"ההרפתקה הקולוניאלית הראשונה של ישראל", כך הכתיר בציניות אבא אבן, שר החוץ המיתולוגי, את הכיבוש הראשון של הרצועה על ידי ישראל ב־1956. תיאורו של אבן מוקד בעובדה שישראל עשתה יד אחת עם מעצמות מערביות "אימפריאליסטיות", אך גם שהייתה זו הפעם הראשונה שבה שלטה על ערבים שלא היו אזרחיה, והחלה לטפח ממשל אזרחי מקומי תחת חסותה. אותו ניסיון קצר לווה בחיכוכים אלימים בין צה"ל לתושבים עזתים, בין היתר בעקבות התפרעויות וביזת מחסני סיוע.
77 שנים מאוחר יותר חווה שוב ישראל התנסות בעלת "ניחוחות קולוניאליים". הדבר מתבטא בעיקר בגישושים המקודמים במהלך מלחמת חרבות ברזל מול חמולות ושבטים ברצועה כדי לבחון אפשרות שאלה יסייעו במשימות אזרחיות "שוטפות", ובראשן חלוקת סיוע אזרחי לציבור, ובטווח הארוך ישמשו אולי חלופה ממשלית באזור.
מדובר בפנטזיה ציונית ותיקה בדבר פיתוח מנהיגות פלסטינית בעלת מאפיינים מסורתיים, כפריים ופריפריאליים שתהיה ממוקדת בניהול חיי היום־יום, נטולת מאפיינים פוליטיים ושאיפות לאומיות, וחשוב מכל - לא תנהג ככתובת אחת, אלא כאוסף גורמים מקומיים. דיין קידם את הרעיון באמצעות בריתות שניסה לפתח עם ראשי העיריות בשטחים לאחר 1967, שרון קידם את הדגם הכושל של אגודת הכפרים בסוף שנות ה־70 וראשית ה־80, ובשנים האחרונות עולים בשיח הפוליטי בישראל רעיונות בדבר סדר של אמירויות או קנטונים על בסיס חמולתי שיכונן בשטחים.
היומון הסעודי "אלשרק אלאווסט" הרואה אור בלונדון דיווח השבוע כי גורמים מטעם יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) מקיימים מגעים עם נציגים מטעם החמולות הבולטות בעזה כדי לגייסם ככתובות לניהול המרחב הציבורי באזור. לפי המדווח, למעט חמולה אחת ששמה לא אוזכר אך נטען כי דומיננטית בשכונות זייתון וסברא בדרום העיר עזה, כל היתר דחו על הסף את ההצעה. בפועל, פורסמה השבוע הודעה מטעם מועצת השבטים והחמולות של עזה שבה נשללו יוזמות ישראל בטענה שתכליתן לפגוע ביעדים הלאומיים הפלסטיניים ובאחדות בין הפלסטינים.
ס', עיתונאי בכיר מעזה שבחר להישאר בעילום שם, הסביר שטיפוח החמולות כחלופה שלטונית מגלם היעדר למידה ישראלית מהעבר. "כבר בשנות ה־80 ניסה המינהל האזרחי בעזה להעלות מוח'תארים מקומיים כחלופה לאש"ף. הדבר הסתיים מהר ובאופן טראגי בעקבות חיסול חלק מהם". ס' מדגיש שגם הפעם מתפתחת תופעה דומה: חמאס עוקב בשבע עיניים אחר כל מי שמעז לשתף פעולה עם ישראל, מאיים עליו, ולא יהסס לפגוע בו. "וזאת חוץ מהעובדה שחלק מהחמולות מזוהה ממילא עם חמאס והג'יהאד האיסלאמי". "ובכלל", מסכם ס', "בעזה יש רתיעה עמוקה מחיכוכים שהבסיס שלהם הוא חמולתי. לכולם ברור כי זה עלול להיות פתח לנקמות דם אין סופיות שיקרעו את החברה הפלסטינית מבפנים, כפי שהיה באינתיפאדה הראשונה או אף במרד הערבי הגדול".
בין המאפיה לדאעש
מח'ימר אבו־סעדה, מרצה למדע המדינה מהרצועה, מוסיף בסדרת ניתוחים שפירסם בעיה נוספת המגולמת ברעיון החמולות. לטענתו, מדובר במודל שתואם את החברה בעבר אך לא מצליח לתת מענה לדיוקן ולצרכים של ההווה. ברצועת עזה צמחו מעמד בינוני־עירוני ודור צעיר שלא רואים בשייח'ים מסורתיים מנהיגים מייצגים, או בחוק השבטי הבדואי את המערכת שלאורה ניתן לנהל את רצועת עזה. על כך יש להוסיף את העובדה כי 66 אחוזים מאוכלוסיית עזה נמנית עם מגזר הפליטים שבו מלכתחילה החמולות פחות חזקות נוכח הערעור העמוק במבנה החברתי המסורתי.
במקומות ברחבי הרצועה שבהם יש לחמולות השפעה, היא מלווה בלא מעט תופעות שליליות. משפחת דוע'מוש היא המייצגת המובהקת לכך. שם החמולה נקשר דרך קבע לתופעות שליליות כגון פלילים, אנרכיה והזדהות עם דאעש. מומתאז דוע'מוש, אחד מבניה הבולטים הקים ארגון בשם "חרבות האיסלאם" המזוהה עם רעיונות דאעש והשתתף בחטיפת גלעד שליט, וכן בפגיעה בגורמים מערביים ששהו בעזה, ובראשם חטיפת העיתונאי הבריטי אלן ג'ונסטון ב־2007. הדוע'מושים העניקו שירותים לחמאס, אך לא פעם גם הציבו בפניו אתגר, דבר שהסתיים לפרקים בחיכוכים אלימים. בני החמולה מעורבים כיום בהשתלטות על שיירות סיוע הומניטרי בצפון הרצועה, לצד מעשי ביזה ומפגני אנרכיה.
הייתם עומר, עזתי בן 32 מצפון הרצועה, צוטט השבוע במדיה הערבית כשהסביר כי לצד הרתיעה הרחבה בציבור העזתי משלטון החמולות, חשוב שלא למהר ולהספיד את חמאס, שכן הארגון נוכח באזורים רבים, לרבות כאלה שבהם צה"ל תימרן אך פונו בהמשך. ואכן, נראה כי הארגון הגמיש בעל יכולות הלמידה הגבוהות משנה בהדרגה תצורה ודפוסי פעולה ומתאים אותם לנסיבות החדשות. שוטריו פועלים בלבוש אזרחי באזורי צפון הרצועה (למשל מחנה הפליטים ג'באליה), ולצידם פקחי עירייה, אנשי מנגנון ההגנה האזרחי וועדות לפיקוח מחירים, אשר ברור לכל עזתי כי מדובר בנציגי חמאס שתפקידם להפגין נוכחות ומרות. וכך, רצועת עזה, ובפרט חלקה הצפוני, הופכת בהדרגה לשילוב בין דגם לבנוני לדגם סומלי: ניצני מיליציות וחמולות חמושות לצד "כיסי" שליטה של חמאס, כשברקע כאוס גובר במרחב הציבורי וסבל מתעצם של האוכלוסייה האזרחית.
אי־גיבוש אסטרטגיה מציאותית ובהירה מהווה המשך למדיניות שנקטה ישראל עד 7 באוקטובר בנושא הפלסטיני ובמידה רבה תיעלה אותה לאסון שהתרחש. המשך צפייה ל"חדי־קרן" בדמות גורמים מקומיים שאינם מעורבים בטרור וינהלו את המרחב האזרחי בעזה, קל וחומר גישושים מסוכנים לאתר לפתח "פרטנרים" לפי הדגם הטרגי של הברית שנכרתה עם הפלנגות בלבנון, צפוי להוביל לאנרכיה שתחייב את ישראל להעניק מענה אזרחי לאוכלוסיית עזה ותפגע בדימויה הבינלאומי.
את האמונה ביכולת להביא בהדרגה למיטוט חמאס ולפיתוח סדר חדש במקומו, יש להחליף בתובנה ולפיה רק השתלטות מלאה על האזור תביא למימוש אותו יעד אסטרטגי. הדבר עשוי לאפשר פיתוח שלטון אזרחי מקומי על בסיס כוחות דוגמת פעילי פתח, ראשי עיריות ואיגודים מקצועיים מקומיים שלא מזוהים עם חמאס. אותו המינהל יקיים זיקה הדוקה לרשות ויעניק מענה לצורכי האוכלוסייה ולסדר הציבורי, כשברקע תהיה ישראל אחראית לביטחון, דבר שעשוי להצטמצם ככל שהפלסטינים יפגינו מסוגלות בתחום הזה. מנגד, המשך המצב הקיים עלול לתעל את ישראל לשלושה תרחישים מסויטים שיקרינו לשלילה ולאורך זמן על ביטחונה הלאומי: המשך שלטון חמאס, כאוס מוחלט, וחמור מכולם - שליטה ישירה, מלאה וללא הגבלת זמן של ישראל על עזה.
