פופוליזם או צעדים שבאמת עשויים להוריד את יוקר המחיה? במקום לוודא שהצרכנים יקבלו מחירים נמוכים, למשל על ידי הרחבת הפיקוח, סבסוד מוצרים מסוימים או לחייב יבואנים בלעדיים מונופוליסטיים למחירי מקסימום, החליט שר הכלכלה ניר ברקת על צעד שנועד לעשות שיימינג לחברות הפרטיות ומתכוון לצאת ביוזמה של סימון המוצרים שהתייקרו במדבקות שחורות. בכך הוא מקווה שהציבור יימנע מקנייה של מה שמתייקר. הבעיה שיוזמות שיימינג דומות לא עזרו בעבר להוריד מחירים או לגרום לצרכנים לעבור למותגים אחרים. המקרה הבולט הוא של שר הכלכלה לשעבר אלי כהן, שיזם שיימינג למותגים כמו דאב וג'ילט באמצעות שלטי מדף שמציגים את מחירם בחו"ל. זה לא עזר.
רשות התחרות נגד
במקום ללמוד מהניסיון של קודמו בתפקיד בוחר ברקת שוב בדרך הקלה. במקום לנצל את כוחו כשר הממונה ולטפל מהיסוד בבעיית יוקר המחיה, שר הכלכלה החליט לעשות שיימינג לחברות הפרטיות. והיוזמה החדשה: "חוק המדבקה השחורה": על כל מוצר שמחירו עלה במלחמה תודבק מדבקה שחורה. ברקת לא מסתפק בזה וקורא להחרים את מוצרי אסם. אני לא יודעת מי היועצים של ברקת אבל זה לא נראה טוב. סולידריות חברתית זה גם להקים מפעל בשדרות ולהעסיק אלפי עובדים במפעלי הייצור בישראל.
יוזמה אחרת של ברקת שרשתות השיווק יתאגדו נגד היבואנים והיצרנים שרוצים להעלות מחירים ויסרבו למכור את מוצריהן לא הצליחה להתרומם. השר פנה לרשות לתחרות, אך היא פסלה את היוזמה מחשש להסדר כובל.
יוזמה נוספת היא פתיחת השוק ליבוא במסגרת רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". זה עדיין לא יביא בהכרח להורדת מחירים שתתגלגל לצרכן. היוזמה תאפשר ליותר מותגים להגיע לארץ, רק שאין הבטחה שאלה יהיו בהכרח מותגים זולים. היוזמה אמורה לעודד יבוא מקביל אך חברות ענק בחו"ל עדיין מעדיפות לעבוד עם נציג רשמי בארץ, וגם אם נאסר על היבואן הרשמי לחבל ביבוא המקביל - יש בעיה לייבא יבוא מקביל באופן סדיר. יש הרבה יבוא מקביל אקראי שמגיע לארץ - יבואנים שמכרו להם מכולה - ומעט יבוא מקביל סדיר לארץ שעובד יפה, אבל נתחי השוק שלו קטנים. גם הצרכנים לעיתים נפגעים מיבוא מקביל, בעיקר במוצרי חשמל: מחירו נמוך אך האחריות לתיקון היא אצל היבואן הרשמי שלא תמיד מחויב לתקן מוצרי יבוא מקביל.
לא תמיד זול יותר
בנוסף, יבוא לא תמיד זול יותר, ובפועל רוב היבוא לארץ נמכר במחירים גבוהים ממחיריו באירופה. במשרד הכלכלה טוענים שזה בגלל יבואנים רשמיים מונופוליסטיים, אבל זאת לא תמיד הסיבה. למשל: שוקולד גרמני Schogetten שנמכר בארץ ב־6.90 שקלים ליחידה, נמכר בגרמניה בכ־3 שקלים ליחידה. למה הוא נמכר פה ביוקר כשבגרמניה זה שוקולד נגיש וזול? כי הצרכנים קונים. עוד דוגמה היא מחירי החמאה: הקטגוריה נפתחה ליבוא חופשי והמחירים עלו מאוד למרות המבחר שגדל. גם הרשתות לא תמיד חפות מהעלאות מחירים: לפעמים הן מייקרות מוצרים בשיעור גבוה מהייקור של החברות. כך למשל שטראוס ייקרה את סלטי אחלה ב־3%־6%, אבל בשופרסל העלו את המחיר של המוצר מ־14.90 שקל ל־15.90 שקל. התייקרות של 6.7%. בנוסף, גם חלק ממוצרי המותג הפרטי ברשתות התייקרו. אלה התייקרויות שלרוב לא שומעים עליהן כי הן בתוך הרשת.
