שאלה: גויסתי למילואים ב־7 באוקטובר ומאז אני ממעט להגיע הביתה. שלושת הבנים שלי מתגעגעים מאוד וחווים קשיים רגשיים שמתבטאים בהתפרצויות זעם, בכי, ויתור על פעילויות חברתיות ויציאה מוחלטת מהשגרה. גם כשאני כבר מגיע הביתה זה יוצר בעיה, כי קשה להם אחר כך להסתגל לעובדה שאני שוב לא נמצא. איך פותרים את זה?
תשובתה של ורד עצמון משולם, פסיכולוגית רפואית, מומחית בטראומה, אובדן ואבל:
השירות במילואים הוא דבר מאתגר לכל בני המשפחה, ובוודאי עבורך. להלן מספר כלים שיוכלו לסייע:
1. צור זמן איכות משותף עם הבנים: נסה לקבוע זמן קבוע בשבוע שבו אתה יחד עם הבנים, שבו כולם נוכחים עד כמה שאפשר, ומרגישים שיש להם זמן מיוחד עימך. זה יכול להיות כמובן במהלך היציאות הביתה, אך אפשר גם לנסות לתאם מפגש טלפוני כשאתה במילואים. כך תייצר שליטה ותספק תחושת ודאות לפחות בנוגע לזמנים שבהם אתם משוחחים.
2. עודד את הילדים לשיח רגשי: הסבר לבנים בשפה פשוטה שגם אתה עובר ימים מורכבים. שתף בגעגוע שלך אליהם והסבר את התסכול שלך מהמצב המורכב. כך תספק להם מודלינג אישי ותיתן תיקוף לרגשותיהם. תיקוף שכזה יוכל לאפשר להם לבטא את תחושותיהם במילים ולא בהתנהגויות קיצוניות, וזה ימעיט את התקפי הזעם והתופעות הקשות האחרות. שיח כזה גם ייצר יותר קירבה ביניכם, וזה כלי טוב באופן כללי, לא רק בעיתות משבר.
3. השתתפות בפעילויות שלהם: שקול לשתף פעולה ולהשקיע בפעילויות או תחומים שהם אוהבים. למשל, להגיע איתם לחוגים שלהם או לעשות עימם פעילות ספורטיבית. זה יכול כדי להקל עליהם וליצור חוויות חיוביות משותפות.
4. היערכות לקראת החזרה: כאשר אתה מתקרב למועד חזרה הביתה לחופשה, נסה ליידע את הילדים מראש ולקבוע עימם "זמן בית" משותף: ארוחת ערב שתכינו ותאכלו ביחד, משחק קופסה שכולכם אוהבים, צפייה משותפת בסרט או כל פעילות ביתית אחרת.
5. יומן משפחתי: כדאי לשקול יצירת יומן משותף בקבוצת ווטסאפ משפחתית, שבו כולם יכתבו ויחלקו חוויות, רגשות ומחשבות שלהם מהיום שעבר. זה יכול להקל על הילדים לבטא את עצמם ולייצר תקשורת רציפה יותר בזמן היעדרותך. ככלל, כתיבה היא כלי תרפויטי יעיל שמסייע ל"אוורור" רגשי.
6. טכניקות ניהול רגשות: נסה ללמוד ולתרגל עם ילדייך טכניקות שמשפיעות על המצב הנפשי, למשל התמודדות עם התסכול בעזרת תרגול התמקדות בנשימה. ישנם סרטונים לתרגול נשימות ביוטיוב שבהם תוכלו לצפות ביחד ואחר כך לבצע.
7. גורמי תמיכה מחוץ למשפחה הגרעינית: ייתכן שאנשים קרובים, חברים, אנשים מהמשפחה המורחבת, אפילו עמיתים מהעבודה, יוכלו לספק תמיכה נוספת לילדים ולהקל על הלחץ הנפשי. זה יכול להתבטא הן ברמת העזרה הקונקרטית בזמן היעדרותך, למשל לקחת אותם לבילויים שונים, והן ברמה הרגשית, בשיחות שיקיימו עימם.
8. פעילות ביחד: חשוב לנסות לארגן פעילויות משפחתיות בזמן שאתה כן בבית: למרות שאתה כנראה מותש, רצוי להקדיש זמן למשחקים, סרטים או טיולים שיאפשרו לכולם ליהנות ולהתחבר מחדש. שימוש בכלים אלה יכול לתרום לחיזוק החוסן המשפחתי ולעזור לך בימים אלה. זכור שזו תקופה זמנית, שרבים מהישראלים נמצאים במצב דומה וחווים קשיים דומים. כולי תקווה שהכלים האלו יסייעו מעט לך ולבני משפחתך לעבור את התקופה הזו ואולי אפילו לצאת ממנה מחוזקים.
שאלה: אני סובלת מחרדות קשות כבר חמש שנים ומטופלת בכדורים שרשם לי פסיכיאטר. מאז 7 באוקטובר המצב החמיר. אני בוכה כל הזמן, פוחדת מכל דבר, ישנה עם סכין וגז מדמיע למרות שברור לי שזה לא יעזור אם יבואו מחבלים. מה עושים?
תשובתה של ד"ר מיה לויט פרנק, פסיכותרפיסטית אדלריאנית:
אנחנו חווים תקופה כל כך מאתגרת ובלתי רגילה, שאנשים רבים אשר סובלים מראש מחרדות חווים הגברה שלהן. אחד הדברים המאפיינים את התקופה הזאת הוא ערעור של כל מה שידענו והכרנו כבטוח וודאי. יש חוויה של חוסר שליטה על חיינו, וזה יכול לעורר עוד חרדה מעבר לזו שהייתה קיימת קודם. החרדה מתבטאת, בין היתר, בניסיון ליצור שליטה במצב שבו אין לנו שליטה – ממש כמו הדברים שתיארת שאת עושה כדי להיות מוכנה וערוכה למצב שבו "יבואו מחבלים", אירוע שנוטל מאיתנו את השליטה באופן מוחלט.
טיפים להתמודדות עם המצב:
1. לפנות לפסיכיאטר ולבחון שינוי של תרופות או מינונים.
2. לפנות לטיפול רגשי שיסייע לך בהתמודדות. את לא אמורה לעבור תקופה כזו לבד. זו דרישה גדולה מדי מעצמך.
3. לבחור פעולות קטנות שאת יכולה לעשות. כל פעולה של שגרה תהיה טובה. כאשר אנחנו בעשייה, אנחנו עסוקים בפעולה ולכן מקדישים פחות זמן ותשומת לב לחרדה.
4. לזהות איפה את יכולה לעשות משהו עבור מישהו אחר. אפילו לחייך למישהו. לעשות משהו טוב למען הזולת זה דבר שמחזק אותנו ונותן לנו לא פחות משהוא נותן למי שמקבל.
