לפעמים, כמאמר הקלישאה, חלומות מתגשמים. כשנטע אבוגוב ורבקה רוס הקימו לפני שלוש שנים את הפועל לב ירושלים, הן בסך הכל רצו לתת קרש קפיצה והזדמנות לילדות הצעירות בעיר. הן בנו אקדמיה, מחלקת נערות, הכל מאפס, ובעיקר חלמו רחוק.
אתמול, בבית מכבי בראשל"צ, בבמה הכי מרכזית שיש לכדורסל הנשים הישראלי להציע, החלום גם התגשם - ובגדול. לא בטוח שהשתיים הרשו בכלל לעצמן לחשוב על זה בימים הקשים שאחרי מגפת הקורונה, אבל מעתה הן יכולות להוסיף אחרי הפועל לב ירושלים גם את שלוש המילים הבאות: מחזיקת גביע המדינה. זה אמיתי.
האמת היא שאף אחד, אבל אף אחד - כנראה חוץ מנשות הקבוצה - לא האמין שכך יסתיים הגמר, אבל לוח התוצאות בסיום היבהב באדום ולא שיקר: ירושלים 87 - אליצור רמלה 74. הגביע נוסע לבירה - תואר ראשון לעיר בכדורסל הנשים, וראוי במיוחד למועדון בו כל התפקידים הניהוליים והמקצועיים שייכים לנשים.
לגמר חוקים משלו
מדוע אף אחד לא ציפה לכך? לא רק חוסר הניסיון של ירושלים במעמדים האלה לעומת רמלה הוביל למסקנה הזו, אלא בעיקר יחסי הכוחות לפני ההתמודדות. עד אמש, רמלה לא הפסידה העונה באף מסגרת ומוליכה את ליגת העל עם מאזן מדהים של 0:15. ירושלים רק עלתה הקיץ לראשונה לליגת העל. אבל לגמר גביע, מסתבר, באמת יש חוקים משלו, כמאמר קלישאה אחרת שאוהבים במיוחד להשתמש בה בספורט.
מהרגע הראשון, היה ברור שירושלים לא הגיעה כדי לשמש כתפאורה. החבורה של לימור פלג פתחה את המשחק עם 0:7 מהיר וטסה ל־6:17 תוך ארבע דקות. האוהדים ביציעים (בעיקר אלו של רמלה) שיפשפו את העיניים, אבל ירושלים המשיכה לעשות את העבודה כשהיא מבליטה עם שתי הכוכבות הישראליות שלה, אליסה בארון ובעיקר שיר תירוש. כפי שהפועל לב ירושלים היא סיפור סינדרלה, כך גם תירוש (24) בעצמה. עד העונה, היא העבירה את כל הקריירה בליגה השנייה, והתנפלה על ההזדמנות שניתנה לה בבירה. במשחק החשוב בחייה היא התעלתה על עצמה, הראתה שזה המקום שלה והייתה מעל כולן.
לא שרמלה ויתרה אחרי הפתיחה הקשה – להפך. מוליכת הטבלה צימצמה ל־42:39 בהפסקה ואף השלימה מהפך עם 58:61, עשר דקות לסיום. ג'ני סימס ועדן רוטברג היו נקודות האור ברגעים הללו, ונדמה היה שהנעל של סינדרלה חוזרת למגירה. אבל הבריחה לא הגיעה, וריח ההפתעה נותר באוויר.
שלשות של בארון ונור כיוף החזירו את היתרון לירושלים ברבע האחרון, ומאותו רגע רמלה רק רדפה אחרי מחזיקת הגביע החדשה ולא הצליחה לתפוס אותה. תירוש, איך לא, הייתה בכל מקום על הפרקט, ונקודות של בארון מהקו קבעו 72:83, פחות מדקה לבאזר, מה שנתן את האות לחגיגות על הספסל האדום.
"עשינו היסטוריה"
"אין שמחה כזו", התרגשה תירוש בסיום, "עשינו היסטוריה. נכון, הרבה לא האמינו, פיקפקו בנו, אבל עשינו את זה. בזכות הלב, הנשמה והביחד". המאמנת לימור פלג הוסיפה: "לפני היציאה מחדר ההלבשה אמרתי לבנות שלרמלה יש תקציב גדול וזה מועדון עם המון הישגים, אבל אנחנו נביא את הלב. זה בדיוק מה שעשינו".
בין הרבעים איגוד הכדורסל ערך טקס הוקרה לאורנה אוסטפלד, אחת הדמויות המשפיעות ביותר בתולדות כדורסל הנשים בישראל. אוסטפלד, שקלעה בשיאה 108 נקודות במשחק אחד, הקימה את א.ס רמה"ש והפכה אותה לאחת הקבוצות החשובות בענף. הגיע לה – ולכל אוהדי הספורט בישראל – גמר כזה.
קלעו לירושלים: תירוש 23 (9 אסיסטים), בארון וקארי (12 ריבאונדים) 17, ריצ'רדסון 14, קבדה 11, כיוף 5. לרמלה: רוטברג 27, סימס 22 (10 ריבאונדים ו־8 אסיסטים), ג'קסון ומוריס 8, וטורי 6, לביא 3.
