למעסיקים יש זכות לאסוף ולהשתמש במידע ביומטרי לדיווח ולבקרת נוכחות עובדים במקום העבודה. עם זאת, איסוף המידע והשימוש בו חייבים להיעשות באופן סביר ומידתי, תוך יידוע העובדים וקבלת הסכמתם לכך – כך עולה ממסמך המדיניות שגיבשה הרשות להגנת הפרטיות ומפורסם עתה לראשונה ב"ממון". המסמך עוסק בנושא איסוף ושימוש במידע ביומטרי לבקרת נוכחות עובדים במקום העבודה, ומתייחס לסיכונים לפרטיות העובד/ת לצד זכות המעסיק לעשות שימוש במנגנון זה.
מידע ביומטרי מהווה למעשה מפתח אוניברסלי לזיהויו של אדם, שכן מדובר במידע שאנו נושאים עלינו באופן תמידי, אשר כמעט ואינו משתנה במהלך חיינו. "תופעת השימוש במידע ביומטרי, כמו טביעות אצבע ותווי הפנים שלנו, לדיווח ולבקרת נוכחות עובדים/ות במקום העבודה, היא תופעה שהולכת ומתרחבת", מציינים ברשות להגנת הפרטיות.
אין ספק שיש יתרונות בשימוש במידע ביומטרי, לרבות במקומות עבודה. עם זאת, שימוש שכזה מציב אתגר בכל הנוגע להגנה ולכיבוד זכותם של עובדים/ות לפרטיות. זאת, מאחר ושימוש שכזה עלול להיעשות שלא על יסוד הסכמה חופשית ומדעת של עובדים (וזאת בשל פערי כוחות שיש בינם לבין מעסיקיהם) וכמובן לזלוג ולהיגנב.
הרשות מבהירה כי איסוף המידע והשימוש בו חייבים להיעשות באופן סביר ומידתי, תוך יידוע העובדים וקבלת הסכמתם לכך, תוך יישום כללי אבטחת המידע וכן להימנע מלאסוף מידע ביומטרי של עובדים שאינו נדרש.
ברשות מציינים כי הבחירה בשימוש במערכות ביומטריות לבקרת נוכחות עובדים צריכה להיות מוצדקת ולהתחשב, בין היתר, בקיומן של חלופות אפשריות אחרות הפוגעות פחות בפרטיות העובדים. כמו למשל, שימוש בכרטיס עובד ללא שימוש במידע ביומטרי, התקנת מצלמות שאינן ביומטריות באזור שעון הנוכחות ובחינת צילומיהן רק שיעלה חשש כי עובד מסוים אינו מדווח בצורה אמינה על שעות עבודתו ועוד.
