"המכללה", Her Academy, היא עמותה שמייצרת הזדמנויות לנשים במצבי זנות ואלימות, בעזרת בית ספר חברתי שמקיים קורסים מקצועיים ומעניק ליווי תעסוקתי כדי לסייע לנשים אלה להשתלב בחברה ובעבודה. טל חמווי היא מייסדת ומנהלת שותפה של המכללה. היא בת 43, בזוגיות עם אורי רייז, מנכ"ל ובעלים של רשת סטורי, שאותו רתמה לפרויקט הנוכחי של המכללה: קולקציית מרצ'נדייז שנושאת אמרות של נשים מהפכניות.
"אורי רתום לעשייה שלנו מהיום הראשון", מספרת חמווי, "כל המודל של המכללה קם בעקבות שיחה שלנו, שבה אורי אמר שהוא מחפש עשייה חברתית משמעותית כדי לגייס אליה את הצוות ברשת סטורי. באותם ימים הייתי חלק ממערך ההתנדבות של 'הופכות את היוצרות' – העמותה החברתית שאחת ממקימותיה היא איריס שטרן לוי. כאשר סיפרתי לאיריס על השיחה עם אורי נולד רעיון שהצוות של סטורי יעביר קורס במכירות בתחום האופנה לנשים במצבי זנות ואלימות".
וזה בעצם הגרעין שממנו נולדה המכללה?
"כן, מפה נולד המודל ומתוכו צמחה עמותת 'המכללה', שקיימת בפועל כבר שמונה שנים והכשירה עד היום מאות נשים, שבזכות הלימודים והליווי למדו מקצועות כמו ניהול מלאי, מזכירות וניהול משרד, תמיכת חינוך לגיל הרך, גרפיקה ממוחשבת, בקרת איכות בתחום ההייטק, הנהלת חשבונות והכנה להוראת פילאטיס, לצד לימודי עברית, אנגלית, יישומי מחשב, דיבור בפני קהל, סדנאות בתחום התעסוקה ועוד".
שוב אנחנו רואים איך החברה האזרחית ממלאת את מקום המדינה. גם כאן, בהיעדר מסגרות מספקות ומותאמות שיעניקו רשת ביטחון מקצועית וקהילתית לנשים במצבים משבריים מתמשכים ובפוסט־טראומה, אנחנו רואים כיצד חברות עסקיות, עמותות שמוקמות על ידי אזרחים אכפתיים והתארגנויות חברתיות־קהילתיות מספקות את המענה הנדרש.
מה חלקה של המדינה בעניין?
"אנחנו מקבלות תמיכה מהמשרד לשירותים חברתיים, אבל זה רק חלק מהתקציב. ברור לגמרי שאם התקציב שלנו היה גדול יותר היינו מצליחות להעניק רשת תמיכה ותעסוקה רחבה יותר. ההצלחה שלנו גדולה: אנחנו נותנות למאות נשים אופציות וכלים להשתלב בחברה ובמקומות עבודה, אבל היינו יכולות לתת את רשת הביטחון הזאת להרבה יותר נשים שצריכות את זה אם התקציב שלנו היה גדל והיינו זוכות ליותר משאבים. לצערי זה לא המצב, ושוב נוכחנו לדעת, גם במישור הזה, שנשים הן הנפגעות העיקריות מהמלחמה, נשים בעמדות המוחלשות ביותר נפגעות יותר מאחרות וזה מקרין למעלה. המצב של החוליה המוחלשת ביותר משפיע על כלל החברה", אומרת חמווי. על החוליה הזו אני מבקשת ממנה להתעכב, ולנסות להכניס אותנו אל נבכי ההתמודדות הקשה של הסטודנטיות במכללה. "אני רואה נשים מאוד חזקות שבוחרות בחיים שטובים להן לאחר שעברו תופת ונמצאות לבד בעולם", היא מסבירה.
מאיפה הכוח לבחור?
"זו שאלה שעוד לא מצאתי לה תשובה, אני מעריצה את הסטודנטיות שמגיעות אלינו. הן השראה מאוד גדולה. הן בעינינו ממש כמו הנשים שציטטנו על גבי החולצות – הן מהפכניות. כי כדי להתגבר על כל נסיבות החיים, הפצעים, הקשיים האובייקטיביים, חובות כספיים, חיים ללא חשבון בנק או כרטיס אשראי, התמכרויות, פוסט־טראומה מורכבת, צריך הרבה מאוד תעצומות נפש ורצון וכוחות שיוציאו אותך ממצבי קיצון. זה קשה מנשוא במצבים האלה לגדל לבד ילדים, לגור במקומות שלא ראויים למגורים, בלי אף תמיכה ומקור פרנסה קבוע. מי יכולה להתפתח ככה ולצמוח?"
מה אומרות לך הסטודנטיות?
"אתמול בדיוק אמרה מישהי שהיא הגיעה בשביל לקבל כוח ומצב רוח טוב, והיא באה להתחזק אחרי שבוע קשה. זה נותן לי נחמה מאוד גדולה שהן יודעות שהמקום הזה הוא בשבילן, שהוא בועה של חוזק שהן יכולות לבוא אליו, לנוח, לקבל כוח ולהמשיך את המאבקים".
כשהן לומדות הן עדיין במעגל הזנות?
"חלקן בזנות וחלקן לא. אנחנו לא תמיד יודעות את זה ולא שואלות. הסטודנטיות כולן מגיעות אלינו מארגוני רווחה שונים, ואנחנו חוליה די מתקדמת בתהליך הכרונולוגי של השיקום שלהן".
מה הסיכוי של אישה שעוסקת בזנות להשתקם?
"אם היא מקבלת את המענים הנכונים באופן הוליסטי ועקבי – הסיכויים שלה מאוד טובים. הבעיה היא שיש הרבה צורך, אין מספיק ארגונים שמסייעים לאוכלוסיות בזנות, והארגונים שכן קיימים נמצאים בתת־משאבים יחסית לצורך ונאבקים על קיומם".
אז כדי לתמוך היכן שצריך, וכדי לאפשר למכללה אפיק הכנסה עצמאי, ומתוך שותפות ארוכת שנים גם בבית וגם בעסק, מתחילה רשת סטורי בימים אלה למכור את קולקציית המרצ'נדייז HERSTORY – שתימכר בחנות הדגל של הרשת בכיכר דיזנגוף ובאתר הרשת, וכל ההכנסות קודש למכללה.
"זה רעיון שעלה בתחילת הדרך שלנו ומרגש אותי שהוא סוף־סוף קורה. שם הקולקציה כמובן הוא פרפרזה למילה History – הסיפור שלו, ואנחנו באנו לספר את הסיפור שלה, שלנו. כאמא לשלוש בנות בגילי עשר עד 18, אני גאה לדגמן להן את המוטו של המכללה: כשנשים תומכות בנשים, קורים דברים מופלאים", אומרת חמווי, ומספרת שבסוף החודש יתחיל גם קמפיין לגיוס תרומות עבור המכללה.
הילדות שלך בטוח גאות בך.
"אני מקווה. הן גדלו לתוך הרציונל הזה, ובעיניי להיות מודעות לנושא זו מתנה גדולה עבורן".
