אין מדויקת מהכותרת "הקלטות הגבורה של אלון שמריז ז"ל", שליוותה שלשום את הכתבה של כרמל דנגור ב"חדשות הערב" של כאן. לשמוע אותו ממש מתחנן שיבינו שהוא חטוף ולא מחבל, כשהצופים והצופות כבר יודעים שזה לא עזר לו ולשני החטופים האחרים, יותם חיים וסאמר טלאלקה ז"ל, זאת חוויה מטלטלת ומרתיחה. לא פלא שהכתבה זכתה להדים רבים ומידיים, כולל פולו־אפים ברוב כלי התקשורת.
אולם הביקורת שהתעוררה בעקבות הכתבה לא עסקה רק בטרגדיה עצמה אלא גם בשידור ההקלטות. במהדורה נאמר בזמן אמת, על ידי המגישה מיכל רבינוביץ' וגם באמצעות הכיתוב על המסך, שההקלטות אושרו לשידור על ידי אבי שמריז, אביו של אלון, שגם התראיין לכתבה של דנגור. יונתן שמריז, אחיו של אלון, פירסם זמן קצר לאחר השידור ציוץ זועם, שבו האשים את צה"ל בהדלפה והוסיף ש"אף אחד לא צריך לשמוע את זה". אתמול בבוקר כבר טען האב שהוא לא הבין שהכתבה תשמיע את קולו של בנו נאבק על חייו. "אם הייתי יודע שהקלטת הזאת להיות הולכת מושמעת הייתי עוצר את זה", אמר ל"חדשות הבוקר" בקשת. גם איריס חיים, אמו של יותם ז"ל, תקפה את הפרסום.
די ברור מהכתבה הארוכה שדנגור, כתבת שטחים מוכשרת, נמצאת בקשר עם האב לא משלשום ומזדהה עם המאבק של המשפחה, שדורשת שהמערכת תכיר באלון כחלל צה"ל. לכן אין שום סיבה לחשוד שהיה לה איזשהו רצון לגרום עוגמת נפש או שלא נקטה בצעדים סבירים למנוע אותה. יש לא מעט אייטמים שמסגירים חוסר התחשבות קיצוני מתוך אמביציה, תאוות רייטינג או עריכה רשלנית. גם לחדשות כאן היו כמה נפילות בסגנון. נדמה שהפעם זה לא המקרה וחשוב לומר זאת, דווקא בגלל שזה הנושא הנפיץ מכולם.
עם זאת, שום הסבר ואף נימוק, ויש כאלה, לא מכסים על הצער שנגרם. לכן מובן מדוע בתאגיד בחרו שלא להתנצח עם המשפחות. ברגע שהשידור גרם לסערת רגשות אצל אנשים שממילא עולמם נחרב, כל הכוונות הטובות מתאפסות ומה שנותר זאת רק השאלה אם ניתן היה לעשות דברים אחרת ומה. למשל: לנקוט במשנה זהירות ולא להשמיע את הסאונד ולהסתפק בתמלול, שהוא עדיין כואב אך אולי קצת פחות.
מנגד, קשה שלא לתהות מדוע נכון למועד כתיבת שורות אלה, ההקלטות עדיין זמינות בפלטפורמות של כאן והדרך אליהן כרוכה בחיפוש גוגל פשוט. בתאגיד הדגישו כי לבקשת המשפחות "לא חזרנו על הפרסום", שזאת טקטיקה מעט מיתממת להנמכת הלהבות: לא צריך "לחזור" על שום דבר כשהמקור עדיין שם, נגיש לכל דכפין, כמו חץ בלב.
בקטנה
בפרסומת החדשה של האגיס, הקריין איל קיציס אומר "קקי" ארבע פעמים במשך קצת יותר מחצי דקה. אומנם כולנו מכירים את התופעה ומתמודדים עם השלכותיה, אבל יש סיבה שהיא לא נוטה לככב באופן מילולי בפריים טיים בכלל ובהפסקת הפרסומות בפרט. חוץ מזה, עם כל הכבוד לצורך של האגיס למכור חיתולים עם "אזור ספיגה" לכל הפְרשה, לא ברור מדוע לטרוח כל כך להזכיר לצופים ולצופות שהמצב כרגע די מחורבן.
