ההחלטה של בנק ישראל להשאיר את הריבית ברמתה הגבוהה יחסית מעידה על אמון ביכולותיו של המשק הישראלי להתאושש בכוחות עצמו מניזקי המלחמה, ולשוב במהרה לפעילות תקינה ולמסלול הצמיחה. אילו סברו בבנק ישראל אחרת, לאמור, שהמשק על סף משבר, שהוא מתקרב למיתון חריף, שהגירעונות מעמיקים והתפקוד צולע, הריבית הייתה יורדת ויורדת חזק.
במילים אחרות: הורדת ריבית הייתה מעידה על חששות של הבנק המרכזי מחולשת הכלכלה, בשעה שאי-שינוי בריבית מעיד על חששו מהמשך האינפלציה שתישאר בחודש-חודשיים הקרובים טיפה מעל לאמצע היעד שקבעה הממשלה. וזו בהחלט עדות לעוצמת ההתאוששות ולא לחולשתה.
האם בנק ישראל צודק בתחזיותיו? זאת נדע רק בתחילת הקיץ. בחודשים פברואר-מארס-אפריל בשנה שעברה נרשמה אינפלציה מצטברת גבוהה, שככל הנראה לא תקרה השנה. מכאן שהקצב השנתי שלה, צפוי לרדת ולהתקרב ל-2%. אחר-כך תתכן קפיצת מה במחירים. מכל מקום אין להפריז בחשיבות ההחלטה שעמדה על הפרק. שינוי או אי-שינוי של רבע אחוז אין בו דרמה באף כיוון.
אפשר בהחלט להבין מדוע בנק ישראל מעדיף לטעות על צד אי שינוי בריבית. ראשית, זו לכל היותר טעות קטנה שניתן לתקנה בעוד חודש, כפי שרמז – כמעט הבטיח – הנגיד עצמו. שנית, השארת הריבית ברמה של 4.5% תפעל לחיזוק השקל מול הדולר. ושלישית, אין בהחלטות הריבית סימטריה – מנקודת ראות של תגובת הציבור קל יותר להוריד ריבית מאשר להעלותה בחזרה.
טוב היה גם לשמוע את הנגיד מסביר את העדרות האימפקט של הורדת דירוג האשראי על שער השקל ועל תפיסת המשקיעים את המשק הישראלי ואת מיקוד דאגתו בגודל תקציב הביטחון, כולל קריאתו לכינון ועדה רחבה לקביעת תוואי תקציבי הביטחון, דבר שעשוי גם להשפיע על החלטות הסוכנויות לדירוג אשראי.
לסיכום: הנגיד ובנק ישראל מאמינים ביכולתה של הכלכלה לחזור בהקדם לתוואי הצמיחה, למרות המלחמה. בתנאי, כמובן, שהתקציב, שהוא קרא לאישורו, יתמוך בצמיחה.
