תומר עמדי, נשוי פלוס שלושה חתולים, מתגורר במודיעין. נולד ב־1984 בירושלים וגדל שם. אביו יואב הוא אח של רוני, אביו של עידן עמדי. לאחר הצבא החל ללמוד בישול במכללת הדסה. "הייתי אמור לנסוע ללמוד מוזיקה בקליפורניה. אבל אורי נבון מ'מחניודה' שיכנע אותי ללכת לזה והתאהבתי". מאז עבד במטבחים של מסעדות כמו 'מול־ים' ו'שילה', היה סו־שף ב'מחניודה' לצד אסף גרניט, והשף המוביל בבר 'יודל'ה'. בהמשך עזב ללונדון לפתוח את 'פאלומר' של גרניט. ב־2019 הוא חזר לארץ ועסק כיועץ למסעדות. מכהן כיום כשף הראשי של רשת הביסטרו 'לנדוור' ורשת 'ברד קלאב', 68 סניפים יחד.
7 באוקטובר מוצא אותך בערך יום בתפקיד החדש.
"ב־5 באוקטובר, עופר קורן, הבעלים של 'לנדוור', ואני לחצנו ידיים. סיכמנו על התפקיד החדש, שכולל את הקמת רשת 'ברד קלאב'. ואז הגיעה שבת. אחרי שלא עיכלתי את הסרטונים והמראות - כי עד היום אני לא מעכל - התחלתי לחשוב מה קורה עם החיים שלי. הייתי בטוח שזה סוף העולם. אחרי כמה ימים, עופר אמר לי שלמרות הכל, נמשיך לפתח את הרשת. לא ניתן להם לעצור את החזון שלנו. זה שמר אותי שפוי, נתן לי לחשוב על סנדוויצ'ים ושאר פחמימות במקום על מה יהיה. הסניף הראשון בתל־אביב נפתח באמצע נובמבר ואנשים באו. הגיעו גם הרבה מפונים, שממשיכים לבוא, ומדהים לראות את הקהילה מתאחדת מסביבם".
במהלך המלחמה, אתה שומע שעידן נפצע קשה.
"באותו יום הייתי במקרה במיון בעין כרם. קיבלתי מאבא שלי הודעה שעידן נפצע ושמעתי מסוקים מגיעים. הייתי בהלם, אבל איכשהו, לא יודע למה, ידעתי שהוא יהיה בסדר. קרא לזה חוש שישי של כורדים, אבל ידעתי שלא משנה מה, עידן יעבור את זה".
מספרים שהוא שאב השראה למוזיקה גם ממך.
"היינו אוכלים ביחד אצל סבתא, וזכורה לי החיבה שלו לדחוף שעועית וספגטי בפיתה, כי לשנינו היה את הפטיש הזה. כשעידן היה בן עשר ואני בן 14, התחלתי לנגן בגיטרה, הוא התעניין בזה. יש מצב שזה מה שהדליק אצלו את המוזיקה. עידן היה יחסית ילד נמוך וצ'אבי. איזו תקופה לא ראיתי אותו די הרבה זמן ופתאום הוא הגיע טאוויל ושרירי. מה שכן, האיש תמיד מתוק, צנוע. מה שאתם רואים זה באמת מי שהוא. אין משחק".
הוא בערך הבן־אדם הכי אהוב בישראל היום.
"אם עידן עמדי הולך היום לבחירות לראשות הממשלה, הוא נבחר פה אחד. האהבה אליו מוצדקת, הוא אחד האנשים עם הכי אהבת האדם והארץ שאני מכיר. חסרים לנו אנשים כאלה בפוליטיקה, אבל הוא לא ירוץ בחיים".
מה שלומו?
"הפצעים יעברו והוא יתגבר, אבל אני לא יכול לחשוב על מה זה לאבד חברים קרובים. מקווה שהוא ימצא שקט ונחת ובריאות הגוף. ושיחזור להיות שמח ומשמח. הנאום שלו אחרי היה בול בנקודה ממש, כן ומרגש. הלוואי שהמילים שלו היו מהדהדות יותר חזק"
בת דודתכם, שרון חנוכה ז"ל, נרצחה בפיגוע בקו 18 בשנת 1996.
"היא הייתה רק בת 20. זו הפעם הראשונה שבה הייתי בשבעה וזה חרות בי עד היום. אז הבנתי את הכוח בלהיות משפחה, שכולם בה נשענים זה על זה".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"שנה ומשהו אחרי ששרון נרצחה, הלכתי לחנות כלי זמר בירושלים, ופתאום יריות. רדפו שם אחרי מחבל שהיה עם קלצ'ניקוב ושמענו איך מורידים אותו ממש ליד. איך ממשיכים מפה? אתה ממציא לעצמך סיפור שזה היה מגניב כדי להתמודד עם זה. הדחקה, ללא ספק. אגב, אבא שלי הוא נהג אוטובוס של אגד וכשהיו פיגועים בקו 18, המשפחה הייתה בחרדות. ראינו בטלוויזיה כותרות על הפיגוע ורק אחרי זה גילינו אם אבא שרד או לא".
מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"גיל 4. אבא לוקח אותי לקניות במחנה יהודה וקונה לי חצי מנה פלאפל. הוא עבד מאוד קשה, אז להתלוות אליו לשוק היה זמן האיכות שלנו".
איזו עצה היית נותן לתומר בן ה־16?
"יש משפחה, יש חברים, אבל בחיים האלה אתה הבנאדם שאתה הכי סומך עליו. זו עצה של אבא. זה אומר לקחת אחריות ולא להאשים אחרים".
מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?
"נשנשנות־יתר. אני אוהב לאכול, כמו ילד. שים לידי פחמימה, אני אוכל. אני עובד קשה פיזית כדי להוריד, אבל הייתי שמח להגיד יותר לא".
מתי בכית באחרונה?
"בלוויה של אמא של חבר ילדות קרוב, דרור גולדבלום, שנפטרה אחרי שנתיים שבהן הייתה חולה. זה בית שאכלתי בו והייתי מבשל בו".
יכולת לפתוח מסעדת שף מפונפנת, אבל בחרת להאכיל המונים. איפה האגו של השף?
"הגעתי לכל הפסגות שיכולתי לדמיין. מגזינים בריטיים הכתירו את 'פאלומר' כמסעדת השנה. האכלתי את בראד פיט, את אדל. דני דה ויטו ישב אצלנו קבוע וגם מייקל פסבנדר, כמו גם ניק אופרמן שהיה מתקשר מהמטוס להזמין מקום ומגיע עם המזוודות. אני 'אול אין' בכל מה שאני עושה ומתישהו קמתי ואמרתי שאני צריך ללכת הלאה, להיפרד מהקבוצה של מחניודה".
מה אמר אסף?
"איחל בהצלחה. הוא איש מצחיק מאוד, מסעדן מבריק וגם איש עסקים מאוד חד. חושב שהיה להם קשה עם העזיבה שלי, אבל הרגשתי שאני צריך לפרוש את כנפיי ולהעביר לעולם עוד דברים ממני. כשעופר בא עם ההצעה, חשבתי שזה גם מייצר אוכל, גם נוגע בקריאייטיב ואני גם מאכיל את כל עם ישראל, מנתיבות ועד קריית־שמונה. זה משוגע. ובעיקר יורד לך האגו לאפס".
למה בעצם?
"מלהיות שף שאנשים באים במיוחד לאכול אצלו, אני צריך לחשוב עכשיו איך להיכנס ללב של כל עם ישראל. זה מוריד אותך לקרקע בקטע הכי טוב שיש. זה כביכול רחוק מאוכל גורמה, אבל קווי הדמיון בין להפעיל מסעדת פרימיום לבין רשת זכיינות הם דומים, כי בלי לעמוד במתכונים ובכללים אי־אפשר לאלף את המפלצת הזו. את הדרישות מטבחים שלי במסעדות יוקרה אני מעביר לפה".
מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?
"אחרי הצבא הייתי שבוע בחברה שמוכרת תוכנות מחשב. הרגשתי שאני מוכר את נשמתי לשטן. אחרי כמה ימים הבנתי שאני חייב לבשל".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"כשמישהו זוכר אותי ואני לא. אני גרוע בזה מאוד. זה קורה לי לא מעט, במיוחד עם טבחים שעבדו איתי. אז אני מבקש מכל האנשים האלה סליחה".
מי היה משחק בתפקיד תומר עמדי בסרט על חייך?
"ג'ק בלאק. הוא גם שחקן, גם מוזיקאי, גם בחור שמח שאוהב אוכל. עוד לא פגשתי בן־אדם שלא אוהב אותו".
מתי התרגשת לראות מפורסם?
"לפני כמה שנים פגשתי את הגיטריסט שאני הכי מעריץ, סטיב ואי. כל הסלבים שפגשתי במסעדה לא הביאו אותי להתרגשות הזו, גם לא רוברט דה נירו שלחץ לי את היד במסעדה ואמר: 'אוכל מעולה שף, תודה'".
