בתריסר החודשים שחלפו מינואר 2023 עלה מדד המחירים הכללי ב־2.6% ומדד הליבה, שאינו כולל ירקות, פירות ודיור עלה ב־1.9% בלבד. קצב שנתי מתחת ליעד הממשלתי של שני אחוזים. ההתפתחויות בארבעת חודשי המלחמה חשובות במיוחד. לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המגמה של האינפלציה השנתית מאז אוקטובר היא 1.7% וקצב אינפלציית הליבה רק 1.4%. הידד לבנק ישראל ונגידו; הממשלה לא תרמה דבר לבלימת המחירים.
התקשורת לא הקדישה לניצחון הזה מקום מיוחד. הידיעות נדחו לקרן זווית, אולי מפני שסתרו את הדיווחים החוזרים ונשנים על גלי התייקרויות ועל היצרנים, היבואנים והסוחרים המנצלים את המלחמה כדי לעלות מחירים ללא בושה. חלקם ראויים לכל גינוי, אבל מולם נאצלים יצרנים וסוחרים אחרים להוריד מחירים, כדי לשרוד ולמכור. והמאזן, מסתבר, נוטה לטובת הצרכן.
שני סעיפים בסל הצריכה זכו למעקב ביקורתי במיוחד, המזון והטואלטיקה. כשצוללים לתוך נתוני האינפלציה המפורטים מתגלה התמונה הבאה: המזון, חוץ מירקות ופירות, אומנם התייקר מינואר 2023 עד ינואר 2024 ב־3.5%, כאחוז אחר מעל השינוי במדד המחירים הכללי, אך הייקור התמקד במוצרים מהחי, בשר, דגים, ביצים וחלב. מחיריהם מושפעים ישירות ממחירי תשומות חקלאיות. לעומת זאת מעדני חלב לכל סוגיהם התייקרו רק ב־1.7%, ביסקוויטים רק 0.5% (בשנה!) וממתקי שוקולד הוזלו ב־0.1%.
באשר למוצרי רחצה וקוסמטיקה (המקבילה הסטטיסטית לטואלטיקה), אלו התייקרו במהלך שנה שלמה ב־0.4% ותרמו דווקא להאטת האינפלציה הכללית.
לא מעט נכתב על קושי של הציבור להעריך נכונה את מגמת האינפלציה. רובנו משוכנעים שקצב ההתייקרויות לפחות כפול מהשינוי בפועל במדדי המחירים שמפרסמות הלשכות לסטטיסטיקה. ההסבר המקובל להטיות: הצרכן זוכר מגוון צר של מחירי מוצרים הנרכשים תכופות במרכול הקרוב למקום מגוריו ומשליך מהם על האינפלציה הכללית. הוא גם "זוכר" יותר טוב את ההתייקרויות ונוטה לשכוח מההוזלות, בין השאר מפני שהחברות ממעיטות לדווח עליהן בפרהסיה (מעדיפות להכריז על "מבצעים") וגם מפני שכמעט ואין לכך הד תקשורתי. יש "הטיה תקשורתית קבועה לטובת מה שמכונה גלי התייקרות", מזהירים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בסקר דעת קהל שערכה אחת מחברות המזון לפני כשנה נשאלו המשתתפים בכמה, לדעתם, התייקר גביע קוטג' בשמונה השנים מתחילת 2015. התשובה הממוצעת הייתה ייקור של 12%. בפועל גביע קוטג' הוזל באותו פרק זמן ב־2.5%. משתתפי סקרים אחרים "זכרו" התייקרות משמעותית של דבש, קפה נמס, חומוס וקורנפלקס. לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה, המוצרים הללו לא התייקרו כלל בין 2015 ל־2023.
כאשר התרשמויות מחליפות את המידע הכלכלי־סטטיסטי, אחת המשימות החשובות של תקשורת אחראית היא לא להיגרר אחריהן ולבטח לא להעצים אותן. להימנע מהכללות מופרכות — תמיד אפשר למצוא מוצר שהתייקר בשיעור חריג אבל גם אחד שהוזל בשיעור חריג — ובעיקר להסביר את ההבדל בין סל צריכה כלל־ארצי של משפחה ממוצעת המשמש בסיס למדדי מחירים, לבין סל קניות משפחתי־אישי בחנות השכונתית הקבועה.
כדי להנגיש ולהעמיק את המידע על מדדי המחירים והשינויים ברכיביהם חנכו השבוע בנק ישראל והלשכה לסטטיסטיקה אתר משותף מיוחד, תחת הכותרת הלא־מוצלחת בעברית־אנגלית "דשבורד מחירים". כלכלנים יוכלו ללמוד ממנו על קצבי התייקרות של קבוצות מוצרים ושירותים; הקהל הרחב יתקשה לעקוב אחר הדיאגרמות ולהסתדר עם ההבחנה בין רכיבי מדד "סחירים", כלומר כאלה שיש להם שוק עולמי, ל"לא סחירים", שהם בעיקר, אבל לא רק, שירותים מקומיים כמו חינוך ובריאות, תשתיות כמו חשמל ומים ודיור. הסיווג הזה משאיר המון קצוות פרומים, כפי שנקבע במחקר של בנק ישראל עוד ב־1990.
ומה הלאה? פעילים בשוק מטבע חוץ מצפים להורדת ריבית של בנק ישראל בשבוע הבא ולכן מוכרים שקלים ועוברים לדולרים. עד מאי, להערכתם, נראה ירידה סטטיסטית נוספת בקצב האינפלציה השנתית וזאת משום שמדדי המחירים בפברואר, מארס ואפריל 2023 היו גבוהים באופן חריג, הרבה מעל למדדי המחירים החזויים כעת לאותם החודשים. לא בלתי־סביר להניח לכן שבאביב נתקרב לקצב אינפלציה שנתי של 2%. ל־2024 כולה מצפים בשוקי ההון לאינפלציה בין 2.5% ל־2.7%.
ניצחון זה כן, מוחלט עוד לא.
פרשת פגסוס הפולנית
בהיותי בפולין בשנה שעברה נחשפתי לפרשת תוכנת הרוגלה הידועה מתוצרת חברת הסייבר הישראלית NSO, פגסוס שמה. כזכור, "כלכליסט" דיווח לפני שנתיים על חשדות לשימוש בלתי־חוקי/בלתי־מאושר של המשטרה בתוכנה מסוכנת זו המאפשרת פריצה חשאית לטלפונים ניידים והשתלטות מלאה עליהם מרחוק. המשטרה הכחישה, ועדה בדיקה מקצועית לא מצאה חריגות זדוניות מהנוהלים. מצאה בלגן. בינתיים התפרסמו מחוץ לישראל רשימות ארוכות של מספרי טלפון החשודים בהדבקה על ידי פגסוס והחברה נקלעה לקשיים כלכליים ותדמיתיים, נכנסה לרשימה שחורה של הממשל האמריקאי. בכיריה נשבעו שמוצריהם נמכרו באישור גוף ממשלתי המוסמך לכך ושימשו למטרות לגיטימיות בלבד. נראה היה שפרשת פגסוס מוצתה, גם אם שר המשפטים לוין עדיין חולם להחיותה.
אבל בפולין השערורייה קיימת ובועטת. בבחירות סוערות לשני בתי הפרלמנט באוקטובר אשתקד ניצח גוש של מפלגות אופוזיציה דמוקרטיות וכונן ממשלה חדשה בראשות דונלד טוסק, פוליטיקאי ליברלי כריזמטי ששימש בעבר כנשיא האיחוד האירופי. המטאטא החדש ניגש במרץ לניקוי האורוות, לטיהור המנגנונים הרקובים שהותיר המשטר הישן. בינואר הוקמה שם ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת השימושים שעשו בעבר שירותי הביטחון הפולניים ברוגלה הישראלית כדי לפרוץ לעשרות ניידים של פוליטיקאים, דוברי האופוזיציה, פעילים חברתיים, חוקרים של מבקר המדינה וגנרלים בצבא פולין. בעיקר לברר האם הפריצות וה"הדבקות" של סמארטפונים נעשו בהנחיה וגיבוי של שרי ממשלה ובראשם שר המשפטים דאז זביגנייב ז'וברו, שכיהן אחרי המהפכה המשפטית הפולנית גם כפרקליט המדינה וכממנה שופטים.
גורמים בוועדה מספרים שפרשת פגסוס התחילה בפגישה בין ראש הממשלה נתניהו לבין ראש ממשלת פולין שידלו (ממפלגת "חוק וצדק" הלאומנית־שמרנית) ביולי 2017, שבמהלכה אישר נתניהו למכור לשירותי הביטחון הפולניים זיכיון להפעלת פגסוס, כנראה בתנאי שהשימוש יעזור במלחמה בטרור ובפשע המאורגן. התשלום, על סך כ־43 מיליון זלוטי — זהה בשקלים — הוסתר מהחשבים של משרד האוצר הפולני. לפי החשד, תנאי הזיכיון הופרו כששר המשפטים, ראש "הסוכנות למאבק בשחיתות" CBA ובכירי ממשל נוספים אישרו את מסע הפריצות הפוליטיות לטלפונים ניידים שהגיע לשיאו לפני הבחירות הכלליות ב־2019 .
כנחקר ראשון הוזמן לוועדה בראשות חברת הפרלמנט ממפלגת השמאל־מרכז, מגדלנה סרוקה — מנהיג חוק וצדק בשנים 2015־2023 יארוסלב קאצ'ינסקי, עד לא מזמן האיש החזק בפולין, מסית, פופוליסט ודמגוג. הוועדה התכנסה לראשונה השבוע; רשימת המוזמנים תהיה ארוכה.
מה זה נוגע לנו? ובכן, גורמים בוועדת החקירה הפרלמנטרית בוורשה מודאגים במיוחד מהעובדה שהחומרים שנאספו באמצעות ההפעלה של פגסוס במסגרת הזיכיון שנמכר לפולנים "נמצאים במלואם רק על שרתים של החברה בישראל. בידינו קצה הקרחון", מוסיפים חברי הוועדה, "והמפתח נמצא אצל הישראלים".
הפרשה צוברת תאוצה והיא מתגלגלת לפתחה של ישראל.
