היעדרה של מיכל אנסקי מהעונה החדשה של 'מאסטר שף', לראשונה מאז עלתה והתנחלה בסלון הישראלי, היא שינוי מעניין מכמה בחינות: ראשית, בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, ב'מאסטר שף' מאמינים במתכונים ארוכי טווח, בטח כשזה נוגע לדור המייסד: חיים כהן, אייל שני ואנסקי. זה לא במקרה: בריאליטי שבשבילו המילה "בית" היא לא קמח אלא חמצן, זאת אחת הדרכים לגרום לצופים להרגיש בנוח.
והנה, לא רק שאנסקי בחוץ (היא תוביל עונת אולסטארז של 'מאסטר שף', בהנחה שלא תיתקע על המדף יחד עם תהליך השלום), מה שקרה חורג מהאופי הרקוב של הטלוויזיה: אנסקי לא הוחלפה באישה צעירה ממנה, למשל. להפך: בלעדיה ממוצע הגילים של השופטים והשופטת היחידה מזנק. בנוסף, אנסקי, וצריך לומר זאת משום שקשת אובססיבית למראה מסוג מסוים בפריים־טיים (כולל חדשות), היא גם היחידה בפאנל שעסקה בדוגמנות. פעם אייל שני אפילו העליב אותה על כך בראיון לעיתון זה ("למיכל יש תכונות, היא למשל יודעת לסגור כפתור בחולצה") וחטף, ובצדק. פתאום מתברר שהתבשיל יכול להסתדר בלי שלוש כפיות גלאם.
על השאלה מה קרה יש כנראה תשובות גם מההיבט המקצועי־קולינרי וגם מהפן הרכילותי. בשביל הראשון לא צריך את החתום מעלה, ובשביל האחרון דרושים אנשים שמספיק אכפת להם. מהפן הטלוויזיוני, לעומת זאת, אפשר להגיד שהאשראי של אנסקי, מה שלכאורה היה מרתיע את קשת מביצוע המהלך, הסתיים אחרי טבילת האש המוצלחת של ברודו. בקשת ראו, קודם ב'מטבח המנצח' ואז ב'מאסטר שף', שהצופים והצופות דווקא מחבבים את המסעדנית המגה־תל־אביבית המתנשאת, אוהבים אותה כשהיא ישירה וחדה ולכן גם מאמינים לה כשהיא נימוחה כמו עוגיית חמאה.
כשברודו הוכתרה כסלב בפני עצמה, ומכיוון שבקשת לא עוסקים בזוטות כמו "למה שלושה גברים ורק אישה אחת", התהפך שעון החול של אנסקי הנחמדה בהגזמה, נטולת הפגמים, זאת שמעלה סרטון שלה מלקקת עלים ומוסיפה ש"גם טיפות גשם אפשר ללקט". ב'מאסטר שף' יש רק אחד שמותר לו לקשקש ככה ואנשים מוכנים לשלם מחירים מופקעים כדי לאכול אצלו. ואנסקי? היא גילתה שאפילו ב'מאסטר שף', אם שמים יותר מדי דבש מגיע גם הרגע של העוקץ.
