סדר חדש // אבנר וישניצר } עברית הוצאה לאור } 389 עמ'
הסדר החדש הוא השם שניתן לרפורמה שניסה הסולטאן הטורקי סלים השלישי להעביר באימפריה העוסמאנית (כך כותב המחבר את שמה) בתחילת המאה ה־19. 'סדר חדש' הוא שמו של הרומן היפה שכתב אבנר וישניצר, חוקר האימפריה, על אירועים שהתרחשו באיסטנבול בשנת 1807, ובפרט על ניסיון ההפיכה של מתנגדי הרפורמה.
האתגר הראשון שעומד בפני מי שבא לכתוב רומן היסטורי הוא איך לתאר את הרקע ההיסטורי בלי שהספר יהפוך לשיעור בהיסטוריה (לא שיש משהו רע בלימודי היסטוריה). האתגר הזה חריף במיוחד בנוגע לאירועים שמשמשים רקע ל'סדר חדש'. לפני שקראתי את הספר לא הכרתי את תולדות האימפריה העוסמאנית בתחילת המאה ה־19 (וגם לא מאוחר יותר). ידעתי שזו הייתה אימפריה, ידעתי שבירתה הייתה איסטנבול. הכרתי את המילים "יניצ'רים" אבל לא הרבה יותר מזה. וישניצר לא רק עומד באתגר, הוא עושה הרבה יותר מזה.
הבחירה בתקופה שאינה מוכרת לרוב הקוראים (כך אני מניח) יוצרת חוויית קריאה שונה מרומנים היסטוריים אחרים. גם מי שלא בקיא בתולדות מלחמת האזרחים האמריקאית יודע שהצפון ניצח את הדרום והעבדות בוטלה, כל מי שהקשיב ל'הבילויים' יודע שנפוליאון לא כבש את עכו. אבל מי מכיר את הסולטאן סלים השלישי ואת אנשי חצרו? מי שרוצה, יכול כמובן לקפוץ לאחרית הדבר ולקרוא את הסבריו של וישניצר. אבל יש סיבה לכך שהמבוא ההיסטורי נמצא דווקא בסוף הספר.
בשונה מחוויית הקריאה ברומנים היסטוריים אחרים, כשנכנסתי לספר לא ידעתי מה התוכניות של גיבורי הספר, לא ידעתי מהו הסדר החדש ומי מנסה לפעול נגדו ומדוע. לא ידעתי כיצד ניסיון ההפיכה והספר יסתיימו, וכך זכיתי לקרוא את גרסתו של וישניצר להיסטוריה העוסמאנית כמה שבדרך כלל נמנע ממני – לקרוא את ההיסטוריה כסיפור שסופו עדיין לא נקבע, כסיפור שאינו ידוע מראש.
משום שהוא עוסק בהיסטוריה לא שחוקה, אנו יכולים לקרוא את 'סדר חדש' בלי לדעת אם הרפורמה תצליח או תיכשל, מי מארגן את המרד ולשם מה. וישניצר לא כתב את הספר כהיסטוריון — שהכל גלוי וידוע לפניו ובכוחו לגזור את אופי הגיבורים מתוך ההיסטוריה הידועה — אלא כסופר המגלה יחד עם הקורא ועם גיבוריו את תוצאות מעשיהם ומחדליהם.
'סדר חדש' הוא גם מקור המידע על איסטנבול ב־1807, וגם הסיפור שאינו ההיסטוריה. וישניצר מספר על מאבק בין מעצמות, על מאבקי כוחות פנימיים, על שמרנות, מודרניזציה צבאית והתחדשות מדינית, אבל המוקד שלו הוא תמיד בני האדם שחיים בתוך אותה היסטוריה. וישניצר כותב את ההיסטוריה של פרק זמן קצר מתוך שתי פרספקטיבות, זו של הכוחות ההיסטוריים הגדולים וזו של האדם הפשוט, זה שאינו מתעניין במאבקי הכוח, ובכל זאת הם ישנו את מסלול חייו, לטוב ולמוטב.
שלושה גיבורים לספר — שתי דמויות היסטוריות, ודמות בדויה. הדמויות ההיסטוריות הן אסמה, נסיכה ומשוררת, ומוסא פאשא, איש צבא שסובל מטחורים, אבל אלו לא יעמדו בדרכו במימוש שאיפותיו הפוליטיות. הדמות הבדויה היא עלי, חייל יניצ'רי שהפך לבלש ומלשין. במהלך הספר עוקב עלי, בשליחותו של מפקדו המפוקפק, אחר המאבק בין אנשי הסדר הישן ואנשי הסדר החדש. נטול יוזמה משלו, עלי נגרר לתוך ההפיכה אבל הוא עסוק בעיקר בשתייה ובהעלאת זיכרונות — מחייו כילד, גיוסו לצבא, שירותו הצבאי והידרדרותו האיטית לשתיינות ולייאוש. אסמה ומוסא הם מי שמניעים את ההיסטוריה, מסיבות עקרוניות או עבור תועלת אישית. עלי הוא האדם הפשוט, החייל שמנסה לשרוד במאבק מול כוחות שחזקים ממנו. אבל אסמה ומוסא ילמדו שגם שליטתם בהיסטוריה מוגבלת, שאף מעשה אינו מתרחש בחלל ריק ושאיש אינו יודע במה יצליח ובמה ייכשל.
קשה לקרוא רומן היסטורי בלי להיגרר להשוואות — לנסות לזהות מי הם "הטובים" ומי "הרעים", ולאילו כוחות פוליטיים נוכחיים אפשר להשוות את הגורמים הפועלים בספר. מאבק על סדר חדש ושימור סדרים ישנים בזמנים משתנים עשוי להדהד אירועים עכשוויים. אבל ההיסטוריה לא באמת חוזרת על עצמה, והשוואות היסטוריות עשויות להסתיר יותר מללמד. למרבה השמחה, 'סדר חדש' אינו משל או מעשייה שיש להם לקח אלא ספרות, וספרות עוסקת תמיד בבני אדם. דווקא באמצעות דמותו של עלי, הדמות הבדויה, 'סדר חדש' מזכיר לנו שההיסטוריה אינה נרטיב ברור עם נקודת פתיחה ונקודת סיום, אלא שטף מעשים, מאורעות שקרו באמת לאנשים אמיתיים. •
