החודשים האחרונים הוכיחו שללא הברית עם המעצמה החשובה בעולם ישראל הייתה עלולה לעמוד מול איום קיומי. לא פחות. ברגע הנכון התייצב ג'ו ביידן ובמופע מנהיגותי מדהים, גם במילים, גם במעשים, העניק לישראל גיבוי חסר תקדים. זה לא אומר שארה"ב צודקת תמיד.
כאשר הממשל האמריקאי מטיף לישראל מוסר על פגיעה בחפים מפשע, ומאיים לנקוט צעדים, צריך להזכיר לו את הדברים שאמר מי שהיה יו"ר המטות המשולבים, מרטין דמפסי: "אנחנו לומדים מישראל כיצד להגן על חיי חפים מפשע, משום שצה"ל עושה זאת טוב יותר מכל צבא אחר". הוא יודע על מה הוא מדבר. 71 אחוזים מההרוגים במלחמה בטרור היו חפים מפשע. ובכלל, לאחר שהאמריקאים חשבו שזה מוצדק לגרום להרס מוחלט של ערים כמו מוסול וא־ראקה כדי לעקור את הטרור, למרות שלא היה עליהם איום קיומי – מותר לישראל להגן על עצמה, כאשר האיום עליה הוא ממשי וקיומי.
ועדיין, ישראל לא צריכה לבעוט בממשל שהתמיכה שלו בה אדירה. אבל זה בדיוק מה שהיא עושה, עם ההחלטה המסתמנת, על הקמת למעלה מ־3,000 יחידות דיור ביהודה ושומרון. זה מה שאנחנו צריכים עכשיו? אצבע בעין לממשל האמריקאי? אלה לא ימים רגילים. מפלס העוינות לישראל מטפס לגבהים חדשים. יהודים בכל העולם משלמים את המחיר. רבים מהם מסתירים את הזהות היהודית. רבים חיים בפחד. אל נא נטעה. זה לא בגלל ישראל. זה בגלל טרלול מפחיד שעובר דווקא על החלקים הפרוגרסיביים בעולם החופשי. חמאס אולי מובס בעזה ובחאן־יונס, אבל רוחו פורחת בקמפוסים ובפסטיבלים.
המטורללים טוענים שישראל היא בכלל פרויקט קולוניאליסטי. זה כמובן שקר. ישראל קמה כמקלט ליהודים שנרדפו. פליטים הם לא קולוניאליסטים. מול המטורללים נמצאים ידידינו. הם מגינים בחירוף נפש על זכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. הם נגד מדינה דו־לאומית, "מהים עד הירדן" - כפי שהמפגינים צווחים בקמפוסים. ולכן הם גם נגד התרחבות פרויקט ההתנחלויות, שמחזק את הטענות על ישראל כפרויקט קולוניאליסטי. ומה עושה ישראל? מספקת הצדקות לשונאיה. זה רע בימים רגילים. זה רע יותר בימים הללו.
היה אפשר גם אחרת. הצעות השלום שהוצגו בעשורים האחרונים, גם על ידי ארה"ב, כללו הסכמה להמשך השליטה הישראלית על גושי ההתנחלויות הגדולים - שכוללים את רוב המתנחלים. ישראל הייתה יכולה והייתה צריכה להגיע להסכמה עם ארה"ב, שלפיה אפשר יהיה להמשיך בבנייה באותם גושים. הרי רוב הבנייה שעליה הוחלט היא ממילא בתוך הגושים. אבל הממשלה הנוכחית, כמו קודמותיה, מסרבת להגיע להסכמות. הרי בן גביר וסמוטריץ' רוצים את חומש ואביתר. לא את מעלה־אדומים. אנחנו בימים רעים. עם ממשלה רעה. שונאי ישראל מרוצים. מלאכתם נעשית בידי שרי ממשלה זחוחים.
הבנה במחיאות כפיים
התסריט קבוע וידוע מראש. יוצר ישראלי מגיע לפסטיבל במדינה זרה. הוא עולה לבמה או מעניק ראיון. ותמיד, או כמעט תמיד, הטקסט ידוע מראש. הוא ינאץ ויגדף את ישראל. הוא יגיד שישראל מדינה כובשת. הוא יגיד שהיא מדינת אפרטהייד. הוא יזכיר פשעי מלחמה. בדרך כלל לא מדובר באנשים שמעורים בנושא, אבל אין ספק שבמחיאות כפיים הם מבינים מצוין.
השבוע זה היה יובל אברהם בפסטיבל ברלין, שעלה לבמה, וסיפר ששותפו ליצירה, באסל עדרה, שעמד שם לצידו, כלוא (ׁlocked) בגדה המערבית תחת משטר אפרטהייד, וגם קרא להפסקת אש. מעניין מה הוא עושה בברלין אם הוא כלוא בגדה. עדרה מצידו טען ש"ישראל טובחת בבני עמי בעזה". השניים זכו לתשואות ממושכות.
הסרט שיצרו עוסק בפינוי תושבים ממסאפר יטא. הם טוענים שאלה שטחים שלהם. לא נכון. העניין הגיע לביהמ"ש העליון, שקבע, גם בהסתמך על צילומי אוויר, שמדובר בטענות סרק. לא כל תלונה מצד תושבי הגדה היא שקר. ובקרב המתנחלים יש גם חוליגנים וגזענים. אבל צריך לזכור שתושבי הגדה מצויים תחת שלטון הרשות הפלסטינית והדין הפלסטיני, ורק מעורבים בטרור נשפטים על ידי ישראל. ובכל מקרה, מנהיגיהם סירבו פעם אחר פעם לפתרון שתי מדינות לשני עמים. רוב אדיר מקרבם תומך בחמאס. ומי שתומך בארגון טרור שמטרתו השמדת ישראל, השמדת יהודים, והשלטת שלטון חשוך על העולם כולו – שיבוא בתלונות לעצמו.
אבל הסיכוי שיוצר ישראלי יגיע לבמה ויאמר שישראל מתמודדת עם טרור רצחני, שהפלסטינים הם סרבני שלום, ושהאידיאולוגיה השלטת אצלם תומכת בהיטלר ובהשמדה אינו גדול, בלשון המעטה. רובם עם העדר. ונוכח הביקורת בבית - אל דאגה. החברים לעדר יזדרזו לחתום על איזו עצומה או מכתב תמיכה.
הפסטיבל שהסתיים בברלין היה הפנינג של שנאת ישראל, והשלטונות שם כבר פתחו בבדיקה. בברלין של פעם אלה היו החשוכים שעשו דמוניזציה ליהודים. בברלין של היום, אלה שנדמה להם שהם נאורים עושים דמוניזציה למדינת היהודים. אנטישמיות? מה פתאום. היום קוראים לזה נאורות. בפסטיבל ברלין, כמו בעוד הרבה מקומות, דורשים הפסקת אש. דרישה ממחלקת זכויות האדם? להפך. זו הזדהות עם הרשע המוחלט.
כשהלופטוואפה ביצע את הבליץ על לונדון - זה היה פשע מלחמה. כשהאמריקאים הפציצו את טוקיו, הירושימה ונגסקי, והבריטים את דרזדן והמבורג - מאות אלפי חפים מפשע נהרגו. אבל זה לא היה פשע. משום שהיה כורח להביס את ציר הרשע הנאצי. כשארה"ב הפציצה, בין השאר, את פלוג'ה, את מוסול ואת א־רקה במסגרת המלחמה בטרור – כדי להביס את אל־קאעידה או דאעש - מאות אלפים נהרגו. אבל זה לא היה פשע. זה היה כורח, למרות שלא היה שום איום קיומי על המערב. כשישראל נאלצת להביס את חמאס, חפים מפשע נהרגים. זה עצוב ברצועת עזה כפי שזה היה עצוב בדרזדן או במוסול.
ברגע שישראל תנצור את האש, ציר הרשע יחדש את המאמץ לממש את איומי ההשמדה. זה בדיוק מה שהצהיר ראזי חמד, מבכירי חמאס: "7 באוקטובר היה רק הפעם הראשונה. תהיה פעם שנייה ושלישית ורביעית".
כך שזו לא זכותה של ישראל להביס את חמאס. זו חובתה. בדיוק כשם שזו הייתה חובה מוסרית עליונה להביס את הנאצים. ודרישה להפסקת אש היא תמיכה בחידוש מאמצי ההשמדה. מי שהיה מציע הפסקת אש מול גרמניה, ללא כניעה מוחלטת של הנאצים – היה נחשב למטורף. היום הוא נחשב ללוחם זכויות.
למען הסר ספקות, ישראל הייתה צריכה, עוד לפני הירייה הראשונה, ליזום הפסקת אש, תמורת שחרור החטופים ופירוז הרצועה. אבל זו לא הדרישה של שונאי ישראל. הם בצד של ציר הרשע וההשמדה.
