ההשוואה בין בית"ר ירושלים של ברק יצחקי להפועל ת"א של יוסי אבוקסיס מפתה, מתבצעת מאליה ממש. לא רק בגלל נקודות ההשקה המובנות מאליהן, אלא בגלל השורה התחתונה הזהה – שתי הקבוצות החליפו מאמנים, אך מצבן הטבלאי רק הורע, ושתיהן טרם כבשו מאז החילוף. כאן, לשמחתה של בית"ר ולצערה של הפועל, מתחיל ומסתיים הדמיון. למרות שלהפועל יש שלוש נקודות יותר, ובסופו של דבר הישארות בליגה נקבעת לפי מספר הנקודות, מצבה של בית"ר טוב בהרבה.
הפועל ת"א נראית ומשחקת כמו תאונה. חמישה משחקים מול ארבע קבוצות פלייאוף תחתון ובני ריינה אחת הניבו חמש בעיטות בלבד למסגרת. בית"ר, לעומת זאת, יצאה לטרנר ואירחה את הקבוצה בכושר הטוב בארץ. היא לא כבשה, אך לפרקים, ואפילו ארוכים, הייתה עדיפה על שתיהן ונפלה על סעיף רגל מסיימת. הבצורת של בית"ר היא עיוות סטטיסטי שטבעו להתיישר. הבצורת של הפועל, אף שהיא קיצונית, היא גם הגיונית להפליא בהתחשב באופן שבו היא משחקת.
בעוד אבוקסיס הסגפן רק החמיר את הבעיות של הפועל ת"א שהיו שם לפניו במקום לפתור אותן, יצחקי ברא בית"ר חדשה. המעט שאפשר לקוות ממאמן חדש הוא שיביא עימו שינוי, ואת זה יצחקי עשה. הקבוצה שלו נועזת בהרבה מזו של קודמו, לוחצת במקום להילחץ, ולא מפחדת לעלות בהרכב אופטימי גם מול קבוצות עדיפות. אמצע שכולל את עדי יונה, דור מיכה וסורו לבדו? אבוקסיס היה מפתח תגובה אלרגית. שער עדיין לא יצא מזה, אבל העונה גם לא הסתיימה.
עד לסיום נותרו לבית"ר שמונה משחקים, רובם מול קבוצות הפלייאוף התחתון, בדיוק הסוג נגדן הפועל ת"א של אבוקסיס כבר הוכיחה שאין לה מושג מה לעשות. לא יהיה פשוט להפעיל את דוקטרינת מכבי ת"א מול קבוצה כמו חדרה – אין שם מה ללחוץ – אבל התקווה ישנה, הוכחה סותרת עוד לא ניתנה. בית"ר של יצחקי בועטת למסגרת 3.6 פעמים למשחק. הפועל של אבוקסיס פעם אחת. יכול להיות שהיא לא תבקיע עוד לעולם. השער הבא יהיה ליקוי חמה. השער הבא של בית"ר – שמש בבוקר.
