אביהו מדינה מצית לנופר סלמאן עוד סיגריה. "זאת הפעם השנייה שאני מדליק אותה היום", הוא צוחק. "התאהבתי בך היום", אומרת סלמאן. "אתה מצחיק וחכם, העיניים שלך מזכירות לי את סבא שלי. יש בהן משהו מיושב, בריא, חכם וקליל. אני יכולה להבין למה אתה כל כך גדול. אתה כל כך צנוע, כל כך פשוט".
"רק אלוהים גדול", מצטנע מדינה.
סלמאן: "אתה גדול. אתה ענק. אני לא יודעת אם אתה מבין את זה".
"תמשיכי, תמשיכי", מבקש מדינה.
הוא לא כזה צנוע כמו שנדמה לך.
מדינה: "אני מאוד צנוע, לפעמים בצורה מגעילה. אצלי זה הכל בהיחבא. כשאני מגיע למקומות שיש בהם אירועים אני יושב ליד הדלת, ובורח כשהבום־בום מתחיל. יחסי הציבור שלי זה השירים שלי".
"כילדה ביליתי הרבה אצל סבתא שלי בשיכון המזרח בראשון־לציון, השכונה של זוהר ארגוב", אומרת לו סלמאן, שצעירה ממנו ב־50 שנה. "כשסבתא שלי הייתה פותחת את הרדיו היית שומע את אביהו מדינה, אבנר גדסי, שימי תבורי וזוהר. אני לומדת עכשיו מוזיקה ברימון וכשיהודה עדר (נשיא בית הספר) שמע שאני משתתפת בקונצרט לצידכם, הוא אמר שזה פשוט מטורף. היום אני עושה מוזיקה שהיא קצת אחרת. משלבת את העולם שלכם עם הדברים שקורים עכשיו — עם היפ־הופ ואר אנד בי. אם לא הייתי שומעת את המוזיקה הזאת לא הייתי מה שאני היום".
מדינה: "את עוד תחליפי אותנו".
סלמאן: "אני לא אחליף אתכם, אבל אני אשמר את המוזיקה שלכם".
המאבק טרם הוכרע
אנחנו יושבים בלובי של היכל התרבות בתל־אביב בו יתקיים ב־13 במארס המופע "הפרח בגני", שיפתח את פסטיבל צלילי חורף בהיכל התרבות. הפסטיבל, שיציין 66 שנה להקמת ההיכל, יימשך ארבעה ימים ויכלול 15 מופעים (בהם "היהודים", מרינה מקסימיליאן, אלון אולארצ'יק, קורין אלאל וחברים) בשלושת אולמות ההיכל — אולם לואי, אולם צוקר ומועדון סלע.
במופע הפתיחה "הפרח בגני", שיתוף פעולה ייחודי של היכל התרבות עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של מאסטרו תום כהן (הניהול האמנותי הוא של אתי אנטה־שגב), ישתתפו שורת אמנים — סלמאן, מדינה, שימי תבורי, אבנר גדסי, אסתר רדא ובר צברי — שיבצעו את הקלאסיקות הים תיכוניות הגדולות. בין השירים שיבוצעו: "הפרח בגני", "נפרדנו כך" ו"נכון להיום".
גדסי ממעט לדבר, במצוות הרופא שלו, בגלל בעיות במיתרי הקול, כדי לאפשר לו להשתתף בקונצרט. תבורי מגיע לשיחה טרוד, באיחור דיפלומטי של שעה. "לקחתי את יהודית לניתוח בעין בירושלים", הוא אומר. "היא בסדר ברוך השם".
כבר עברו הימים שהופעה בהיכל התרבות מהווה הוכחה להכרה בזמר הים תיכוני, אבל עבור ארבעתם, הופעה עם התזמורת הפילהרמונית על 80 נגניה עדיין מרגשת. "זה לא שניצחנו במאבק", אומר מדינה (75). "היום אנחנו כבר לא צריכים להוכיח מי אנחנו. זה כבר הוכח. היו ימים שהיינו חייבים להיאבק על הקיום שלנו. עדיין יש מקומות שלא משמיעים אותנו. אבל זה פחות קריטי, כי כל אחד יכול לשמוע ביוטיוב כל מוזיקה שהוא רוצה לשמוע. כל אחד וטעמו".
"כל עוד אין הפרדה בין המוזיקה הים תיכונית, לשאר סוגי המוזיקה זה הניצחון", אומרת סלמאן. "חשוב שיהיה מקום לכל הז'אנרים, העדות והצבעים. זה היופי שבנו. לא הייתי מקבלת את הצבע שלי אם לא הייתי נוגעת בכל כך הרבה עולמות".
"מעולם לא הייתה לנו בעיה עם הקהל, אלא עם התקשורת", אומר מדינה. "כשהיינו מוציאים שיר, היה קשה מאוד לפרסם אותו. כשיצא שיר חדש באגף המערבי, היית שומע אותו 20 פעם ביום. אותנו היו אולי משמיעים פעם ב־20 יום. את התקשורת לא הכנענו עד היום. עד היום היא נשארה עם טעמה המוזיקלי. כשאתה עושה עכשיו תוכנית בידור בטלוויזיה אתה חייב לקחת אותנו אם אתה רוצה רייטינג גבוה, אחרת אתה מפסיד כסף".
סלמאן: "אבל בתיאטרון הקאמרי העלו מחזמר משירי איל גולן".
"זו טיפה בים", אומר מדינה. "יש לי שירים כל כך יפים שאף פעם לא שמעתם, כי לא משדרים אותם. ברגע שהתקשורת לא תשמיע רק רוק ומערב, נרגיש בבית. היה אחד ברשת גימל שהיה משדר את המוזיקה הים תיכונית ביום שישי. הוא הפסיק לעבוד שם, ומי עורך את החמש שעות האלה? בוגר גל"צ שלא מבין בזה דבר ולא אוהב את זה. הוא מכניס כל כך הרבה דברים שלא שייכים לתחום הזה. מחמש שעות תוכנית יש שעתיים וחצי ד"שים. למה רק שדר אחד ולא עשרה שדרים שאוהבים את המוזיקה הזאת?"
שאלה טובה.
מדינה: "זה כמו בית המשפט העליון. יש 15 שופטים שמתוכם 13 מערביים. מה, זה לא פשע? מי מנהל משא ומתן עם הערבים? האירופאים, שלא מבינים ולא מכירים ולא יודעים בכלל לדבר איתם. למה לא לוקחים את אלו שבאו משם, שמבינים את המנטליות שלהם".
סלמאן: "אתה לא יכול לאכול סושי במקום שמנגבים בו חומוס".
מדינה: "אם היינו מנהלים משא ומתן עם גרמניה, היינו שולחים לשם תימני?"
אבל בממשלה יש שרים ממוצא מזרחי וממוצא מערבי.
"זה נכון, אבל ראש הממשלה קובע את המדיניות", אומר מדינה, "והוא לא יכול להבין את המנטליות של הערבים. הוא בא מאמריקה. לפחות הנושאים והנותנים צריכים להיות כאלה שמכירים את המטריה ולא מנותקים ממנה".
"השאלה אם הזמר הים תיכוני מקופח או לא כבר לא רלוונטית לטעמי, כי המוזיקה העכשווית היא תוצר של כל הסגנונות", אומר גדסי, בן גילו של תבורי. "אני חושב שגם היום, כמו פעם, קשה להתפרסם כי השוק מוצף בזמרים ובשירים חדשים שיוצאים כל יום במאות. כל מופע גורם לי להתרגש, אבל המופע הזה מיוחד כי הוא מחבר סגנונות מוזיקליים ממזרח וממערב וקהלים שונים, במיוחד בתקופה הקשה הזאת, שאנחנו זקוקים בה לחיבור".
תבורי: "הופעתי כבר עם תזמורות, בארץ ובחו"ל, רק שהן לא היו כל כך גדולות וחשובות".
"המופע הזה מביא אל הבמה את מיטב המוזיקה הים תיכונית בביצועים סימפוניים מיוחדים", אומרת דלית קורל, מנכ"לית ההיכל. "זהו שילוב שעוד לא ראינו כמוהו. אני מאמינה שהוא עתיד להוביל לחיבורים מעניינים נוספים בעתיד".
שולם, שולם לעולם
ויש עוד רגע מיוחד במפגש הזה. מדינה ותבורי, בן ה־71, חוזרים לשתף פעולה אחרי הסכסוך המתוקשר שלהם שפרץ עם הזכייה של מדינה בפרס ישראל, וההאשמות שהטיחו זה בזה, חלקן התייחסו ליהודית תבורי. "אני לא ברוגז איתו", אומר מדינה. "אני לא כועס עליו".
"השלמנו, אבל אנחנו לא מופיעים יחד", אומר תבורי. "אנחנו גם קרובי משפחה. אמא שלי היא ממשפחת מדינה".
מה אתם אומרים על המוזיקה של נופר?
מדינה: "לא שמעתי אותה אף פעם עד עכשיו כי אני לא שומע רדיו. אני גם לא נכנס ליוטיוב ולספוטיפיי. אני הסנדלר שהולך יחף. לא שומע כלום".
סלמאן משמיעה ביצוע יפהפה שלה לשיר "לבד יושבת" שכתב מדינה, אותו שרה בסדרה "היורשת". "מה אתה אומר, בוס?" היא שואלת את מדינה. "את שרה יפה מאוד", הוא מחמיא לה בתגובה. "יש לך נשמה".
סלמאן: "יש לי נשמה כי שמעתי אתכם. אתם זמרי נשמה אמיתיים. כששואלים אותי איזו מוזיקה אני שומעת, אני אומרת סקיצות. אני כל היום שומעת סקיצות שלי ועובדת על דברים חדשים. אני משחקת היום גם בתיאטרון (הבימה והתיאטרון הארצי לנוער) ואת הכסף שאני מרוויחה אני משקיעה במוזיקה שלי".
הם מתקשים להתמודד עם אסון 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיו. "התקשרה אליי בחורה ממושב רבדים וביקשה ממני לבוא להופיע בשבעה של אריאל אוחנה השם ייקום דמו", אומר גדסי. "הוא נפל ממש בתחילת המלחמה. הגעתי עם הבן שלי, שליווה אותי בגיטרה, ושרתי להם את השיר שהוא מאוד אהב, 'נפרדנו כך'. ההורים שלו חיבקו אותי, שרו איתי ובכו, וזה היה אירוע קשה מאוד. אי־אפשר היה שלא לבכות".
"הופעתי למפונים ולחיילים", אומר תבורי. "הייתי גם בבתי חולים. פרטתי על גיטרה ושרתי להם שיר־שניים, ויהודית הביאה להם מרק. בקרוב אני אופיע יחד עם משה דץ, שרי, דורית ראובני, סקסטה, עוזי פוקס ודוד קריבושי במופע 'שירים שנשארו', שירוץ בכל הארץ ונועד להעלות את המורל של העם".
סלמאן: "המלחמה תפסה אותי בבית, אחרי שלילה קודם כמעט ונסענו לדרום למסיבה אחרת. לקח הרבה זמן עד שהבנו באמת מה קורה. יש לי המון חברים שהיו שם במסיבה והתמודדו עם דברים איומים. אני מרגישה שהדור שלנו עבר כל כך הרבה אבֶל, הלוויות ואזכרות. מה שקרה בלתי נתפס. אחד הדברים שהצילו אותי במלחמה זה שבניתי מופע לחיילים ולמפונים במלונות, והסתובבתי איתו בכל מקום. הרגשתי צורך ללכת ולרפא".
מדינה: "הופעתי עכשיו למפונים בבתי מלון. במלחמות הקודמות לא הופעתי. נלחמתי. במלחמת יום הכיפורים הייתי מפקד טנק בסיני, בחטיבה 217, גדוד 113 של אסף יגורי. ב־13 באוקטובר, אחרי שטנק המ"מ גידי שאנן נפגע ויצא מכלל פעולה, אספתי אותו לטנק שלי. ב־8:30 בבוקר זיהיתי חמישה טנקים מתקדמים לעברנו. יריתי לעברם חמישה פגזי ח”ש וכל חמשת הטנקים חוסלו תוך שלוש דקות. ירינו פגזים גם על הנגמ”שים, וגם הם הושבתו. טיל שכוון אליי, פיספס ופגע במישהו אחר".
מה יהיה עם המדינה? המצב כאן קשה.
מדינה: "כל עוד יש לנו את הכלי המהמם, אל תפחד".
איזה כלי?
"העובדה שאין לנו ללכת. מדינות העולם לא יקבלו אותנו כמו שהן מקבלות את הפליטים הערבים. האנטישמיות גואה בעולם. הם ירצו לראות דווקא בהשמדת ישראל".
אביהו, כחתן פרס ישראל, מה אתה אומר על ההחלטה של שר החינוך יואב קיש לבטל השנה את חלוקת הפרס? זה לא צורם לך?
"הם החליטו שאת פרס ישראל השנה יעניקו לגיבורי החיל, חיילינו הקדושים, וזה מבטא את התוכנית הסדורה שלהם. הם לא רוצים להוזיל את הפרס ולהוסיף לו עוד קטגוריות".
מה עם הטענה שהשר קיש לא רצה להעניק את אחד הפרסים לאיל וולדמן, אב שכול, שהיה גם אחד ממובילי מחאת קפלן?
"אני לא מכיר את הפרשה הזאת ואני לא מתעסק בפוליטיקה ברוך השם. אני לא מקשיב לתקשורת. היא רק לטובת צד אחד. היא לא עושה את העבודה שלה כפי שהיא אמורה לעשות".
נניח. אבל למי שמתנגד כמוך לערוצי התקשורת המרכזיים בטענה שהם שמאלניים יש גם את ערוץ 14.
"יש ערוץ אחד שמזדהה עם הימין, וגם הוא מצדד חזק בצד אחד, כמו שהאחרים חזק עם הצד השני. כשאני רוצה לצרוך חדשות מהימנות, אני מקשיב לאיפה שאני נופל, זה מה שיש".
אביהו ושימי, מה דעתכם לחזור להופיע יחד אחרי המופע עם הפילהרמונית?
מדינה: "חלק מהקהל שלנו כבר לא חי. מי ימלא את האולם?"
תבורי: "וואלק, אני רואה בהופעות שלי אנשים בני 80. תאר לך בני כמה הם היו לפני 40 או 50 שנה. הם היו צעירים. גם אנחנו כבר לא צעירים. אני מופיע הרבה בבתי גיל הזהב. באים אליי בני 80 ואומרים, 'אנחנו 50 שנה אוהבים אותך'. איך רצו 50 שנה? איך הצעירות היפות של פעם הן כבר קשישות, כמוני". •
