כשנאור סבג נפל על הדשא ותפס את הראש בידיים, הוא יכול היה לקוות רק לדבר אחד – שכשיקום ויאזור אומץ לפקוח עיניים, הוא יראה את הקוון מניף את הדגל. הרי אם לא יכול היה להיות גול, אז איך תהיה החמצה? נבדל יהיה הדרך היחידה להשכיח שרק לפני רגע רשם סבג החמצה שלעומתה אפילו רוי נאוי, שבשבוע שעבר בעט לקורה משני מטר, נדמה לסקורר. מוחמד קמארה נגח, ניב אליאסי הדף הישר לרגליו של סבג, שבעט למשקוף משלושה מטרים. אם זה היה סטנגה, סבג היה ערן זהבי. בגלל שזה כדורגל, הוא היה רוני רוזנטל. אחרי הקוון, סבג כעס הכי הרבה על קמארה. איך הוא עשה לו את זה? איך הוא היה מסוגל להחמיץ ככה? אתה הרי שחקן בליגת העל, תן גול.
אם לא נבדל שיוציא את העוקץ מההחמצה, המפלט האחרון של סבג היה שער של מישהו אחר, כזה שיבטיח שהפועל חיפה לא תשלם מחיר על ההחמצה שלו, וזו תהפוך מאירוע בעל השלכות ממשיות לצ'יזבט לא משמעותי. בדקה ה־75 הוחלף סבג על ידי בר לין וצפה באחרים נאבקים על כבודו. שלוש דקות לאחר מכן השתנו חייו, כשתומר יוספי כבש את שער הניצחון. סבג היה כל כך מאושר, שהוא רץ מהספסל לחבק אותו. גם פה הוא החמיץ. אומרים שהוא חיבק דווקא את ניב טבול.
