המשבר כבר כאן: בעוד כשלושה חודשים אתר ההטמנה אפעה שבדרום כבר לא יוכל לקבל פסולת. כיום ישראל מטמינה כ־75% מהפסולת המיוצרת כאשר בעולם המערבי עומדים על 20% הטמנה. מה שלא תורם הוא היקף ייצור הזבל לנפש - מהגבוהים במדינות ה־EU ושעומד על כ־1.79 ק"ג ליום לנפש.
"עד שהעיריות לא יחוו את המשבר הזה בחדרי האשפה של התושבים וברחובות - זה לא ייפתר. הזבל לא מעניין אף אחד", אומר גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה. לדבריו המשרד להגנת הסביבה שם דגש על קידום הקמת תשתיות טיפול בפסולת, אבל בינתיים אנחנו דורכים במקום. וטובעים בפסולת. גם כי לאורך השנים צומצמו במכוון אפשרויות ההטמנה במטמנות הבודדות שעוד נותרו בארץ. המטרה הייתה שהשוק כבר יסדיר את עצמו. אבל הפסולת לא נעלמת והשוק לא ממש ניתב את עצמו למקום שבו המשרד להגנת הסביבה רצה.
לדברי ליבנה, "קיבולת הקליטה של מטמנת אפעה, שהיא המטמנה 'הלאומית' שלנו, קפצה לכ־11 אלף טונות ביום. זה מטורף. וזה לא שיש תוכנית להקמת מטמנה חדשה או פתרון בשנה־שנתיים הקרובות. גם אם יתכננו מטמנה חדשה, זה ייקח לפחות שנתיים עד שתעבור את ההליכים הסטטוטוריים והכנת הקרקע".
כמובן שצריך להדגיש שהטמנה היא לא הפתרון הרצוי. הובלות פסולת מערי הצפון למטמנות הדרום – 300 ק"מ לכל כיוון - הפכו למציאות יומיומית, יחד עם התורים הארוכים המשתרכים בכניסות למטמנות אלה. הפתרון הוא כמובן להפריד את הפסולת ולמחזר אבל מתקני מיון הפסולת נמצאים בבעיה. לדברי ליבנה: "צינור החיים שלהם הם המענקים שהמשרד להגנת הסביבה נותן להם. בלי זה העסק לא ממש כלכלי, והמשרד שינה את התנאים. בלי סובסידיות ומענקים לא משתלם למתקני המיון למיין את הפסולת. זה משפיע על כל מתקני המיון. יש את מפעל RDF בחירייה, יש מתקן בעטרות שמשרת את ירושלים ויש מתקן בעפולה שמשרת את אזור הצפו,. ופשוט לא משתלם להם".
"ביום אנחנו קולטים באיגוד בערך 4,000 טונות בממוצע. בפסח צפויים ימי שיא. לפני החג ואחרי קלטנו בשיא גם מעל 6,000 טונות ביממה. אתר חירייה פתוח 24 שעות ביממה. אנחנו צופים עומסים גדולים ברמדאן ולקראת הפסח, חג ראשון ושני. אני מאוד מוטרד מהנושא. שרשרת הטיפול בפסולת מאוד שברירית ובמקרי קיצון היא יכולה להישבר".
במועצה הארצית הציג המשרד יוזמות בשלבי תכנון וייזום שונים להקמת כ־25 מתקני טיפול מתקדמים בפסולת בכל רחבי הארץ עד שנת 2035, בהם 5 מתקני השבת אנרגיה, 11 מתקנים לטיפול בפסולת אורגנית ו־9 מתקני מיון. כל זאת, בנוסף למתקנים הקיימים. כדי לטפל בכלל הפסולת בישראל כך שלא תהיה הטמנה ישירה כלל, נדרשים עוד כ־35 מתקנים נוספים עד שנת 2040. הבעיה היא שאנחנו נמצאים בשנת 2024 ועוד רגע אחד מאתרי ההטמנה הגדולים ביותר עלול לסגור את שעריו.
גיל ליבנה: "נוצר כאוס. מפעלי המיון בעפולה ובחירייה הרידו את הפעילות לחצי. המשמעות היא שאנחנו שולחים יותר פסולת להטמנה. יש קרן ניקיון שלא מממשת את הייעוד שלה".
לדבריו, "פסולת לא יכולה להיפטר מעצמה. היא ממשיכה לזרום. אולי אם נגיע למצב שבו לא נוכל לתת את הטיפול לעיריות - הן יצטרכו לעצור את פינוי האשפה. יהיה פה משבר תברואתי".
אלעד עמיחי, האחראי על נושא הפסולת במשרד להגנת הסביבה אמר כי "יש יוזמות שחלקן בבניה וחלקן על שולחן התכנון. יש תא שטח באפעה שיהיה מוכן לקלוט פסולת תוך כמה חודשים, אבל יש חוזה מול רמ"י ואתר אפעה. אנחנו מעריכים שזה ייפתר בימים הקרובים". לדבריו מתקני המיון כולם מקבלים תמיכה מהקרן לשמירת הניקיון, אבל הם צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים.
מאתר אפעה נמסר כי: "לאחרונה התקבל תא שטח נוסף להמשך הטמנה אך לצערנו, ע"פ הנחיית המשרד להגנת הסביבה, ניתן יהיה להטמין שם רק שאריות מיון".
