הרבה יצרים התנקזו לסיבוב השני של הבחירות המקומיות בקריית־גת: ראש העיר הוותיק אבירם דהרי התמודד מול כפיר סוויסה הצעיר והפסיד לו. שני המתמודדים רצו עצמאית, אבל לשניהם זיקה לליכוד: דהרי הוא חבר בולט במרכז המפלגה, וסוויסה עבד לצד השר מיקי זוהר כמנכ"ל משרד התרבות והספורט והיה מנכ"ל הליכוד העולמי. סוויסה מקורב לשר זוהר, תושב קריית־גת, בעוד דהרי קיבל את תמיכת השרה מירי רגב, שמשפחתה גרה בעיר.
הקרב בקריית־גת החל כשבליכוד הוחלט להריץ את סוויסה מול דהרי. האחרון עירער לבית הדין של הליכוד, שם הציעו לקיים פריימריז בין חברי הסניף בעיר. 1,231 איש השתתפו בהם. דהרי ניצח בפער של 89 קולות, אבל סוויסה לא פרש מהמרוץ אלא החליט להתמודד ברשימה עצמאית, כמו דהרי. השרה רגב אמרה על כך בשיחות סגורות עם פעילים: "ניצלו את העובדה שראש הממשלה עסוק במלחמה ואת חוסר הארגון בליכוד, ועשו מחטף בריוני. אני הלכתי עם ההכרעה של המפלגה ותמכתי בדהרי". גורם במחנה שלה אמר: "זוהר אדם כוחני, שלא בחל בכלום כדי להשתלט על העיר. היו איומים על פעילים ודילים. אלה רק חלק מהטקטיקות שאנשיו של זוהר השתמשו בהן".
ראש העיר הנבחר סוויסה דוחה את הטענות. "כשהוחלט על פריימריז, דהרי התעקש שהמפסיד יוכל להתמודד ברשימה עצמאית", הוא אומר. "דהרי בכלל לא תיכנן לרוץ מטעם המפלגה. לראיה, גם אחרי שניצח בפריימריז, בחר לרוץ עצמאית".
במחנה דהרי טוענים שהשר זוהר סגר דיל עם החרדים מש"ס ועם מוטי בבצ'יק, ראש המטה של השר גולדקנופף, שבמסגרתו העבירו החרדים את תמיכתם מדהרי לסוויסה והטו את הכף לטובת האחרון. "מחנה זוהר מכר את קריית־גת לחרדים", טוענים מקורבי דהרי.
השר זוהר לא מתרגש מהטענות. "סוויסה הולך איתי כבר 15 שנה, ואני גאה בתמיכה שלי בו", הוא אומר. "טוענים שאני מוכר את העיר לחרדים, וזה קשקוש. קריית־גת הייתה ותישאר של כולם. אחרי הקמפיין המכוער והמפלג של הצד השני, האהבה ניצחה".
במחנה היריב מספקים פרשנות אחרת. "הליכוד היא מפלגה תוססת עם יריבויות ומחנות", אומר ליכודניק ותיק בן קריית־גת. "בעימות הזה ניצח המחנה של זוהר את המחנה של רגב, אבל המנצחים האמיתיים הם החרדים".
גם בבית־שמש היה ניצחון חרדי. "אם היו שופטים אותי רק לפי ההישגים, הייתי לוקחת בהליכה", אמרה עליזה בלוך למקורביה אחרי ההפסד שלה השבוע. "אבל אני לא מחפשת שירחמו עליי, כי אני בכלל לא הסיפור".
בלוך, ראשת העיר החרדית־ליברלית שהפסידה לשמוליק גרינברג מדגל התורה, היא באמת לא הסיפור. "הליברלים הפסידו, העסקנות החרדית ניצחה", אומר אלי, רואה חשבון חרדי תושב בית־שמש. "ברגע שמשה גפני החליט ללכת בכל הכוח על בית־שמש, לא היה לה סיכוי".
נראה שבלוך נתקלה בכוחות שהיו גדולים עליה בכמה מספרים: המחנה החרדי סימן את בית־שמש, שבתקופת בלוך גדלה האוכלוסייה שלה בלא פחות מ־50 אלף תושבים. "בלוך שיפרה את השירות לתושב, תרמה לתנופת הבנייה, נלחמה נגד הקיפוח במוסדות החינוך, אבל העסקונה החרדית לא הרוויחה ממנה כלום", אומר אלי. "כשהם הבינו שאי־אפשר לגנוב איתה סוסים, החליטו לחסל אותה".
גם האירועים האקטואליים לא עזרו לה. סערת חוק הגיוס והמתקפות על החרדים גרמו להם להתאחד נגדה במלוא המרץ. אריה דרעי, שרק ביוני האחרון, בחנוכת מוסד חרדי בבית־שמש, אמר שהוא מוקיר את בלוך, הלך בסוף עם המתחרים. אבל את המכה הגדולה ביותר חטפה בלוך דווקא מאלה שהיו אמורים לנהור לבית־שמש באוטובוסים ולעזור לה מול החרדים: גופי המחאה הליברליים הבטיחו לה הרים וגבעות, אבל במאני־טיים נעלמו.
"היו שיחות עם ראשי המחאה, ביניהם ההייטקיסטים", אומרים מקורבים לבלוך. "חלקם הוזמנו לסיורים בעיר, פגשו את בלוך, התרשמו מהפעילות שלה והבטיחו לעזור. בין השאר, הייתה שיחה עם מיכל צור, יזמת הייטק וממובילות המחאה. עליזה קיבלה מהאנשים שלה הבטחות לתמיכה של מאות אלפי שקלים, שלא הגיעה. הבטיחו גם לעזור עם פעילים בשטח, וגם זה לא קרה. בסוף מישהו שלח צ'ק של עשרת אלפים שקל. בדיחה".
במקביל, טוענים אנשי בלוך, הסתערו החרדים על העיר. "ביום הבחירות הם הפעילו מערך בעלות של מיליונים. בית־שמש הוצפה באוטובוסים: אברכים מכל הארץ עלו לרגל, חילקו פליירים, הוציאו אנשים מהבתים, עברו מבית כנסת לבית כנסת ודאגו שכולם יגיעו לקלפי ויצביעו לגרינברג".
בלוך גם טענה שיריביה איימו להפסיק לתמוך בראשי קהילות ובתי כנסת שיעזרו לה. "החרדים הוכיחו שברמת הגיוס וההתארגנות הם רמה מעל כולם", אמרה השבוע למקורביה והוסיפה שהיא מצטערת שלא דרשה מהארגונים הליברליים רמת מחויבות גבוהה יותר. מהמטה של מיכל צור נמסר בתגובה: "בלוך היא מנהיגה מצוינת, וניסינו לעזור לה ככל שניתן, אלא שבינתיים פרצה המלחמה שגרמה לנו להעביר את פוקוס הפעילות לנפגעי 7 באוקטובר. אנחנו מקווים שנראה את עליזה בפעילויות ציבוריות נוספות".
בלוך סבורה שלסיפור בית־שמש יש השלכות ברמה הארצית. "אנשים אומרים לי שהם שוקלים לעזוב את הארץ בעקבות התוצאות כאן, אבל אני מסרבת להיות פסימית ומסתכלת קדימה לאתגר הבא", היא אומרת. "השאלה היא מה עושים כדי שישראל תהיה מדינה שאפשר לחיות בה".
עכשיו היא מתכוונת לפנות לפוליטיקה הארצית, וכבר מחוזרת: הפוליטיקאים שלא רצו אותה בבית־שמש עוד עשויים לפגוש אותה בירושלים, בכנסת.
השבוע פורסם שבלוך נפגשה לאחרונה עם נפתלי בנט. אנשיה סיפרו שראש הממשלה לשעבר הציע שיתוף פעולה פוליטי, אבל אנשיו טענו שהוא לא עוסק בגיבוש רשימה עכשיו. עם זאת, אין ספק שבנט החליט לחזור לפוליטיקה. בבחירות הבאות הוא יהיה שחקן משמעותי, אבל לא ברור באיזו מסגרת. בינתיים הוא מחפש חיבורים שונים. בין השאר, יש ניסיון לגבש ציר פוליטי עם ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן. שיחות כבר התקיימו. היו גם ניסיונות לתאם מסרים. כהן עדיין לא החליט לאן פניו מועדות. "לגבי הליכוד, כל עוד נתניהו ראש המפלגה, ליוסי אין מה לחפש שם", אומר מקורב שלו. "בתחילת המלחמה הוא ניסה להציע שיתופי פעולה, אבל כשנתניהו התחיל לתקוף אותו, היה ברור שאין לזה היתכנות. לגבי בנט, שני הצדדים צריכים להשתחרר מהאגו כדי שמהלך כזה יוכל להתגבש". דמות נוספת שפלירטטה עם הרעיון להתמודד בליכוד היא איילת שקד, שגם היא מגששת את דרכה חזרה לפוליטיקה. "שקד מתחזקת קשרים בליכוד, מסמסת לח"כים, מגיעה לאירועים", אומרת חברת כנסת. השר חיים כץ וח"כ דוד ביטן כבר התבטאו בעד הצטרפותה למפלגה. יש גם ראשי ערים ליכודניקים שאמרו שיתמכו בה. "אין לזה סיכוי", טוען חבר מרכז. "הליכודניקים לא ישכחו שהיא הלכה נגד ביבי ואיפשרה את הקמת ממשלת השמאל". שקד, מתברר, אפילו לא התפקדה לליכוד. "בסוף היא מחוברת לבנט", אומר מקורב. "אני מהמר שבמקום שבו בנט יהיה, נמצא גם אותה".
