוד להיות שאת מה שמבין אלי, מבין גם נתניהו. אולי בשל כך שלח שליחים בדרגים בכירים מאוד, לאחד, משה כחלון, כדי לבדוק אופציה לקאמבק. גם היום יש לא מעט אנשים שרואים בכחלון את ה"ליכוד האמיתי", מזרחי מגבעת אולגה שצמח מלמטה, חברתי, כלכלי, עם קבלות. שם שהיה יכול בהחלט לחזק את רשימת הליכוד בימין הרך. רק שספק אם כחלון ירצה לחזור לזרועות נתניהו. "סיכוי נמוך מאוד, כמעט אפסי", אומר בכיר בליכוד, "יותר הגיוני שהוא יגמור בשותפות במחנה הממלכתי, עם גנץ ואיזנקוט. שם הוא יכול להיות החתיכה החסרה בפאזל, שחקן חברתי־כלכלי שיבלוט בין הגנרלים. כזה שגם יכול למשוך, או לפחות להשאיר אצל גנץ, חלק ממצביעי הימין שחונים אצלו כרגע בחניון 40 המנדטים שלו".
רק שכדאי לזכור שני דברים חשובים: המשחק עוד לא התחיל בכלל. כרגע אין בחירות באופק, ועד שהן יגיעו כחלון ישמור את הקלפים קרוב לחזה. או כמו שאומר הבכיר בליכוד: "הכלל פשוט, עד שממשלה לא מפוזרת בשלוש קריאות - אתה סותם ת'פה". שנית, כחלון עדיין מסובך משפטית. רק השבוע התקבלה תזכורת לכך, כשדירקטוריון חברת החשמל אישר את בחירתו של דורון ארבלי ליו"ר. מה הקשר? הנה: ארבלי, שהיה מנכ"ל בנק הדואר, יו"ר שיכון ובינוי ויו"ר רשות המסים, הצטרף במארס 2021 כדירקטור ליונט קרדיט ונחשב למקורב לכחלון, יו"ר יונט דאז. כחלון חשוד כיום בעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך ובעבירות של מרמה והפרת אמונים, וארבלי היה בין הנחקרים בפרשה יחד עם יתר בעלי התפקידים בחברה. ברשות החברות העבירו מסר שלא יתנגדו למינוי של ארבלי בחברת חשמל, אולי רמז לכך שגם החשדות החמורים נגד כחלון יסתיימו בסופו של דבר בסגירת התיק או בענישה שתאפשר לו לשוב למגרש הפוליטי.
אגב חתיכות בפאזל, בני גנץ איבד למעשה אחת כזאת, קוראים לה גדעון סער. מה שהחל בוויכוח קולני ערב הכניסה לממשלה על המקום בקבינט המצומצם, הסתיים בסכסוך של ממש. סער, וזה לא סוד, חשב שמגיע לו להיות שם. ערב הכניסה לממשלה הוא גם דרש זאת מגנץ מפורשות. עם כל הכבוד לגדי איזנקוט, סער חשב שהרקורד שלו בפורומים ביטחוניים ומדיניים לא נופל מהרקע הצבאי העשיר של הרמטכ"ל ה־21. גנץ סירב, סער ביקש ללחוץ על נתניהו להרחיב את הקבינט, גנץ טען שנתניהו לא מסכים, סער לא קנה את זה.
גנץ, מספר בכיר במחנה הממלכתי, לא מתרגש מהאבידה: "אלקטורלית, גדעון לא משפיע במיוחד ויש תחליפים. הוא גם הפריז בדרישותיו. הבעיה היא אחרת - במקרה של פרישה של גנץ מהממשלה שעוד תגיע, גדעון לא מחויב לכלום. אם יחליט להישאר, זה יקשה מאוד על גנץ להוביל לבחירות. לגדעון יש שלוש אפשרויות: לחזור לגנץ במחיר נמוך יותר, למצוא שותף פוליטי חדש, כמו יוסי כהן למשל, או להישאר בממשלה ולמקסם את האופציה עם נתניהו".
גנץ אמנם לא מתרגש, אבל בטווח הארוך הוא עוד עלול להצטער על הפרידה. במסדרונות לשכת רה"מ כבר משחקים עם הרעיון (הלא־דמיוני) של היפרדות חד־צדדית משר הביטחון גלנט ביום שאחרי המלחמה ומינוי סער במקומו.
עד כמה מתוחים היחסים בין השר לביטחון לאומי לראש הממשלה? בחדשות התאגיד פורסם בתחילת השבוע שמזכיר הממשלה יוסי פוקס התעמת עם ראש המטה של בן גביר חנמאל דורפמן בחשד שהאחרון הדליף מהישיבה שעסקה בהיערכות הביטחונית לקראת רמדאן. דורפמן כמובן הכחיש, אך מתברר שלעימות בין השניים קדם אירוע נוסף. בפתח הדיון הרגיש התבקש בן גביר לחתום על טופס שו"ס - שותפי סוד, מסמך שלרוב מוחתמים עליו אנשים שנחשפים למידע מסווג על אודות פרויקט, מבצע, אמל"ח או שיטת פעולה רגישים. כל אחד מהחותמים מוגדר כשותף סוד, והמסמך מאפשר לנקוט הליכים משפטיים ופליליים נגד מי מהם שידליף. נוהל שכיח בדיונים רגישים.
גורמים שנכחו בדיון מספרים כי בן גביר הקשה על המזכיר הצבאי אבי גיל בעת שזה ביקש ממנו לחתום, "אין לי בעיה לחתום", אמר השר, "אבל קודם, אני אשמח לראות שגם שאר הנוכחים חתמו על המסמך". בן גביר כיוון ספציפית לראש הממשלה, מזכיר הממשלה והמזכיר הצבאי עצמו. לטענת הנוכחים, בן גביר פנה מספר פעמים וביקש לראות את החתימות, אבל אלה לא הוצגו והוא לא חתם. שאר הנוכחים חתמו על הטופס.
בסיומו של הדיון הופצו שני נרטיבים: הראשון - שעמדתו של השר בעניין ההגבלות בהר הבית התקבלה בניגוד לעמדת גורמי הביטחון, והשני - שעמדת המשטרה היא זו שהתקבלה ושהיא לא דומה לדרישות שהציג בן גביר. האמת נמצאת איפשהו באמצע, אבל אירוע החתימה שלא הייתה בעצמו מהווה עוד דוגמה ליחסים המורכבים שמנהלים ראש הממשלה והשר. מצד אחד, נתניהו חייב את בן גביר כדי לשמור על הממשלה, ומצד שני נאבק מולו על אותו בייס פוליטי. קשה להעריך בדיוק עד כמה היחסים הללו מפריעים להתנהלות התקינה, אבל מה שבטוח - שוס גדול זה לא.
ממשרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בדיונים בהם הנוכחים נדרשים לחתום על טופס שו"ס - גם ראש הממשלה וצוותו אשר משתתפים בדיון חותמים". מלשכת השר בן גביר נמסר: "השר אינו נוהג לפרט על מה שהתרחש בחדר הסגור, גם אם הדברים מעוררים סימני שאלה".
