לברק יצחקי השחקן יצא שם של אדם לא רציני במיוחד, אבל יצחקי איש המקצוע מראה שלפעמים לסטיגמות אין קשר למציאות. הוא קיבל במכבי ת"א סמכויות נרחבות ממיץ' גולדהאר, שלא מרבה לסמוך על ישראלים, וקיבע את מעמדו כסמכות המקצועית בקריית־שלום.
בדרך כלל קשרים אחוריים ומגינים נחשבים לאנשים יותר אחראים, ל"מוחות כדורגל" שקריירת האימון מחכה להם מיד אחרי הפרישה. לא חלוצים שיודעים לכבוש במספרת כמו ברק יצחקי. הכישלונות במכבי ת"א בשנים בהן הוא היה דמות המפתח לא היו רק באשמתו. נניח בשנה שעברה, הוא לא אשם שוולדימיר איביץ' ברח לרוסיה באמצע העונה, ובסך הכל יצחקי בנה למאמן הסרבי סגל מצוין.
היו השוואות בלתי פוסקות בינו לבין גל אלברמן המוצלח יותר, אבל צריך לזכור שלצידו של אלברמן היה ברק בכר. בחירת המאמנים של יצחקי לא הייתה מוצלחת, ואולי בשל כך הוא החליט לעשות את זה בעצמו.
אחרי שהפתיע במכבי ת"א, יצחקי מפתיע אפילו יותר בבחירה שלו בקריירת אימון. אנחנו רואים הרבה כוכבים כמותו יושבים בצד ומחכים לתפקיד מקצועי נוח עם טייטל מפוצץ. יצחקי ירד לעם ולקח תפקיד קשה ולעיתים בוגדני. כשהקבוצה טובה אז יגידו: לא רק בגלל המאמן. כשהקבוצה נכשלת יגידו: אתה הראש, אתה אשם. במיוחד במועדון כמו בית"ר ירושלים, שלא משנה באיזה צרות הוא נמצא ומה המיקום שלו בטבלה - הציפייה היא תמיד לתוצאות מיידיות, וכמובן לכדורגל אטרקטיבי.
אופטימיות במקום תוצאות
יצחקי עדיין לא ניצח בבית"ר ירושלים, והקבוצה בפיקודו טרם כבשה שער. אבל יש הבדל ענק בינו לבין יוסי אבוקסיס, לו מאזן דומה בהפועל ת"א: יצחקי הכניס המון אופטימיות למערכת ולאוהדים. האוהדים מעריכים את המאמץ הגדול של השחקנים, שמנסים לשחק כדורגל התקפי, ואחרי הרבה שנים בית"ר גם מנסה להחזיק בכדור ולהכתיב את הקצב, גם מול מכבי ת"א והפועל באר־שבע. לבית"ר אין אפילו חצי מהכלים שיש לגדולות, אבל היא משתדלת. עם אבוקסיס היא הייתה אלופת המתפרצות, עכשיו היא מנסה לשחק כמו קבוצה גדולה. היא מנסה לשנות זהות, תוך כדי שהיא נלחמת נגד הירידה.
מאמן אחר היה מנסה להשיג פה ושם את ה־0:1, מתלונן שמכבי ת"א ובאר־שבע לא ברמה של בית"ר כרגע ומבטיח תוצאות בעונה הבאה, אחרי שהוא יבנה את הסגל כמובן. אין משהו שמאמנים מחליפים אוהבים יותר מתירוץ הסגל שלא הם בנו, כולם פפ גווארדיולה שצריכים שחקנים מאוד ספציפיים לשיטה שלהם. ליצחקי אין תירוצים, הוא בא עם המון ביטחון. אותו ביטחון שהיה לו כשחקן, וגרם לו לכבוש שערים עוצרי נשימה. יצחקי היה כישרון חד־פעמי, שלא נוצל במלואו. הוא לא ייתן לזה לקרות גם בקריירת האימון שלו.
יצחקי מראה הרבה אומץ ויושרה מקצועית, הוא באמת מאמין שבית"ר יכולה להשתנות. הוא הבטיח שברגע שהכדור ייכנס בפעם הראשונה, זה לא יעצור. כשיצחקי היה שחקן, זאת הייתה בית"ר אחרת. היא הייתה הקבוצה העשירה בליגה והעתיד עם ארקדי גאידמק היה ורוד, אבל עכשיו היא באמת נלחמת נגד הירידה, ויצחקי מנסה לתת לה מהאופי שלו כשחקן. קבוצה שתהיה יצירתית מעבר לכל דמיון ותפתיע אפילו את עצמה. אבל עד שזה יקרה, היא תצטרך לשרוד בליגה. גם אם זה אומר שצריך לגנוב 0:1 קטן, משהו שיצחקי מתנגד אליו בכל תוקף.
